מה המקרה הכי כואב שקרה לכם בחיים ולמה הוא גרם?

נגרם*

כואב פיזית? או נפשית?

שנפרדו ממני, זה גרם לדיכאון ממש ארוך ולהרבה דמעות

לשבור יד לא כאב כמו הפרידה הזאתי

שואל השאלה:
גם וגם.
והתכוונתי למה הוא גרם לכם לא למה הוא קרה

נפשי- התמוטטויות עצבים זה כואב נפשית ברמה פסיכית
פיזית- התרסקתי עם האופניים שברתי בערך כל איבר בגוף. 2 ידיים, רגל, שלוש חוליות וצלע. חעחעחע כואב

אבא שלי עזב אותי ואת אח שלי אני יכולה לפרט בפרטי אין לי כוח פה וזה גרם לזה שאני מפחדת להתחיל לדבר עם בנים אפילו כידידה כי אני מפחדת שהם יידחו אותי

התאהבות בבת דודה (כמה שנים מזוינות כבר)
נטישת האבא (גם סירוב מזונות-מצב חרא)
מות הסבתא (שנה לפני שבוע)
התגלה לפני שבועיים שאח של סבא (קרובים מאוד) חולה סרטן
אחות של סבתא שלי נפטרה מסרטן לפני שנתיים אז זה נושא רגיש במשפחה

אנונימית למה נראה לי כאילו אני כתבתי את זה כי זה בערך כמוני... בערך בידיוק

כפייה דתית מצד אבא שלי וחרדה חברתית (שאבא שלי ממש שונא את העובדה שיש לי את זה ומתלונן כל הזמן אז זה עושה את זה יותר גרוע._)

שהחתול שלי מת, בכיתי מלא:(

ששתי ##@@_#_@ החליטו לצעוק במקום כלשהו ליד האולם שלי בבר מצווה שלי ובזמן שהכילה שלי חשבה שקרה להן משהו ראיתי את סבא שלי על כסא גלגלים רוקד והכיתה שלי לא. צרחתי את נשמתי על הכיתה שלי

עד עכשיו יש לי זכרונות מהעצב והזעם

כי רמסו לי תכבוד
חשבו שאני פרירית
החברה הכי טובה שלי שהייתי באה אליה כל שני וחמישי רמסה לי את הכבוד חשבה שזה בסדר לצחוק על אנשים -.-
להוציא עלי תעצבים ממש חכם

הכי כואב נפשית- לא עולה לי אירוע ספציפי שהוא "הכי" מכולם, אבל לדעתי זה בא בתקופות, ובכל תקופה של דיכאון ועצבות חושבים שאי אפשר להיות רע מזה, ושאנחנו נמצאים במקום הכי גרוע שניתן להיות. עד שעובר זמן מה ומגלים שהמצב נהיה הרבה יותר חרא ממה שדמיינו שיכול להיות.. ככה שזה משתנה ולדעתי אין כזה דבר מקרה שהוא הכי כואב נפשית. הכל תלוי בבגרות של הבן אדם וביחס שלו למקרים טרגיים טראומתיים וכדומה שקורים לו

הכי כואב פיזית- נסגר לי משהו מברזל על האצבע והיא הייתה חצי באוויר, עשו לי תפרים וחיברו למקום מחדש - מהרגע שזה קרה, היו השבועיים הכי כואבים בחיים שלי.