14 תשובות
כן אבל בלי החלק השני.
קרה לי הרבה פעמים.
כן
או שלפעמים אני פשוט מבינה שאין לי לאן לברוח או איפה לישון
קרה לי כל שבוע כמעט כשהייתי איזה 10-11.. עכשיו כבר התבגרתי O_O יודע את זה מלכתחילה :)
ההורים לא תמכו בי מעולם, לא תמכו בי כשגילו על הבעיות הנפשיות, כשכמעט נשרתי מבית הספר, כשהייתי בבית חולים פסיכיאטרי.
אני רק מחכה ליום בו אעזוב את הבית.
אנונימית
כן חוץ מהחלק של לברוח מהבית
כן רק על החלק הראשון ואז פשוט אחרי כמה דקות משלימים אחרי הכל אלה ההורים שלי אי אפשר בלעדיהם
^ כמו אנונימית, ההורים שלי ידעו שהרעבתי את עצמי ולא היה אכפת להם

והם לא מאמינים לי שיש לי טראומה מזה שאנסו אותי לפני 16 שנה כי ' סקס בין ילדים זה רק "משחק" '
אנונימי
כן ככה זה בשעת כעס לא מצליחים להבין מה הם בשבילנו אבל שזה עובר מבינים הכל
החלק השני זה לא כזה קורה לי, כאילו הם הורים שלי ואני אוהבת אותם והכל ואני יודע שהם רוצים את הטוב בשבילי אבל הדרך שבה הם מנסים "לשמור" עלי מעצבנת ממש
כן רק שזה לא קורה אחרי יום זה קורה אחרי 5 דקות
ברור.
קרה לי הרבה פעמיים שרבתי עם אמא שלי ממש מריבות קשות.
אחרי יום הצטערתי על מה שאמרתי...
אפילו אחרי אותו רגע... נבהלתי מעצמי וישר בכיתי ושנאתי את עצמי באותו רגע.
אבל המזל שלי שאני יודעת איך להתפייס ים אמא מהר מאוד.
קורה לי הרבה, עכשיו רבתי עם אבא שלי ואני יומיים לא מדבר איתו, ואני גר רק איתו, כי אין לי אמא, אימי נפטרה, אתמול רק אמרתי לו שלום כשחזר הביתה, והא ענה לי אבל גם מתוך נימוס הוא ענה לי לא בשמחה או ברגיל אלא שלום כזה, כמו שאומרים לזר, אז מבחינתי אם הוא לא רוצה לדבר איתי גם אני לא אדבר איתו, ותמיד אני צריך לבקש סליחה הוא אף פעם לא מכיר בטעויות של עצמו ואף פעם לא אמר סליחה, הוא חושב שהוא מושלם, והוא הרבה פעמים צועק או מתעצבן, מילה אחת לא במקום והפיוז נדלק