זה נחשב לדיכאון? (כנסו בבקשה)

את יודעת מי רק יכול להגיד שאת בדיכאון? פיסכולוג, בשביל להיות בדיכאון צריך מאוד להתאמץ, זאת מחלה ולא סתם מילה. את פשוט במצב רח ירוד. תעשי לגבי זה משהו.

נסי לעשות משהו שיעודד אותך

העובדה ששאלת את זה היא הצעד הראשון כדי לצאת מהמצב הזה.
אני רוצה לשאול אותך:
את בדיכאון?
את רוצה להיות שמחה שוב?
את מרוצה מאיך שאת עכשיו?
יש לך אומץ לקום ולשנות משהו בחיים?

הבעיות שלנו, בני האדם, היא שאנחנו חושבים יותר מידי, מפחדים להתמודד ומתעצלים לשנות את ההרגלים שלנו.

אני בת 14, ובכיתה ו נכנסתי לאיזשהו אתר. התמכרתי, ואז התחלתי לדבר עם דיכאוניים. נחשפתי למה זה דיכאון, ושכנעתי את עצמי שאני סובלת מדיכאון, בלי לשים לב. בתחילת כיתה ז פרשתי משם בגלל כל מיני סיבות, וברגע שניתקתי את הקשר עם הדיכאוניים הבנתי איזו טעות עשיתי. בזבזתי קיץ שלם על הדיכאון המטופש הזה, כשכל מה שהייתי צריכה לעשות זה לשנות קצת שגרה ולהפסיק להתעמק יותר מידי במחשבות.
אני לא אומרת שזה תמיד ככה אצל כולם, אבל לרוב אלו שזאת לא בעיה תורשתית שהיא באמת קשורה לבעיה בהורמונים או מה שזה לא היה, זה לרוב כי הם חושבים יותר מידי. וזה נראה לי המקרה פה.
את רוצה לשתף אותי באמת הגעת למצב הזה? קשה לעזור למישהו כשלא רואים את התמונה המלאה.

היי,
אני אמנם לא פסיכולוג או משהו בסגנון ולכן לא יודע להגדיר את המצב שלך, אך כן נשמע שאת עייפה ומדוכאת. מהדברים שרשמת נראה שאת מרגישה בודדה בבית הספר ואולי גם לא ממש מצליחה למצוא את המקום שלך בעולם.

אני מתאר לעצמי כמה מתסכל להרגיש בודדה ועצובה כל כך, וכמה שזה מכאיב כשנדמה שהאש שהייתה בך כלפי דברים שאת אוהבת הולכת ודועכת. וכמה שזה בטח מעייף להעמיד פנים כלפי חוץ שהכל בסדר כשמבפנים את חשה כאב גדול כל כך..

אני רוצה להזמין אותך אלינו, לצ'אט של אתר סה"ר שפעיל בכל ערב מתשע ועד חצות, שם תוכלי לדבר עם אחד המתנדבים שלנו, לשתף במתרחש בתוכך ולקבל כתף תומכת ואוזן קשבת. אולי אם תשתפי במישהו ברגשות שלך תרגישי טוב יותר.

שלך,
מתנדב סה"ר