למה לכל אצבע קוראים בשמה?

בתלמוד בבלי כתוב את סיבת שמותפ.
אגודל- בלשון התלמוד לצמה (בשיער) קראו גודלת, והאצבע המתפעלת בעיקר את היד כאשר בונים את הצמה בשיער זוהי האגדול.
אצבע- היא האצבע המורה, קרי האצבע שבה מצביעים על טעמי המיקרא.
אמה- במידת כלי המקדש היתה מידת אורך שקראו לה אמה, היא היתה מהמרפק של אדם ממוצע ועד סוף האצבע האמצעית ועל כן נקראת אמה.
קמיצה- אחת העבודות הקשות בבית המקדש היתה לקמוץ מתוך מנחתו של המביא מנחה, עבודה זו היתה מהעבודות הקשות במקדש, והאצבע קמיצה היא הייתה האחראית על פעולה קשה זו.
זרת- מידה נוספת הייתה במיקדש רק לבגד אחד- החושן, כתוב בפסוק "זרת אורכו וזרת רוחבו". למדו חז"ל שהמידה שלו היא מן הזרת ועד האגודל כפול, ועל זה נקרא שמו זרת.