26 תשובות
את האהבה הראשונה שלי.
שלא היה לי הזדמנות להגיד לה ביי
שפעם שהייתי קטנה אנשים אמרו לי לסתום וסתמתי ובגלל זה העברית שלי הידרדרה מאוד והייתי ממש מגמגת והלכתי שנתיים למכון דיבור לגימגום ולאט לאט ידעתי לדבר ממש טוב
והפספוס הכי גדול שלי זה שאני איחרתי כמה דקות ואז סבתא שלי מתה
הכאב של הבלבול שאני לא יודעת מה לעשות
שואל השאלה:
דברי איזה בלבול יש לך נעזור לך
נפתח שיחת נפש יאלה
הפספוס הכי גדול שלי זאת בחורה שהייתי איתה בקשר והייתה ביננו כימיה מטורפת דיברנו כל היום ואיבדתי אותה כי הייתי מטומטם מספיק כדי לפגוע בה..
אנונימי
הילדות שלי לדעתי..
כל השנים האלה של הבית ספר..
אני בכיתה יב עכשיו ואין לי כבר רבה מה לשפר
לא לימודית ולא חברתית..
מצטערת על זה שלא השקעתי בלימודים, מצטערת על זה שלא ניסיתי להתחבר לאף אחד.. ועכשיו אני לבד בכיתת אתגר:))
שואל השאלה:
אין דבר שאי אפשר לתקן
נטישה של אדם יקר.
למרות שמדובר בנטישה לא אמיתית, מה שהרגשתי היה לשווא (למזלי כל כך), אבל הייתי בטוחה שזה אמיתי, שאיבדתי אותו, וזה הכניס אותי למקום הכי חשוך בחיים שלי באופן קיצוני, למשך זמן קצר יחסית אבל הרגיש כמו נצח.
אנונימית
שלפני שאבא שלי נפטר מסרטן שהייתי בת 4 לא רציתי לתת לו נשיקה כי חשבתי שזה מידבק.
אנונימית
שואל השאלה:
ואתה עוד חושב עליה?
שחרר אם היא לא רוצה אותך בעיה שלה
חוץ מזה היא פחדה אתה רוצה אחת שהיא מקפלת את הזנב ובורחת או אחת שתישאר ותתמוך בך?
מה שאני מרגישה עכשיו הכאב הכ גדול בחיי..
ניתוקי קשר.
אנונימי
שלפני שאבא שלי הלך לבית חולים, לא באתי ואמרתי לו שלום.. אני מתחרטת על זה.. כי לא נפרדתי ממנו לפני שהוא נפטר.. אבל לא ידעתי שהןא ימות.. אבל זאת תחושת כאב כל כך גדולב
שואל השאלה:
הדבר היחידי שמנחם אותי במישו שנפטר זה שהוא עכשיו יכול להקשיב לי בכל רגע בכל מקום
ושאני יכול לדבר איתו
כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה ממש חולה והיא אמרה לי משהו שלא הבנתי ולא הספקתי לשאול אותה כי חשבתי שהיא תחיה; (
אנונימית
פחדתי לחבק את סבא רבא שלי בפעם האחרונה שראיתי אותו לפני שהוא נפטר
ויום אחרכך מודיעים לי שהוא נפטר ומגיל חמש הרגשתי כל הזמן הזה שהוא נפטר בגללי ובגלל שלא נתתי לו חיבוק ואני עדיין חושבת ככה למרות שהתגברתי עדיין זה חלק מהמחשבה על המוות שלו...
פספוסהכי גדול שלי זה כל תקופת הלימודים מהיסודי עד התיכון סתם בזבתי את חיי מכל הבחינות
היה מין מקלה כזאת של שירה שהיא נורא מקצועית וטובה אבל לא קל להתקבל
קרעתי את התחת חודשיים בשביל זה וממש רציתי להתקבל
זה היה החלום שלי, בחיים לא רציתי משהו כמו שרציתי להיות שם. זה היה המטרה היחידה שלי באותו הזמן שאשכרה הייתי עובדת בשבילו ועוד ככה
בחיים לא השקעתי ועבדתי ככה על משהו ובחיים לא רציתי ככה משהו
לא התקבלתי (:
ואין לי עוד הזדמנות אי אפשר שנה הבאה...
יומיים בכיתי על זה הלב שלי מרוסק מזה זה שבר אותי
אנונימית
כאב של חרטה
ושל ריקנות,
כאלו בקטע נפשי ומנטלי
ופיזית-היה שנכוותי...
אין לי איך לשים את זה במילים
שלא נסעתי לאזכרה ולשבעה של סבתא שלי כי לא יכולתי להכיל את זה
אנונימית
שואל השאלה:
תסתכלו
רוב ואפילו כל האכזבות ההכי כואבות שלנו אלו אלה שלא עשינו
לא שלא לא עשינו "תחשוב פחות, תחיה יותר"
החלטתי להתחבר לשתי מפגרות במקום להיות עם החברים הקודמים שלי ולהכיר כמה חדשים בעלייה שלי לחטיבה ואז רבנו בכיתה ח'
וזה מה שהכניס אותי לדיכאון, חרדה חברתית, 0 ביטחון עצמי, התבודדות וגם 0 חברים
אנונימי
שאני אוהב ידידה שלי מהיסודי שאהבה אותי גם ופספסתי את זה...
שנולדתי:( החיים שלי האכזבה הכי גדולה שלי...