תשובה אחת
קשה לי להאמין שאף אחד לא מעוניין בחברתך.
יש הרבה ילדים שתוכלי להתחבר אלייהם באמצעות תחום עניין משותף, דרך עבודות קבוצתיות בבית הספר ועוד.
לפעמים קורה שאת פשוט מפספסת אנשים שמנסים להתחבר אלייך ולא מייחסת להם חשיבות ואז נוצרת המחשבה שאת לבד ולא רוצים בחברתך.
ולשאלתך- אנשים זורקים לפעמים מילים באוויר. הדברים שהם אומרים כמעט תמיד יאמרו מתוך כעס ועצבים. אל תקחי את זה ללב.
זה כמו שלאדם חכם יקראו "טיפש". זה נכון? בכלל לא. אז האדם החכם לא צריך ליחס לזה חשיבות, וכך גם את.
תתרחקי מהאדם שזרק לך את ההעלבה הזו. תתרחקי גם מהמקום. תנסי לעשות משהו שיסיח את דעתך: ציור, שמיעת מוזיקה, שיעורי בית, קריאת ספר ועוד דברים בסגנון.
תקפידי לא לחשוב על זה הרבה כי אז זה יחלחל ויפגע עוד יותר. תחייכי, זה גם מסיח את הדעת.
אני בהחלט ממליצה לך לנסות להתגבר על עזיבתה של חברתך ולנסות להיפתח ולהכיר אנשים חדשים, כאלה שלא יפגעו בך :)
יש הרבה ילדים שתוכלי להתחבר אלייהם באמצעות תחום עניין משותף, דרך עבודות קבוצתיות בבית הספר ועוד.
לפעמים קורה שאת פשוט מפספסת אנשים שמנסים להתחבר אלייך ולא מייחסת להם חשיבות ואז נוצרת המחשבה שאת לבד ולא רוצים בחברתך.
ולשאלתך- אנשים זורקים לפעמים מילים באוויר. הדברים שהם אומרים כמעט תמיד יאמרו מתוך כעס ועצבים. אל תקחי את זה ללב.
זה כמו שלאדם חכם יקראו "טיפש". זה נכון? בכלל לא. אז האדם החכם לא צריך ליחס לזה חשיבות, וכך גם את.
תתרחקי מהאדם שזרק לך את ההעלבה הזו. תתרחקי גם מהמקום. תנסי לעשות משהו שיסיח את דעתך: ציור, שמיעת מוזיקה, שיעורי בית, קריאת ספר ועוד דברים בסגנון.
תקפידי לא לחשוב על זה הרבה כי אז זה יחלחל ויפגע עוד יותר. תחייכי, זה גם מסיח את הדעת.
אני בהחלט ממליצה לך לנסות להתגבר על עזיבתה של חברתך ולנסות להיפתח ולהכיר אנשים חדשים, כאלה שלא יפגעו בך :)