אני ממש בסדר עם להיות לבד ואפילו אוהב את זה.

כן. מאוד

זה מאוד הגיוני!
וגם אני הייתי ככה עד שהבנתי שבמצב הזה אני חווה דברים רעים וטובים אבל אין לי עם מי לחוות ולהיות ברגעים הכי טובים ונדירים או אין תמיכה ברגעים הכי קשים ועצובים!

שואל השאלה:
אני לא צריך אנשים שיתמכו בי לרוב. אני די חזק נפשית ואדיש.
ואת החוויות שלי אני יכול לזכור ולהנות מהן בעצמי, בלי לשתף את כל החיים שלי לאחרים. אולי אפילו לרשום את זה כמו יומן חוויות.

גם אני כזאת, זה נראה לי בסדר (:
זה לא שהרגתי מישהו...
~או שכן~

מאוד הגיוני, אני יכולה להבין את זה.
יש המון אנשים שחברה מסביבם היא לא מעיקה. יותר מזה, קשה להם למצוא את עצמם בלי. וכמה שאין להם, וזה חסר להם. החופש הזה מציק להם.
ויש את אלו שפשוט מעדיפים להיות לבד. יכולות להיות לזה המון סיבות. כמו למשל, מה שאמרת, שהם מעדיפים לא להתאמץ לשמור על קשרים כ"כ ולפעמים להתאים את עצמך לאנשים אחרים. אבל לא להתאים כמו "להיות כמוהם", אלא ההתפשרות הזו, שאתה עושה המון, אפילו בדברים פשוטים כמו לאיפה כדאי יותר לצאת.
זה יכול להיות גם שהם אנטיפתיים, כמה שהם לא מסוגלים להכיל קשרים ונמנעים מזה, כמה שהם מעדיפים להיות בלי - סתם כי הם אנשים של בית, של להתעסק בדברים אחרים חוץ מאשר אנשים.
אני אישית נודדת בין אנשים.

שואל השאלה:
אני לדוגמה מתעסק במדע, מתמטיקה ואומנות. מי צריך אנשים בשביל זה?

איזה קטע גם אני אוהבת להיות לבד למרות שיש לי חברים ואני חובבת מתמטיקה ואומנות. מדע זה גם מעניין אותי לרוב ואני בעיקר עם אוזניות ואני כותבת וקוראת הרבה.
כמו שאמרתי, זה לא שהרגתי מישהו...
וגם אם כן למי אכפת. אם לא תפסו אותי עד עכשיו אז הכל טוב (:

זה מאוד הגיוני..
אבל אולי יש אנשים שצריכים אותך..?
באיזשהו שלב בחיים כול אחד נזקק לאנשים ככה שגם אם אתה 'לא מרגיש בהם צורך' כרגע כדי לך לתחזק את הקשרים.
חברים זה לא רק אנשים שאפשר לרכל איתם או לדבר שיחת חולין.
זה אנשים שאפשר לדון איתם בכול מיני נושאים בין אם זה מחשבות, תאוריות או חוסר הבנה.
אפשר להיות חברים בקרע. להשאיר הרבה זמן לעצמך אבל כן להקדיש לחברים שלך זמן פעם ב...

מדבריך נשמע שעיקר הבעיה שלך עם אנשים זה הצורך להיות מי שאתה לא לידם.
"לרצות אותם"
חברים אלו אנשים שאיתם אתה יכול להיות הכי עצמך שבעולם והם יקבלו אותך. חברים זה אנשים שיעמדו לצידך גם בזמנים פחות יפים. חברים הם אלו ש'יסבלו'את השיגעונות שלך לטוב ולרע.
אם אתה מרגיש שאתה צריך להיות משהו אחר ליד חברים שלך כדי שתבדוק למה אתה מרגיש ככה, תתקן את זה ובמידה של חוסר קבלה אז מה שמתבקש זה להחליף חברים.

בהצלחה

ברור גם אני אוהבת..
זה טבעי סהכ

בחיים לא חשבתי שאזדהה כל כך עם מישהו. גם אני אישית לא אוהבת להיפגש עם חברות, אני מרגישה שזה מעיק עלי בדיוק כמו שציינת ואני כל הזמן צריכה להעסיק אותם כדי לא לשעמם אותם ומה זה בעצם שווה אם אני בסופו של דבר לא נהינת? אני בן אדם של בית, של שקט... אני פשוט לא אוהבת את כל הקטע הזה של להיפגש עם אנשים שלא מתאימים לך. עד עכשיו לא מצאתי מישהי אחת שבאמת היה לי כיף להיות בחברתה... או שאני כנראה צריכה לחכות עד שאני אמצא אנשים נורמלים או שפשוט אף אחד לא יכול לרצות אותי כי הבית זה המקום היחידי שבו אני נרגעת.
באיזשהי מידה זה כן פוגע מבחינה חברתית אבל who cares? בסופו של יום אני לבד עם עצמי.

שואל השאלה:
זה בא לידי ביטוי אפילו עם אנשים שמקבלים אותי כמו שאני. חוסר בנושאי שיחה או סתם שיחות חסרות ערך. סתם להרגיש שיש דברים יותר טובים לעשות באותו רגע. להרגיש שאנשים סביבך לא בוגרים ומבינים.

וגם כל החברים שאי פעם היו או יהיו לכם תמיד ישפטו אתכם. אפילו אם זה ממש קצת. אין בן אדם שבאמת, בכנות, מקבל את כולם.

אני כל כך כל כך מבינה אותך.
אם היה לי תאום זה היית אתה.
עם כמה שאני מבינה את מה שאתה אומר, אתה חייב בכל זאת בכוח לצאת לפעמים ולהיפגש עם 'חברים' כדי להתפתח ולפתח כישורים חברתיים. להיות לבד כל היום יכול לשגע אותך גם אם אתה אוהב את השקט הזה.. שגרה לאורך זמן כבר נהיית מאוסה.
תנסה עד כמה שאפשר להתחבר לאנשים ברמה, למצוא אנשים שתואמים לך באופי.
אתה לא אוהב להיות לבד, אף אחד לא אוהב להיות זאב בודד, אתה פשוט לא מצאת אנשים שיעניינו אותך באמת.

שואל השאלה:
כתבתי. יש לי חברים ואני כן נפגש איתם (וגם כל הזמן באותו חדר עם אח שלי).
אני פשוט לא מרגיש שאני צריך את זה.

אנונימית11
אני סוג של זאב בודד למרות שיש לי מלא חברים מסביבי.
ונחשי מה? אני דווקא ממש אוהבת את זה. אני נהנת להיות לבד. מה תגידי על זה? זה אומר שאני לא בסדר?

זה אומר שאת סתם נהנית להיתפס על קטנות ולפרש חלק קטן מכל מה שאני אומרת. *אין אדם אחד בעולם* שאוהב תחושת בדידות. זה פשוט לא קיים. זה עובדתי, זה מבוסס, בן אדם לא יכול להתקיים בלי אנשים מסביבו. זה מה שמחזיק אותנו... קשרים חברתיים. את מוזמנת לבדוק.
את לא זאב בודד. יש לך משפחה, חברות... את בכל זאת נתלית על סוג של קשר.
זה שאת אוהבת את הפינה השקטה שלך לא אומר שאת זאב בודד... זה אומר שאת נהנית יותר כשאת לא בסביבת אנשים אבל זה ממש לא אומר שאת תוכלי להתקיים בעולם הזה בלי קשרים חברתיים בסיסיים.
לדוגמה... אם לא הייתה לך משפחה, לא חברים, לא אנשים מסביבך שאת מכירה- עדיין היית אוהבת להיות זאב בודד? עדיין היית שומרת על שפיות? לא, אז בפעם הבאה שאת מתווכחת על עובדות, תתבססי על משהו.

אז או שאני לא בן אדם כי אני אוהבת את זה או שאני פשוט לא מרגישה בודדה למרות שאני לבד.

ההפך. בני אדם מרגישים בודדים גם אם הם מוקפים אנשים. כשאת לבד זה אומר שאת בודדה פיזית, אולי את מרגישה טוב יותר להיות לבד עם עצמך.. זה כבר משהו אחר. זה לא אומר שאת לא בן אדם, זה אומר שאת מרגישה נוח יותר להיות לבד. לא בהכרח אוהבת את זה...