למה פרידה מרגישה כמו מוות?

כאילו לקחו משהו ממך.
כאילו משהו שם חסר.
להתרגל לחיסרון הזה שנוצר בליבך.

לפעמים באלך רק לשים את הראש מתחת לשמיכה ולקום והכל יסתדר.

ככה זה פרידות,
אבל.. הזמן יעשה את שלו,
ככל שיעבור - כך ירפא.

מוות הוא גם סוג של פרידה, קשה לנו עם פרידות כי אנחנו מאבדים משהו/מישהו שחשוב לנו. חשוב להמשיך הלאה, אני יודעת שקשה להתגבר על פרידה אבל חשוב לקום ולא לשקוע לתוך זה.

יש שיר כזה ברוסית. פרדה זה מוות קטן.
היתי אומרת מוות זמני.

כי זה כאב לב כ"כ גדול שלא ניתן לתפוש אותו בכלל
********
אם כי האדם המאמין יודע שהכל לטובה ואם הייתה פרידה אז זה רק אומר שהיא לא זאת משורש נשמתך, בנוסף אתה גם מבין שזה לא היה כ"כ נוצץ והיו תקלות רבות ואז זה שם אותך במקום אחר של הבנה

מקווה שלעולם לא תגיע לזה
רק טוב

שואל השאלה:
אם אהבה זה "חרא", למה אנשים ממשיכים לעשות את זה לעצמם?
לי כואב החזה מרוב עצב ואני פתאום שוכחת למה הגעתי למצב הזה.

מתוך פחד שדברים לא יהיו אותו הדבר
מתוך געגוע לדברים טובים
מתוך נוסטלגיה שלא תשוב
מתוך תשוקה לנצח

כי נקשרים, ופתאום האדם נעלם שנפרדים.. כמו במוות שהאדם נעלם