62 תשובות
בן כמה אתה?
אנונימית
אתה בן 7? defuq? אבל לא כתבתי ככה גם כשהייתי בת 13.
,, עריכה, קירילדודו, אין לו שום שגיאה אחת._. אולי כדאי ש*אתה* תתאמן על כתיבה

ולשאלה, תנסה להתנחם בכך שאם מתייחסים אלייך רע זה מקנאה. או שהם פשוט לא רוצים שיתקנו אותם, תנסה להיות מהצד שלהם. זה טיפה מתסכל.. תעשה דברים שאתה אוהב ואל תתעסק בהם, תתעסק בך.
אנונימית
אם אתה רוצה לפרוק ולדבר אתה מוזמן:)
שואל השאלה:
עכשיו אני בן 15
אנונימי
איפה שגיאות?
אני יכולה לומר לך שאני חצי מזדהה כי אני לא אובחנתי כגאונה אבל כן כילדה מחוננת. הנושאים שהכי מעניינים אותי הם פיזיקה ואסטרונומיה ואין לי עם מי לדבר עליהם. כשאני מתלהבת ממשהו חדש שלמדתי ואני רצה לספר לאמא שלי היא אומרת לי איך לעזאזל הדברים האלה מעניינים אותך. חברים שלי הכי לא בקטע של הדברים האלה ויוצא שאני מדברת רוב הזמן עם עצמי על הדברים האלו.
שואל השאלה:
איזה חורים?
ולמה שאספים דבר כזה?
אני באמת צריך עזרה
אנונימי
אתה יכול לחפור לי על כל מחשבה מוזרה או גאונית שעלתה לך אי פעם לראש.
בום. פתרתי לך את הבעיה.
שואל השאלה:
להקליד זה לא מספק... אני צריך מישהו לדבר איתו במציאות
אנונימי
לא בקטע רע כמובן, אבל יש אנשי מקצוע (פסיכולוגים ומטפלים בכל מני סוגים שונים) שיכולים לשבת איתך ולהקשיב ולהתעניין לרצות לשמוע מה יש לך לומר.
אני יודעת שכשאני הייתי צריכה מישהו לדבר איתו בלי ששופט ואחד שמכיל, זה עזר.
אנונימית
שואל השאלה:
אני הולך לפסיכולוגית כבר שנה
אנונימי
בסדר תתחיל מלהקליד זה גם עדיף על כלום
שואל השאלה:
אני הייתי מקליד פעם
זה לא עזר
אנונימי
סתם שתדע שמחוננים צריכים לעבוד על איך להתבטא, זה קשה לפעמים להסביר את מה שעובר בראש, כדאי לך מאוד לעבוד על זה. כך שיותר קשה לגאון מהבחינה הזאת. זה אפילו קשה יותר, אם תעבוד על זה, זה ישתלם לך. תנסה לחשוב בתור התחלה על איך היית מסביר משהו מסוים שאתה חושב עליו לילד קטן. זה יעזור לך להתבטא. ובאמת כדי ללכת לפסיכולוג לא בקטע רע, רק שתהיה לך אוזן קשבת.
שואל השאלה:
למען האמת, אני כותב ספרים ושירים
אנונימי
יש לי רעיון
תלך לבתי אבות, לזקנים יש הרבה זמן וסבלנות וניסיון חיים הם בשמחה יקשיבו לך וגם תעשה מעשה טוב תוך כדי- תבקר קשישים ותעביר להם את הזמן! וכך שני הצדדים יצאו נשכרים.
בום. פתרתי לך את הבעיה.
אני גאון.
קודם כל אני אתחיל בזה שזה לא עונש להיות בעל השכלה גבוהה, זה זכות שזכית בה הרבה יותר מכולם ואתה צריך להיות שמח בה. דבר שני, אני לא מנסה לפרסם או משהו, אבל אם אתה קרוב לנתניה, בפולג יש מקום שנקרא מכון גאיה. יש שם מטפלים בכל מני סוגים ואני אישית אומרת לך שעברתי תקופה קשה של הגירושים של ההורים שלי והרגשתי שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עלי, ממש מציעה לך לחפש את זה אם אתה בקרבת נתניה.
אנונימית
שואל השאלה:
אני גר עם סבתא שלי ובקשר עם עוד סבתא וסבא
אי אפשר לדבר איתם
אחד חרש כמעט לגמרי
אחת קוטעת אותי כל שתי שניות
ואחת כמעט בטוחה שבמאה ה21 הכל יפה ורוד ונוצץ
אנונימי
תדבר עם אנשים שהם ברמה שלך, שמתאימים לך, אפילו אמא/אבא/סבא/סבתא/דודים וכו'.. יש גם באינטרנט כל מיני פורומים. לפעמים אני גם מרגישה כמוך אז אני פשוט הולכת ומדברת עם אנשים שאני מעוניינת לדבר איתם ברמה שמתאימה לי באותו הרגע.
היי, אני מחוננת, בת 15, ויש לי בעיה דומה, גם אני כותבת ספרים ושירים.
יש לאנשים נטייה לא לחבר בין גוף לנפש.
אצלי הבעיה הייתה שהתנסחתי בצורה בוגרת והיה לי ידע כללי מדהים, ככה שגם בגיל צעיר מאוד אנשים התייחסו אלי כמבוגרת- למרות שבעצם, בנפש הייתי עדיין ילדה קטנה.

מכיר אין שכל אין דאגות? לנו יש שכל כפול, ודאגות כפולות. אבל אני מאמינה שכשאתה מצליח למצוא מפלט ודרך להתמודד עם המחשבות שלך, הגאונות שלנו משתלמת באופן מדהים.

תכתוב, תיצור ובעיקר תלמד המון ולא רק בבית הספר, תתעמק במשמעות- בסוף הכל יסתדר.

אני פה בפרטי אם אתה צריך מישהו שיבין ויכיל :)
בבית אבות יש לך מבחר, אני בטוחה שתמצא שם איזה אחד מתאים לסיטואציה
שואל השאלה:
אני רחוק מנתניה וזה ממש לא מתנה או משהו.

נתחיל מזה שאני בדיכאון רוב הזמן.
נעבור לזה שאני חווה בריונות. אם הייתי יותר טיפש היתה פחות בריונות.
דבר שלישי אני מרגיש כאילו אני מוקף בטיפשים ודיי קשה להתמודד עם זה.
וגם בנוסף לכל יש לי בעיות שינה.

בגלל הדיכאון, בעיות השינה, ועוד סיבות, יש לי 2 נכשלים בתעודה (אחרי שהשתפרתי, לפני זה כמעט הכל היה נכשל)
אנונימי
אולי תנסה למצוא באתר מסויים חבר לעט שהוא מתעניין בנושאים שתרצה לדבר עליהם ולהתכתב איתו במייל, בהודעות, או באתר מסויים? יכול להיות נחמד אולי לא?
שואל השאלה:
אני גר באחת הערים הכי דתיות בארץ, אני בספק אם בבתי אבות יהיה מישהו שלא יתחיל להתווכח איתי על האם יש אלוהים

לגבי המשפחה-אף אחד לא מוכן להקשיב

לגבי הפורומים-שוב, אני מעדיף לדבר עם אנשים פנים אל פנים
אנונימי
תקשיב אתה חייב להפסיק לרחם על עצמך. זה לא בריא. יש לי עוד רעיון: תלך לסףריה
תחפש מי קורא את הספר הכי משעמם שם, ותדבר איתו. זה בדוק יעבוד!
שואל השאלה:
אני לא חושב שאני מדהים, אני שונא את עצמי
אם הייתי רוצה צומי הייתי הולך ברחוב עם שלט של "תחבקו אותי"
ואני לא מבין איפה טעיתי בדיוק
אם אתה לא מתכוון לעזור ובאת לפה כדי להשפיל אותי אז צא מהשאלה. אני ממש לא במצב רוח לזה.
אנונימי
היי יש לי עוד רעיון: תלך לחוג כלשהו של מחוננים ושם תוכל להכיר עוד ילדים מחוננים! ןאז יהיה לך הרבה עם מי לדבר.
אולי אתה גר קרוב לרחובות? יש הרבה חוגים כאלה במכון וייצמן כולם שם מחוננים בטירוף
שואל השאלה:
אני לא טוב עם חוגים
מגרשים אותי על התנהגות רעה מכל מקום
ואני לא גר קרוב לרחובות
אנונימי
הפסיכולוגית לא עוזרת?
שואל השאלה:
לא
אי אפשר לדבר איתה בלי שהיא תקטע
ההורים מחפשים לי אחת חדשה
אנונימי
אני חושבת ששורש הבעיה טמונה בגישה שלך. אתה לגמרי לא מנסה לעזור לעצמך.. אתה שם לב איך אתה ישר שולל כל דבר שאני אומרת?
באמת, בתור ילד גאון הייתי מצפה ממך לפתוח קצת את הראש ולא להיות כל כך שלילי ופסימי לגבי הכל. לא מסתדר לך עם שלוש זקנים שגרים איתך? תחפש אחרים. מגרשים אותך מחוגים על התנהגות רעה? אז תשפר את ההתנהגות שלך! לכל דבר יש פיתרון תלמד את זה. עכשיו אני לגמרי בטוחה שהבעיה האמיתית היא בגישה שלך.
עכשיו אני אגיד לך משהו ותקח אותו לגמרי ברצינות ותיישם אותו.
יש ספר שקוראים לו "בוחרים להרגיש טוב" ספר מעולה שאני בטוחה שיעזור לך להתמודד עם הגישה השגויה הזאת לכל דבר בחיים ולתקן אותה. זה לא ספר פסיכולוגי רגיל, זה ספר שאשכרה עוזר.
תראה, מיציתי עם כל הפתרונות שנתתי לך. עכשיו יש לך מגוון רחב של פתרונות, והדרך היחידה שתעזור לך לפתור את הבעיה היא אם תקח את עצמך בידיים, ותתחיל ליישם ממש את כל מה שכתבתי לך. בהצלחה.
אם אתה רוצה בכל זאת לדבר להתייעץ או כל בעיה אחרת אתה בכיף מוזמן לדבר איתי על זה
שואל השאלה:
דבר ראשון לא גאון, כמעט גאון
דבר שני-אני אוהב את הגישה שלי.
אנונימי
אתה יכול לדבר איתי זה לא עונש פשוט לא מצאתה בן אדם שמקשיב לך הבעיה שלי הפוכה קשה לי להיפתח אם אנשים ועד שאני מספרת להם דברים אני נלחצת מזה שמישהו יודע עלי דברים כאלה גדולים ומנתקת קשר
עריכה: יצא לי בכיתה ג אייקיו גבוהה הרבה יותר משל בן אדם מבוגר ממוצא אז בקטע הזה אנחנו די דומים
תנסה לדבר עם אנשים בגילאי 16-18
תקשיב, אני יכולה לומר לך שאני חצי מבינה אותך.
אני לא גאונה, אבל אובחנתי כמחוננת,
תמיד התעניינתי ועדיין מתעניינת בדברים שאף אחד לא רוצה לשמוע עליהם,
תמיד אנשים עוצרים אותי באמצע והולכים, כי הדעה שלי מתחכמת מדי בשבילם, הרמת שפה שלי מעצבנת אותם ודברים דומים.
לפעמים הרגשתי כאילו אני עוד שנייה מתפוצצת מרוב מחשבות, כאילו אני חייבת לדבר עם מישהו ולהגיד למישהו משהו ולנהל דיון ולהוציא את כל המחשבות שלי ולדבר עם מישהו על זה.
אבל אף אחד פשוט לא רוצה להקשיב, התחלתי לכתוב יומן,
זה לא יותר מדי הקל עלי, אבל זה פחות לוחץ עלי וסוגר עלי.
אני בערך מבינה את התחושה, גם את הבריונות ותמיד חושבים שאתה מתנשא ושאתה חכמולוג ואף אחד לא רוצה להקשיב וכולם פשוט מתנהגים בצורה שממש פוגעת בך ולפעמים זה גורם להרגיש לא נחוץ, אבל חשוב שתזכור, שזה פשוט שהם לא מבינים אותך עוד, עוד כמה שנים שהם גם יתעניינו בדברים אמיתיים, בעולם האמיתי ולא במראה שלהם וכמות הכסף שהם מוציאים על בגדים, הם יבינו שאתה חכם והם כנראה יתייעצו איתך,
אם הפסיכולוגית לא עוזרת תנסה ללכת לפסיכולוגית אחרת, תנסה לכתוב יומן, או למצוא בן אדם מהמציאות שהוא גדול ממך בגיל אך לא יותר מדי או בגילך שבמצב דומה לשלך ותוכלו לנהל דיונים על כל מה שאתם חושבים.
בהצלחה, ואם תצטרך משהו אני פה (:.
אנונימית
אתה אוהב את הגישה שלך כי אתה לא צריך להתאמץ יותר מדי בשבילה. אתה בסך הכל יושב מרחם על עצמך ולא עושה כלום. זאת גישה נוחה בהחלט אבל היא לגמרי שגויה ולא תורמת לך בשום אופן.
"אני אוהב את הגישה שלי"
אתה יכול להמשיך להישאר באותה הגישה, אבל אתה לא יכול לצפות שתגיע למקום אחר וטוב יותר בצורה הזאת. אם אתה מעדיף להישאר עם הגישה שלך, השאלה שלך לא רלוונטית. "איך להתמודד?"- לפי הגישה שלך, להמשיך לרחם על עצמך. ככה תתמודד. וזהו, אתה לא יכול לצפות שמשהו יעזור לך אם לא תעזור לעצמך.

ואתה יכול לשנות גישה. ולקבל את העצות שהאנשים הטובים כאן נותנים לך. וליישם. כמו אמרו, יש פתרונות לכל דבר. אתה בוחר מה לעשות עם עצמך בסופו של יום.
אנונימית
אני מכירה אנשים כאלו מהמאבחנת שלי והיא אומרת שמאוד קשה להם להסתדר מבחינה חברתית.
עצוב לי שזה ככה אני מסכימה להקשיב ולארח חברה לכולם.
אף פעם לא הבנתי למה קשה להם חברתית...
אם אתה צריך מישהי לדבר איתה ולהוציא קצת מחשבות אני תמיד כאן כדי להקשיב ולדבר...
בכללי, אולי תדבר על זה עם פסיכולוג? על מה שאתה מרגיש תמיד...
אני ממש מתחברת לפסיכולוג שלי כי הוא באמת מקשיב לי ואין לי בעיה שאני חופרת (:
אם אתה צריך משהו, צור קשר. אני כאן..
תשנה גישה
אתה לא בחור מאוד חכם? אז תחשוב על זה ותבין שגישה היא הבעיה אצלך...
שואל השאלה:
אני לא משנה גישה לא כי היא קלה או משהו
ואני לא מרחם על עצמי
לא זוכר מתי בפעם האחרונה ריחמתי על משהו
אני פשוט אוהב אותה
חוץ מזה, האתר הזה צבוע
האנושות צבועה
קודם כולם אומרים לכולם "תהיה עצמך מי שבאמת יאהב אותך יאהב אותך כמו שאתה" ואז כשאתה אתה האמיתי שופטים אותך
מצטער באמת שיש לי דיכאון ושאני לא מתכוון להעמיד פנים שטוב לי פשוט מהסיבה שלאף אחד לא באמת אכפת וגם אם למישהו אכפת הם לא מבינים שאני פשוט לא יכול להיות שמח

הבעיה שלי היא לא הגישה שלי. הבעיה שלי היא שאין אנשים כמוני שאני יכול לפרוק מולם פנים אל פנים

ולנאמן שערך לי-אין לי עיפרון כי יש לי פחות מ50 אמינות. חשבת על זה? לא חשבת על זה. כי אתה דבוק לנורמה שלכולם יש עיפרון. אבל לא לכולם יש עיפרון. כי זאת לא הנורמה. אין נורמה. (תתעלם אני עצבני היה לי לילה קשה)
אנונימי
שואל השאלה:
וואטאבר-הבעיה היא לא שאני בחור מאוד חכם. הבעיה היא שאני חכם מידיי.
נכון, אני אידיוט גמור, אבל זה לא מעיד על רמת האיי קיו שלי.
אנונימי
כן הבנו את הבעיה. לדעתי תנסה ללכת לחוג של מחוננים כמו שאמרו קודם. ואני חושבת ששקדי מרק צודקת בעניין הגישה.
שואל השאלה:
כבר אמרתי, אני לא טוב עם חוגים
הייתי במצוינות ביסודי וגירשו אותי משם על התנהגות רעה
אנונימי
הייתה ביסודי עכשיו אתה בכר בן 15 תנסה עוד פעם נגיד חוג של ספורט צופים או משהו כזה
שואל השאלה:
אני עכשיו בבית הספר על תנאי ובכל רגע יכולים לזרוק אותי משם
אני לא טוב עם מסגרות
או מערכות
אנונימי
תנסה להכיר ילדים משכבות אחרות אצלכם בבית ספר יא יב וכאלה אולי תמצא שם מישהו דומה
שואל השאלה:
אני בעצמי עולה ל-יא
ואני מכיר את אלה שעולים ל-יב
אנשים בורים ומגעילים (חוץ מכמה, הם סתם לא חכמים במיוחד)
אנונימי
אז בשכבות יותר נמוכות או ילדים שלא דיברתה איתם בחיים
אני מדבר עם ילדים בשכבות נמוכות
אבל לא על הנושאים האלה
כי הם לא נותנים לי לסיים

החלטתי להקליט את עצמי מדבר ולשלוח לעצמי בתקווה שזה יעזור
ולא קשור לצביעות, אם לא תשנה גישה שפוגעת בך לא תתקדם לשום מקום.
שואל השאלה:
מה פוגע בי עם הגישה שלי?
אנונימי
אתה שלילי...
אני מעשי
מה קשר? טוב, תחשוב שאתה לא עושה שום דבר רע, והכול טוב.. נרא לאין זה יהוביל אותך
בצלחה!
שואל השאלה:
=_= האם דרך החשיבה שלי פוגעת במישהו, חיי או מת?
אנונימי
בעצמך
שואל השאלה:
למען האמת, לא
אנונימי
טוב אז זה ממש חבל שאתה לא שם לב לגישה שלך.
אנונימית
שואל השאלה:
אני שם לב לגישה שלי
מה אתם רוצים מהגישה שלי
אני אוהב את הגישה שלי
כי הגישה שלי היא לא להעמיד פנים שהכל פרפרים ונצנצים כשזה לא
אני לא יכול לשנות את כמות החשיבה שלי, וכשבן אדם חושב יותר מידיי המחשבות על כל הדברים השליליים בעולם מציפות אותו
והוא נהיה אדיש לזה
הוא נהיה אדיש להכל
אז סליחה באמת שאני לא רוצה להעמיד פנים שאני שמח
אני לא שמח
לא אכפת לי מכלום כמעט
אם הייתי יכול לוותר על כמות החשיבה שלי הייתי בשמחה עושה את זה
אבל לצערי, אני לא יכול
כי דבר ראשון כשבן אדם לבד עם עצמו הרבה זמן הוא חושב. הוא מתרגל לחשוב. הוא מתחיל לשנוא חשיבה.
דבר שני אני כמעט גאון. אני שונא את זה. אם אתם חושבים שזה משהו טוב, אז בבקשה, קחו את המוח שלי ותנו לי את שלכם.
אני רק אשמח מזה.
שוב, הבעיה היא לא בפאקינג גישה שלי. הבעיה היא שלא היה לי מה לעשות עם המחשבות שלי
אבל עכשיו יש לי
אז תעשו טובה
ותניחו
לי
לנפשי
אנונימי
באמת שאני גם לא יודעת מה יש לכם מהגישה שלו אני לא אומרת שכדאי להיות ככה אבל זאת זכותו לי יש ימים שאני ככה ויש ימים שאני שמחה אבל אם הגישה שלו ככה כנראה הוא עבר דברים בחיים שגרמו לו להיות ככה כולנו נולדים דומים האשיות שלנו זה לפי איך שההורים שלנו משפעים אלינו אבל זה רק שאנחנו קטנים אחר כך זה פשוט החברה והיחס לאנשים ובאו נדבר בלי לעשות את המציאות יפה יותר היחס של החברה לאנשים או בכללי גורם להרבה אנשים להיות ככה אז זה שהוא פרק פה את מה שהוא מרגיש לא אומר שהוא שונה יש אנשים שמנסים להסתיר את זה כי הם מפחדים מהיחס של החברה אבל לכולנו יש מידי פעם מחשבות כאלה ורגעים שאנחנו מרגישים לבד אפילו שאנחנו מוקפים באנשים כי אף אחד לא באמת מקשיב לנו, בני אדם זה דבר צבוע כי גם ברוב הפעמים שאנחנו "מקשיבים" זה לא באמת מעניין אותנו, שאנחנו מדברים אם אנשים מוגבלים אנחנו לא באמת מקשיבים להם סתם מנסים להיות נחמדים, כולנו חושבים על משמעות החיים יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות אני יודעת שזה לא הכיוון שאתה מדבר אליו אבל בטוח הכרתם מישהו שניסה להתאבד ופשוט לא מספר על זה כלום מהסיבות שלו גם אם לא הכרתם וסתם ראיתם אותו ברחוב אתם לא יודעים מה עובר אליו, הרבה פעמיים אני רואה אנשים ברחוב ומקנא בזה שהם מחייכים וכיף להם בזמן שלי קרה משהו שהרס לי את החיים אבל יש פעמיים שגם אני מחייכת ואנשים היו רוצים להיות שמחים כמוני בסוף הגלגל מיסתובב אם אתה עשיו למטה וחושב על למה אני צריך לחיות ביכלל ועל זה שיש פה רק סבל יכול להיות שעוד כמה ימים אתה פשוט תחייך סתם כי כיף לך ולא חיוך מזויף שהרבה מאיתנו מסתרים איתו את הרגשות, זה שמי ששאל את השאלה לא מסתיר את זה שהוא במצב כזה לא אומר כלום כי יכול להיות שגם חברים שלכם ככה ואתם פשוט לא שמים לב וכמו שאמרתה שלא מקשיבים לך אז בטוח יש מישהו בעולם שהיה רוצה לישמוע הוא יגיע מתישהו עד אז אין לי בעיה לדבר איתך וגם אחר כך (: מקווה שעזרתי
אוקיי, אז למה שאלת את השאלה הזאת? מה אתה מצפה לשמוע?
מציעים לך פתרונות, אתה שולל.
מציעים לך אנשים לדבר איתם, אתה שולל.
מנסים לתת לך להבין שצריך לשנות גישה, אתה שולל.
איך אתה לא שלילי?
כי לא, זאת לא מעשיות. אתה לא מעשי, אתה מסרב להיות מעשי. ואתה לא מציאותי, אם לזה בעצם התכוונת- מציאות היא מקום שבו לכל דבר יש חסרונות ויתרונות, ושיש דרך להתמודד עם כל דבר.

מה אתה מצפה לשמוע? למה שאלת את השאלה הזאת? אתה בא לבקש עזרה ואחר כך מסרב לקבל אותה, "תניחו לי לנפשי". אז למה לעזאזל שאלת? תגיד לי עכשיו שזה לא כדי לרחם על עצמך.
ותאמין לי שאני מבינה, זה כיף לרחם על עצמך. זה יכול להיות הדבר היחיד לפעמים שינחם אותך. כשאתה בודד.
תחשוב למה אתה בודד. תחשוב מה מרחיק אחרים ממך ותתקן. ותחשוב למה אתה מרחיק אחרים ותתקן. אולי זה מה שיוביל אותך לפיתרון הבעיה. אם תרצה בה. רק אם תרצה.
אנונימית
שואל השאלה:
קצת הבנת הנקרא, אנונימית.
כשסירבתי למשהו תמיד נתתי סיבה. אמרתי שתעזבו אותי בשקט כי נטפלתם לגישה שלי, שלא קשורה לשאלה. אני כבר השגתי את הפיתרון לבעיה שלי ורשמתי לכם אותו, בתקווה שתביעו את דעתכם עליו, אבל התעלמתם ממנו לחלוטין.
אני אמרתי בפירוש שאני לא מרחם על עצמי. אני לא מרחם על אף אחד. לכולם חרא. אני יודע שלכולם חרא. אני לא יכול לרחם עכשיו על כל מי שחרא לו פשוט מהסיבה שלכולם חרא. וזה כולל את עצמי. אם הייתי מרחם על עצמי- הייתי מסתגר מהעולם בתוך הרגשות שלי, לא מספר לאף אחד עד שכבר היה מאוחר מידיי, והייתי מתחיל לחתוך. עכשיו בואו נעיף מבט ביד שלי. האם יש שם פצעים פתוחים? לא. כבר הרבה זמן שלא. הייתי אומר כמה זמן בדיוק אבל אין לי תחושת זמן, אני פשוט יודע שעבר דיי הרבה זמן. מסקנה-אני לא מרחם על עצמי. קפיש?
אנונימי