מה היה הדבר הכי מעליב שאחד מההורים או שתיהם אמרו לכם?

"את לא הבת שלי" -_-

"איך זה אפשרי לקום בבוקר ולהיות כל כך שנוא שאף אחד לא סובל אותו"
-אמא שלי

"אתה אידיוט! פשוט אידיוט!"

"יש לך אף של מכשפה"
המשפט הזה מלווה אותי יום יום, ובגלל זה זה הכינוי שלי: (

אמא שלי קראה לי טיפש ומטומטם. ועוד אחרי זה היא תירצה לי, "בצחוק, בצחוק, למה אתה נעלב".

"אני לא חייב לך שום דבר כי על פי התורה מגיל 6 הילד חופשי, אני יכול לזרוק אותך מהבית."
מאת אבא שלי.

כשהייתי קטנה היה לי אלבום מדבקות והכנתי לו שער ממש צבעוני ושאלתי את אמא שלי אם זה יפה והיא אמרה לי "ראיתי יותר יפים" וממש נעלבתי גם תחשוב שהייתי ממש ממש קטנה אז כן
וגם פעם אבא שלי לקח אותי מידיד שלי ואיחרתי טיפה ואז הוא התקשר לאמא שלי בשביל לצעוק עלי (מהדברים האלה שההורים תמיד מדברים אליך כאילו אתה לא נמצא) והוא ממש כעס והוא אמר "בגלל הילדה המטומטמת שלך עכשיו אני מאחר" וממש ממש נעלבתי כאילו ממש בכיתי כי זאת הייתה תקופה מאוד לא טובה עם מצב נפשי וזה ממש לא עזר לי

"תסתכלי על עצמך את מתלבשת כמו זונה. זה עושה לך טוב שמסתכלים עליך?" אבא שלי.. ואי נפגעתי כל כך..

"חתיכת מטומטמת"

איך גידלתי דבר כזה ביזיון
אבא שלי

"לא יצא ממך כלום
אם לא תעשי משנגיד לך נזרוק אותך מבית"

"את כל כך גרועה בלימודים שבסוף תהי מנקת רחובות".

בן זונה בן שרמוטה חח ושתבינו שהיא לא מבינה שהיא מקללת גם את עצמה...
אמא שלי

זה היה יומיים אחרי הניסיון התאבדות שלי והאזנתי להורים ושמעתי את אבא שלי אומר
''שתתאבד זו בעיה שלה לא שלנו''.
ליטרלי, כואב לי עד היום לחשוב על זה.