אני כל כך שונאת את הבית ספר שלי.

וואיי כן כן. אניי כל כך מבינה מה את עוברתת
ועודד בכל שאני במחצית הראשונה הייתי מקבלת 90 בהכלל הייתי המקובלת של הכיתה וכולי ועכשיו, משהו קרה והכל התהפך עכשיו אני מקבלת רק 70 בהכל או 40 ואני כבר בקושי משוו, ועכשיו המורות מתייחסות עלי כאילו משהו עובר, ולא יודעת.. (רואים שהם מרכלות עלי אני לפעמים גם שומעות אותם)

בדיוק נגמרה השנה, בטח גם חלק מהמורים יתחלפו גם אם את לא עוברת בית ספר, תנסי להתחיל דף חדש.
וכל פעם שהם אומרות לך משהו כזה, תגידי להם משהו שיבין שזה לא במקום,
לא עולה לי משהו טוב, אבל משהו בסגנון: וואו, תודה באמת. נחמד שמאמינים בך.
ככה שלא יסבך אותך אבל יגרום להם להבין שהן לא בסדר.

אל תתני לאנשים להוריד אותך, תראי להם שאת כן יכולה להשתפר, שאת כן חכמה, את לא מכונת ציונים

תשמעי, אני יודעת שאני הולכת ממש רחוק אחורה, אבל זו הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש.
בכיתה ו' הייתי תלמידה נוראית ולא השקעתי בכלל (ועוד עם כמה שאפשר להשקיע בכיתה ו')
וכשרציתי להתקבל לכיתה מדעית, סגנית המנהלת אמרה שהציונים שלי לא מספיק טובים ושאני לא יכולה, היא הורידה אותי לגמרי. וזו פעם היתה הפעם הראשונה שהרגשתי גרועה במשהו
למזלי אמא שלי לא וויתרה, כי אני הייתי מוותרת לעצמי.
עליתי לכיתה המדעית, ואותה המורה שרכזה את הכיתות ולא נתנה לי הזדמנות לימדה אותי, הציונים שלי אצלה עמדו על 90-95 והרגשתי ש'החזרתי' לה. אם הייתי מוותרת לעצמי ומאמינה לה, הייתי מדרדרת לרמות רציניות, אבל לא הקשבתי לה כי ידעתי מה אני שווה. עכשיו אני עם הממוצע הכי גבוה בכיתה.
את יודעת מה את שווה? תראי לכולם.