סיפרתי לאמא שלי דברים רעים על החברה הכי טובה שלי

אני מבינה אותך.. גם לי היו חברות ממש טובות (היינו קבוצה של עשר בנות) אבל בגלל כל מיני דברים שהשתנו, והיחס שלהן אליי נהיה שונה.. אז הקבוצה שלנו סוג של התפרקה הייתי מדברת עם אמא שלי עליהן הרבה (על שהן ניפגשות בלעדיי, על שאני בודדה, ובאמת שהיא היתה הדבר היחיד שיכלתי לסמוך עליו)
אז במשך *כל* החופש הקודם לא יצאתי מהבית, כי לא היו לי חברות לצאת איתן, הייתי בוכה מלא, כי הרגשתי בודדה, ומילדה שיוצאת כל יום בחופש נהייתי ילדה שאין לה עם מי לצאת..
למרות היחס שלהן כלפיי, מבחינתן הכל היה בסדר ביננו.. נגיד הן היו צריכות עזרה במשהו הן פנו אליי. אני מאוד ניפגעתי מהן, אמא שלי אמרה לי להתרחק מהן, אבל בראש שלי, היה רק מה אני יעשה? מה לא יהיו לי חברות, אני אהיה בודדה כל התיכון, ואז הגיע יא, והחלטתי להתחבר לבנות אחרות, ובאמת עכשיו יש לי יותר חברות חדשות, ועם הבנות הקודמות שהיו חברות שלי אני בקשר אבל פחות טוב.
לא שמתי באנונימי כדי שאם תרצי לדבר תוכלי לשלוח הודעה (או כל אחד שיש לו בעיה עם חברים שלו^_^)

שואל השאלה:
תודה רבה לך!
אני גם קצת מרגישה וארגיש ובדדה בחופש. אבל בסדר אני אכיר חברים שנה הבאה בתיכון..

אצלי זה היה קצת יותר מסובך..
כי הייתי בבית ספר שהתיכון הוא המשך לחטיבה (זאת אומרת עם אותם ילדים), ועוד אני נימצאת בשיכבה קטנה (32)
ובכיף (: אם את צריכה עידוד או מישהי לדבר איתה מוזמנת^_^