24 תשובות
אני מחכה 3>
שואל השאלה:
עוד יום ועוד יום עוברים, ואני תמיד נשארת באותו המקום. תמיד תקועה. שאלתי את עצמי: למה את חייבת להיות שונה? למה את לא יכולה להיות כמו כולם?
את האמת- אני מרגישה שקופה. כאילו החיים הולכים וממשיכים, ואני פשוט נסחפת איתם. כשאני הולכת בבית הספר אני מסתכלת על הקשרים שיצרתי, על החברים ועל המורים, ואני רואה שזה באמת לא הרבה.
אני מרגישה כמו אוטיסטית, כאילו העולם מתקדם על גל אחד, ואני בגל השני, בודדה, עצובה. אנשים מסביבי לא מוכנים להודות, אמא שלי אומרת שאני לא מתאמצת, והיא מסרבת להאמין שבאמת יש בי בעיה. אבל מה היא מצפה? לה יש OCD ואבא שלי הוא על הקשת האוטיסטית.
מה זה הופך אותי? ילדה מוזרה שלא יודעת להתחבר אם אנשים, שלרוב האנשים לא נוח לידה. אני לא עושה את זה בכוונה- זה פשוט קורה. לפעמים אני מסתכלת אל השמיים ושואלת; מה לעזאזל עשיתי רע, שמגיע לי להיות הילדה הזאת, המוזרה, שאין לה כמעט חברות, שלא מצליחה להבין ולהרגיש באמת...
לפעמים אני חושבת על העתיד. אני חושבת על מי שיהיה מספיק טמבל כדי להתחתן איתי. פריקית, דיכאונית, שקופה. הילדה הזאת שכשמדברים איתה מרגישים שהיא לא כמו כולם. הילדה הזאת. עד גיל 17 חייתי ככה- עם חור בנשמה שאף אחד לא יכל למלא. ההורים שלי התנגדו לכל סוג של הבחנה. הם פשוט לא רוצים לגלות שהבת שלהם היחידה עם בעיות במוח. אבל לאחרונה התחילו הבעיות האמיתיות. אני מרגישה שאנשים עוקבים אחרי. אני דיברתי עם אנשים, החשבתי אותם לחברי הטובים ביותר. ואז גיליתי את האמת המרה. הם לא באמת שם. זה הזיות- סכיזופרניה. ידעתי על זה שנה לפני שהחלטתי לספר. הפחד מלספר נבא מזה שההורים שלי אף פעם לא לקחו אותי באמת לבדוק מה לא בסדר אצלי. 18 שנים של סבל, ובשביל מה? אני תמיד יהיה המוזרה הזאת- ועכשיו אני גם יודעת את הסיבה. אני לא אוטיסטית- אני סכיזופרנית עם OCD קל.
ואני יגיד לכם- זה נוראי. אפילו לפני ההזיות והנתק מהמציאות- היה לי קשה. לא יכלתי להתחבר עם אנשים. תמיד ישבתי בצד בפינה עם הספר או לאחרונה האייפון.
אני לא רציתי את החיים האלה. רציתי לחוות חוויות כמו כל ילדה נורמאלית. רציתי לחוות אהבה ראשונה, מועדונים, נשף, מסיבת סיום, חתימות בספר המחזור. אבל לא חוויתי אף אחד מהם. וזאת לא הייתה אשמתי. הייתה תקופה שבה הייתי בוכה כבר כל לילה. הייתי זועקת לשמיים, למה אני לא כמו כולם?! מה עשיתי לך, ה', שגרם לך לרצות להתאכזר אלי כל כך? הרגשתי כל כך רע עם עצמי בכיתה ז'. חטיבה- התחלה חדשה, חשבתי שזה יעזור. אבל זה לא. המוח שלי לא על אותו תדר עם האחרים.
זה כאילו אני פשוט חיה בתוך חלום בלהות של מישהו. ואני הדמות הראשית.
כל מה שרציתי איי פעם זה ילדות ונערות נורמליים, עם אהבות ואכזבות וחברויות, פעילוייות וסכנות וכיף חיים.
אבל זה לא יקרה אף פעם.
והכי כואב לדעת- שאני לא יכולה לשנות כלום.

אז תגידו תודה. גם אם אין לכם ביטחון עצמי, גם אם אתם שמנים או רזים, גבוהים או שמנים. לפחות יש לכם הזדמנות לחוות הכל, כי אתם נורמליים.
ולפני שאתם אומרים- נורמלי זה חרא, תחשבו שוב. הייתי נותנת הכל, כל דבר שבעולם, רק להיות נורמאלית.


אני ישמח אם תגיבו את דעתכם...
אנונימית
קודם כל אנ י רוצה להגיד לך שאת מדהימה! ושאת מצליחה לשתף וזה לא מובן מעליו.
א ני בטוחה שאת עושה דברים לא בכוונה, אני ממליצה לך בכל זאת עם כל הקשיים לנסות לבוא ולהתחבר לאנשים, הם לא ידחו אותך אנ י בטוחה. תבואי עם בטחון עצמי במי שאת ותהיה גאה בעצמך. שולחת לך חיבוק ענקי ואשמח לעזור לך בתגובות או בפרטי
קראתי את הכל..
את פשוט מדהימה!
יופי שפרקת את הכל, זה עושה טוב.

אני במצב דומה לשלך, רק לא אשקר, אין לי OCD או משהו..
פשוט אני בכיתת מופת וכולם מתקדמים עם החומר קדימה בזמן שהציונים שלי צונחים (אני אפילו לא אזכיר את הציון שלי בפיזיקה), וההורים שלי חושבים שאני לא מתאמצת מספיק למרות שאין להם מושג כמה אני מתאמצת.

זה היה פשוט נורא ועשה לי צמרמורת לקרוא את מה שכתבת.
קודם כל, אם את רוצה, אני תמיד כאן ואת יכולה לפרוק בהודעות כמה שתרצי.
שנית כל, חשבת אי פעם על לעבור בית ספר?
אני כבר שנתיים באותו בית ספר ומרוב הסבל החברתי והלימודי התחננתי להורים שלי שאעבור בית ספר.
תעברי לבית ספר עם דברים שמעניינים אותך, כך שגם אם לא תמצאי הרבה חברים, יהיה לך מה לעשות.
כמו.. בית ספר לאומנויות אם יש באיזור.
ככה תוכלי לעשות משהו שאת אוהבת ולא להרגיש רע עם עצמך.
תנסי להתחבר יותר לילדים שאת באמת מרגישה בטוחה איתם וחלק מהקבוצה שלהם.
ברגע שאת מרגישה שזה לא המקום שלך, לאט לאט תתנתקי ותנסי לעבור לקבוצה אחרת.
בסוף תמצאי את הקבוצה שלך.
נגיד עכשיו אני בסוג של קבוצה, אני מרגישה שייכת ולא שייכת. בכללי כולן חברות שלי ומתנהגות אליי יפה, אבל הן כולן ביאפאף אחת של השנייה. (כאילו בתוך החבורה כולן חוץ ממני בזוגות של ביאפאף) ותמיד יוצא מצב שבשיעורי ספורט כשיש פעילות של זוגות אני יושבת לבד או שמכריחים אותי להצטרף לשלישייה, ורק כשאחת מהבנות לא באה אז מישהי רוצה להיות איתי.
לפעמים הן גם יכולות להתהפך אליי לגמרי בקטע שאני כאילו לא מכירה אותן.
נגיד אתמול שלחתי בקבוצת וואטסאפ של החבורה סרטון של אמא של שחקנית מפורסמת מושכת אותה בפרעות לצד כשיש שם שתי מעריצות
ואז פשוט שלוש בנות התחילו להתנפל עלי, אבל ממש. "היא אמא שלה מותר לה מה את מצפה" "נו מה את לא יכולה לשפוט התנהגות של אמא שלה" "לא משנה מה היא עושה היא אמא שלה וזכותה ואת לא אמורה להגיב על זה" ודברים בסגנון, הרגשתי כאילו הן עוד שניה אוכלות אותי, לא הכרתי אותן, הן ממש התנפלו עלי כאילו אני איזה זר. בסך הכל רשצתי שזה לא בסדר שגם אמא מושכת את הילדה שלה בכזאת פראות.

אופ סליחה שחפרתי לך קצת על החיים האישיים שלי
שואל השאלה:
תודה רבה, זה באמת משמח אותי לדעת שיש אנשים שאכפת להם 3>
אני לא יכתוב בפרטי כי אני לא רוצה לחשוף את עצמי.. אבל באמת תודה שקראת הכל למרות שזה ממש ארוך..
וזה לא קשור לאנשים, זה קשור אליי...
פשוט קשה לי להרגיש רגשות, קשה לי להביע רגשות. מישהו יכול לספר לי שקרא משהו נוראי ואני עדיין יחייך, למרות שבתוך תוכי אני ימות מכאבים. אני לא מצליחה להקרין אף רגש כלפי חוץ..
כשאנשים מדברים איתי הם יודעים שמשהו בי לא בסדר, אפשר להבין כאלה דברים, אני תמיד מדברת על נושאים מוזרים ותמיד אני חוזרת לאותי נושא שוב ושוב, זה היה עוד בבית הספר שהייתי עם החברים שלא היו שם באמת, ילדים הסתכלו... ראו אותי מדברת אל האוויר. כמה מהחברות שלי שאלו אותי אל מי אני מדברת ורק אז הבנתי שהכל בתוך הראש שלי..
אני לא יכולה להתחבר לאנשים בנורמאליות, אני לא יכולה לנהל שיחה נורמאלית של אנשים רגילים. אני לא מאשימה אנשים שלא רוצים להתחבר עם מישהי כמוני, אני מבינה שהם לא רוצים בעיות, רק חברים להעביר איתם את הזמן, חברים שיוכלו לשפוט לנכון, שידעו מה לעשות ואיך לעודד... אני לא כזאת. התאמצתי, באמת שכן, אבל אני לא יכולה. אני מנותקת מכולם.
אנונימית
שואל השאלה:
לתגובה השניה, שתדעי שאת מדהימה ואת תמצאי אנשים שיאהבו אותך באמת, יש כאלה בעולם פשוט מאוד קשה למצוא אותם.. בקשר לציונים גם בזה אני מאמינה בך, מהתגובה שלך אפשר לראות שממש אכפת לך. אני מאחלת לך רק טוב, ואני מרגישה שאת בן אדם מדהים 3> תודה רבה שקראת הכל..
אנונימית
היי.
קראתי את זה, וזה נגע לי בלב. את נשמעת מקסימה, באמת. אני מבינה את הקושי שלך להתחבר עם אנשים, כי אני באותו המצב, רק שאצלי זה נובע מסיבות אחרות.

אני חושבת שאולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג, לא כי את משוגעת או משהו, אלא כדי שיעזור לך עם הסכיזופרניה. יש תרופות שיעשו את החיים שלך קלים יותר, לפשוטים יותר, ולנורמאליים יותר.

את נשמעת ילדה מיוחדת, וצורת ההתבטאות שלך משקפת תבונה, איכפתיות ורצון טוב. בתור מישהי שלא מכירה אותך אישית, הרושם שעשית עלי חיובי, והייתי רוצה להכיר אותך. אני מאמינה שאנשים אחרים שאת מכירה באמת, וחא דרל אתר אינטרנטי, יחשבו אותו הדבר. פשוט צריך אומץ כדי לגשת לדבר איתם - דבר שלי אין, וזה הגורם המרכזי לבעיות שלי.

אני מאחלת לך בהצלחה, ושהתקופה הטובה תגיע מהר יותר ממה שאת מצפה.

אני יודעת שזה נשמע פשוט מטומטם
אבל את יכולה לנסות לרכוש חברים בוואטסאפ
את יכולה לחפש קבוצת וואטסאפ רשמית של נושא שאת אוהבת
נגיד אני אוהבת את הטלנובלה "סוי לונה", הצטרפתי לקבוצה הרשמית, ואני נשבעת לך, התחברתי רגשית לכל כך הרבה אנשים וזה עושה אותי יותר שמחה.
בעיקר כשהחברים שלי מצחיקים ומעודדים ודואגים כשאני במוד חרא.
ואם את לא רוצה להתקדם לכיוון הזה, תמשיכי לנסות לדבר עם אנשים כך שלא תגיעי למצב שאת מדברת עם האוויר.
ואגב, מכל מה שכתבת, קשה לי להבין איך לא יורדים על ארבע כדי לבקש להיות חברים שלך.
את נשמעת פשוט בן אדם מדהים, ומי שמפסיד, לוזר
מקווה שהכל יסתדר ותמצאי את המקום שלך שתהי מאושרת בו
שואל השאלה:
תודה לכל מי שהגיב פה, אתם מדהימים, באמת שאתם אנשים טובים, אסלה, תודה על העצות... אני בטוחה שאת מדהימה! אל תתביישי לפנות לאנשים, כמו שכבר אמרתי קודם יש אנשים מדהימים בעולם הזה, רק צריך למצוא אותם, ואני בטוחה שאת אחת מהן. כל מי שענה על השאלה יש לו לב טוב, אני באמת מרגישה הקלה שאתם כותבים לי את הדברים המרגשים האלו, התגובות שלכם באמת ריגשו אותי...
אנונימית
איזה כיף לשמוע 3>
אני יודעת שאת לא רוצה לחשוף את המשתמש, אבל בבקשה תשלחי הודעה, מבטיחה שלא אספר, אני רוצה לשלוח לך כמה דברים מעודדים
את פשוט מדהימה.
ריגשת אותי ככ, את באמת מדהימה.
אני מאחלת לך רק טוב כי זה באמת מגיע לך.
ולפי דעתי את יכולה למצוא חברים כי את נשמעת ככ מדהימה וטובה שזה יהיה מפגר מצד אנשים לא להתחבר אליך.
את חזקה נפשית ואני רוצה לאחל בהצלחה.
ואל תדאגי את עוד תמצאי את מי שיאהב אותך באמת, כי את מדהימה ואין סיבה שבעולם שלא תמצאי מישהו שיאהב אותך.
שלום, אני יכולה להגיד לך שאני מזדהה איתך כל כך.
לעומת הבעיות שאת נתקלת בהן, אני רואה שהבעיות שלי שוליות לגמרי.
הייתה לי תקופה שאנשים בכלל לא התחברו אליי. כלומר כן היו לי שתי חברות שהתייחסו אליי כמו זבל, הן תמיד רצו לנצל אותי כדי להשיג משהו ולא באמת כשהן היו שם בשבילי.
גם ביום ההולדת שלי, הן רבו איתי בכוונה ואז אמרו לי שזה היה בצחוק. אף פעם לא הבנתי מה היה לא בסדר בי, אבל בסופו של דבר הבנתי שהבעיה לא הייתה בי אלא בהן.
אני רוצה להגיד לך שעדיין שום דבר לא אבוד. את עוד תמצאי חברים אמיתיים שבאמת יכבדו אותך ויאהבו אותך כפי שאת. לא לכולם יש אומץ לשתף את כל הדברים שאת אמרת כאן.
לפי דעתי את פשוט מקסימה, וחברים זה דבר שולי בחיים. מהניסיון חיים שלי מעטים האנשים שאפשר לקרוא להם "חברים אמיתיים".
לפיכך, אני כבר לא מצפה לשום שינוי. תמיד האנשים שאתה מקיף את עצמך בהם, הם אנשים שבסופו של דבר אתה נהיה חבר שלהם "כי אין לך ברירה".
אני לא מכירה חבר אחד שאני יכולה לחשוף בפניו מה שעובר אליי באופן מוחלט.
אני לא סותרת את זה שקיימים אנשים כאלו, אבל אולי המציאות הנכזבת לא הפגישה אותנו עם כזה.

אני רוצה להגיד לך שהסיפור שלך פשוט מזעזע, והיה לי סיפור דומה עם ילדה אחת שפגשתי בתיכון.
מעולם לא היו לה חברים, אני נהייתי החברה הכי טובה שלה, עזרתי לה בכל באמת באתי בכוונות טובות. אבל מה היא עשתה בסוף? תקעה לי סכין בגב.
ברגע שהיא הבינה שהיא הפיקה מספיק תועלת מהחברות הזאת, היא פשוט ניתקה איתי כל קשר. היא הפסיקה לדבר איתי. ביום ההולדת שלי היא אמרה לי מזל טוב יבש כזה, ומלבד זאת היא לא דיברה איתה מאז אפילו מילה. היא יושבת לידי כמו אבן קרה בשיעורים. עד שיום אחד הבנתי שהיא התחברה עם בנות אחרות.
מהרה מאוד גיליתי שהן השמיצו אותי, והפיצו עלי שמועות ומכאן למדתי שאני לא צריכה לסמוך על אף אחד.

סליחה אם התגובה הייתה מאוד ארוכה. אני לא כותבת מאנונימי כי אני גאה במה שאני.
לסיום, את לא צריכה לצבור חברים "מזויפים" רק כדי לחוות חוויות ילדות. את יכולה לחוות חוויות מבלי ה"חברים".
דבר ראשון אני יכולה להגיד שריגשת אותי באמת אםילו אני יכולה להגיד שבכיתי...
זה סיפור לא קל וכל הכבוד לך!

ודבר שני אני כן יכולה להגיד לך שאת ילדה מדהימה!
אנונימית
את פשוט מדהימה, ריגשת אותי בטירוף.
אני ישבתי עכשיו משהו כמו רבע שעה וקראתי הכל! את כל הפריקה ואת כל התגובות.
אני ילדה מקסימה עם לב טוב! רואים את זה! תנסי להשתמש בעצות שכתבו לך פה לפי דעתי הם מעולות ויכולות לעזור לך בעתיד.
ריגשת אותי בצורה לא נורמלית, את פשוט מדהימה!
את כל כך מהממת את עשית לי משהו בלב את לימדת אותי להודות על מה שיש ולהגיד תודה שי לי בכלל את הזכות לעשות מה שבא לי!
את פשוט מדהימה!
ואת יכולה להנות עוד מהחיים הם לא נגמרו החיים ממשיכים ועכשיו תורך להמשיך איתו אל תוותרי אף פעם אל תשבי ותגידי זהו אני סיימתי אין לי מה לעשות יותר בואו נלמד אחרים איך להעריך את החיים
כי לך יש חיים ותנצלי כל רגע כל דקה הכי כיף שיש אל תוותרי לעצמך יש לך כוח נפשיי עצום בהצלחה ותודה!
אני לא חושבת שאני אשכח אותך איי פעם
אמנם לא קראתי את כול השאלה, אבל חלק היה מספיק בשביל להבין את הבעיה שלך. זאת לא תשובה עמוקה, ואולי את לא תביני איך זה מתקשר לשאלה שלך, אבל בגדול, אני חושב שהסיבה לזה שאת כזאת, היא שאת נעה ללא מטרה. ברגע שאין לנו מטרה, או סיבה מיוחדת שאנו קמים בבוקר, ברגע שאין לנו יעד להגיע אליו, אנחנו נהיים מתוסכלים, עצובים תוהים על משמעות העולם וכ'ו..

למה את חושבת שיש לך כך כך הרבה בעיות? מי אמר לך את זה?
היי
לא אשקר, אני לא נמצא במצב דומה, ואין לי OCD או סכיזופרניה. אני אני דיסלקט ואוטיסט במקצת.
ואני חייב להזדהות אתך בקשר להורים. ההורים שלי הם אנשים רגילים ואוהבים וכו', אבל הם די נורמליים יחסית לחברה, מה עוד, שניהם עם הכשרה רפואית.
בזמן האחרון הם שמו לב שמשהו לא בסדר איתי, בדרך שהמוח שלי עובד. בעובדה שאני יכול לדבר אתם ופתאום להתנתק לגמרי ולהתייחס למשהו אחר. בעובדה שאני יכול לדבר איתם על אותו דבר אבל המחשבה שלנו לא על אותו המישור בכלל.
הם לא לקחו אותי לאבחון או שום דבר כזה, אבל הם מודעים לבעיה הזו.

הזכרת שכמעט אין לך חברים. זה היה המצב אצלי עד שנה שעברה. בגלל הבעיות שהזכרתי, העובדה שהידרדרתי בלימודים עד שפל וההבנה שלי שאני שונה.
אבל אני פגשתי בסוף השנה שעברה אדם מיוחד, החברה הכי טובה שלי, שהצליחה להבין אותי אפילו דרך המגבלות שלי ולהוציא אותי אל האור.
היום אני מוקף באנשים וחברים תומכים, שמודעים לקשיים שלי ומקבלים אותי כמו שאני.
והיום, למרות העבר שלי בלימודים, החברים שלי התאמצו וטרחו ועזרו לי, והיום אני מסיים את כיתה י' מופת בהצטיינות.

ולסיום, אין אדם נורמלי, כל אדם הוא יצור חי ושונה מכל אחד אחר. פשוט חלק מאיתנו נולדים מאוד רחוקים מהתקן קוו. אבל יש לזכור, ולא לשכוח. שיש אנשים שונים מאיתנו ויש לקבל ולהתייחס אליהם בשוויון.
וואו, העלית בי דמעות.
את אדם מדהים! אין לך מושג כמה!
קשה לך, אבל את חיה, מתמודדת, כואבת וממשיכה הלאה. איך אפשר לא להחזיק ממך? תעריכי את עצמך, כולנו פה מעריכים אותך
אין עליך בעולם :)
וואי את מדהימה, ריגשת
אני ככ מבינה מה את מרגישה, חבל שאנחנו לא מכירות, אני מאובחנת בBPD עם גלישות פסיכוטיות, הפרעת חרדה ודיכאון. יש חשד למאניה דיפרסיה וסכיזופרניה.
מה שאני עושה זה לצייר, אני מציירת את מה שאני מרגישה, את כל הבלגן שבתוכי, התחלתי לצייר אותו.
בהתחלה הייתי פורקת, מדברת על זה, אבל על מה יש לדבר אם אני לא מרגישה שום דבר? אני יכולה לדבר על כל נושא, שמח או עצוב, לשמוע דברים משמחים או מדכאים במיוחד ואשאר אדישה לזה. ואני מבינה למה כואב לך כשאת לא מרגישה, בגלל שהחוסר תחושה מחרפנת ואת רוצה להרגיש.
אחרי שהפריקות לא עזרו חיפשתי דברים שיגרמו לי להרגיש, כשיש לך יותר מידי מחשבות אני ממליצה לך לכתוב סיפורים, קטעים קצרים, בהם את יוצרת דמויות בעולם שעוברות מה שאת מרגישה והוזה, זה בהחלט יעזור לך.
אצלי סיפורים כבר לא ככ עוזרים לכן התחלתי לצייר, את לא חייבת לצייר משהו בסגנון מסויים, תחפשי ציורים שמתארים בעיות נפשיות (תחפשי באנגלית, ככה יהיו יותר תמונות) ואת תראי שאין סגנון, הם מעבירים את המסר, הם מעבירים את התחושה שלך, ניתן להבין מה המחלה לפי התמונה.
תמצאי משהו שאת אוהבת ותתעמקי בו, תתעסקי בו, תראי מה עושה לך טוב, אפילו לרגעים ספורים. זה יכול להיות לסיים ספר, להיות מרוצה מציור שלך, לשמוע שירים. גם אם זה גורם לךלהרגיש טוב עם עצמך שניות בודדות, זה כבר הישג.
את נשמעת ככ מדהימה, למרות שאת שואפת להיות נורמלית, תחשבי על זה ככה - לא היית כמו שאת עכשיו מבחינת חשיבה, קשה לי להסביר את עצמי במילים, אבל הכוונה היא שלפי התגובות, את נשמעת חכמה, את נשמעת מקסימה ואנשים נורמליים לחלוטין לא תמיד ככה כי הם לא מודעים למתרחש בעולם כמוך.
אני מקווה שתרגישי יותר טוב עם הזמן ושמחלה שלך תהיה פחות חמורה.
אנונימית
עליי לומר שאת האדם הראשון והיחידי שאני מרגישה קשורה אליו איך שהוא. גם אני סובלת מבעיה גנטית מוזרה, אבל אל כמו שלך. אין לי מושג איך לנסח זאת קלות אבל יש לי מיקרוטיה. מחלה גנטית המשאירה את אחת מהאוזניים שלי כמין מום בעייתי. כלומר, אוזן ימין שלי סגורה לגמרי ולא מפותחת.
גם אני בתור ילדה שנאתי את עצמי, ואם לומר את האמת אני עדיין שונאת את עצמי. אני לא נראית טוב כול כך, וזה לא ממש עוזר לי. אני ילדה מוזרה מאוד ובולטת מאוד בחברה, אבל לא במובן טוב. נוטים לצחוק עלי, על האקנה החמור שיש לי, על המשקפיים הגדולות שאני לובשת, או על כול דבר אחר שלא נראה טוב לעין אצלי. יש ימים כאלו שאני מרגישה בידיוק כמוך, מרגישה בודדה בלי אדם אחד שמבין. נולדתי למשפחה מושלמת מאוד, עם אחיות יפיפיות, ורק אני עם בעיה שתלווה אותי למשך כול חיי, ואף אחד לא טורח לעזור לי.
בבקשה אל תרגישי ככה.
אני לא רוצה שאחרים ירגישו כך, כי זה פשוט סבל נוראי לעבור. לפי המילים הנהדרות שניסחת בשאלה, את נשמעת בחורה מאוד נהדרת ומדהימה, שרק מחכה שיעזרו לה. אינני מכירה אותך אישית, ואולי אני יותר צעירה ממך, אבל אני מאוד מקווה שתתחילי להבין שאת חשובה למישהו בעולם הדפוק שאנו נמצאים.
אם תרצי מישהו לדבר איתו, תפני אליי, כי תמיד אוכל לענות לך ולנסות לשפר לך את מצב הרוח, כי אני יודעת איך זה מרגיש. אני מקווה שהכול יסתדר בסוף..
תמשיכי להיות בן אדם מדהים ונהדר כפי שאת, ואנא, אל תשתני בשביל אף אחד אחר.
סליחה, אני יודע שזה מסוג השאלות שכל תשובה היא באורך של מגילה ומרגשת עד דמעות, אבל כל מה שאני רוצה להגיד זה שאני פשוט רוצה להכיר אותך כי את נשמעת כמו בנאדם מדהים O.o
אני מבין וקצת אתבאס אם תרצי להשאר אנונימית, בכל מקרה אני מאחל לך הצלחה בחיים, עברת כל כך הרבה שומדבר לא יכול לעצור אותך כבר ^_^