אמא שלי טיפוס נורא משפחתי, ההורים והאחים שלה לפני הכל ולעומת זאת אבא שלי טיפוס מתבודד.

כל כמה שבועות המשפחה המורחבת (מצד אמא) באה לסבא וסבתא שלי ואני שם כל הזמן ואם להיות כנה אני שונאת אותם.
לדעתי קשר דם זה סתם בולשיט ואני שונאת את זה שאומרים "הוא בן דוד שלך את חייבת לאהוב אותו" "אלה אחיות שלך את צריכה לעשות בשבילן הכל".

הביטחון העצמי שלי נמוך במילא ותמיד שאני באה לשם הוא יורד עוד יותר.

כל בני הדודים שלי נורא רזים (גנים) ואני ממוצעת כזו, אני לא רוצה לבוא לשם עם שורט שלא ירדו על הירכיים שלי כי אין לי רווח ברגליים, אני מפחדת שירדו על מבנה הגוף שלי, אני בקושי מדברת שאני שם והאמת בכללי אני ביישנית, תמיד שהם במרפסת אני בסלון קוראת ספר ולהיפך והם תמיד יורדים עליי שאני "סנובית" .
שאני שם אני בקושי אוכלת שלא יחשבו "אין פלא שהיא ממוצעת" או משהו כזה :/
אני מנסה כמה שיותר להסתתר ואני פשוט מתפללת שהזמן יחלוף . ובכלל אני לא אוהבת את האנשים שם.

ונמאס לי אמרתי לאמא שלי שאני נשארת היום עם אבא שלי בבית והיא לקחה את זה ממש קשה ואמרה לי "אל תבקשי ממני כלום יותר" ואחיות שלי אמרו לי "גועל נפש" "את חייבת לבוא מגעילה" ונמאס לי. ובחיים לא פספסתי אף פגישה איתם זו רק פעם אחת שאני רוצה לחרוג, מה לעשות? באמת אני לא יכולה לסבול שם יותר.