בבקשה תקראו ותגידו לי מה אתם חושבים סורי על החפירה אבל הייתי חייבת לפרוק..

פעם הייתה לי אהבה, לאהבה הזאת קראו מתן. מתן כשמו כן הוא, מתנה. המתנה שלי. אבל אף אחד לא אמר לי שהיא זמנית. מתני שלי, 3 שנים עברו מאז התאונה הארורה שלך, 3 שנים של כאב וגעגוע מתמשך. אני מביטה בתמונות שלך אהוב שלי, ואני רואה אותנו בימים היפים שלנו. איפה אתה מתן? טוב לך עכשיו? טוב לך שם למעלה בלעדיי? אני יודעת שאתה שומר עליי אבל אני לא יכולה לשקר, כואב לי. כואב לי שאתה לא כאן. שאני לא יכולה לשתף אותך יותר במה שעובר עליי, שאני לא שומעת את קולך הנעים ולא מרגישה את החיבוק האוהב שלך. אומרים שעם הזמן הכאב פוחת אבל הוא לא. עם הזמן הכאב הוא אותו כאב ואף יותר כואב. מתני שלי, אתה כל כך חסר לי. לפעמים אני שולחת לך הודעות ומדמיינת שאתה עונה, מה אתה כותב.. 3 שנים שאתה בן 16, הזמן עובר וכולם גדלים מיום ליום ומה איתך מתן? אתה תמיד תישאר בן 16.. מאז שהלכת, לקחת חלק ממני איתך, החלל הזה שהשארת מזכיר לי אותך, את האהבה שלנו. מתני אהובי, אני תמיד אזכור אותך ותמיד יאהב אותך תשמור עליי מלמעלה.. :(