אין לי עם מי להיות בהפסקות בבית ספר. נמאס לי כבר, אני תמיד לבד.

אז ככה אני בכיתה ח'. יש לי חברים (לא הרבה אבל יש) ולמרות זה אני תמיד נשארת לבד בהפסקות. חבר טוב שלי מהכיתה היה איתי כמעט בכל ההפסקות מאמצע שנה שעברה עד לפני חודש בערך אבל עכשיו הוא כל ההפסקות עם חברות שלו מכיתה אחרת שהם ביחד בחוג. ויש לי חברה ממש טובה מכיתה אחרת אבל אני לרוב לא מוצאת אותה בהפסקות וגם אם כן היא תמיד עם חברות שלה מהכיתה שאני בקושי מכירה וזה מרגיש לי שאני לא קשורה. אני מנסה כמה שיותר להיות איתה ולהתחבר יותר גם עם חברות שלה בתקווה שהן יהיו בסוף גם חברות שלי כי הן נראות ממש נחמדות, אבל כמו שאמרתי לרוב אני לא מוצאת אותן בהפסקות. יש לי עוד שתי חברות וחבר שלא איתי בבית ספר וזהו. פעם הייתי ממש ביישנית ולא התחברתי עם אנשים ועכשיו אני משלמת על זה... אני השתניתי ואני הרבה יותר חברותית ופתוחה אבל אני מרגישה שזה מאוחר מידי. אני רק מחכה כבר לעבור לתיכון בשביל התחלה חדשה ואפשרות לחברים חדשים, אני לא אעשה את אותה טעות כמו עכשיו. בכל מקרה אם אני לא מוצאת את חברה שלי בהפסקות אני פשוט לבד. לפעמים אני סתם הולכת בבית ספר ומחפשת אותה, אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בשירותים כל ההפסקה, כי אני לא רוצה שיראו שאני לבד. ואז באים כל מיני ערסים או פרחות (השירותים ביחד בנים ובנות) ומתחילים לצעוק או לדפוק חזק על כל התאים ואני מפחדת שיפתחו ויגלו שאני כל ההפסקה בשירותים כי אין לי חברים. אני לא יכולה להישאר בכיתה כי נועלים את הכיתות (לא יכולה לבקש שיפתחו אותה, ניסיתי וזה לא עובד.) אני לא יכולה יותר להמשיך ככה. לפעמים אחרי הפסקות אני בוכה בכיתה ולאף אחד לא אכפת ואף אחד לא שם לב. מה לעשות? זה אולי נשמע שטויות אבל באמת שבשבילי זה נוראי.