2 תשובות
מרור (עריכת קוד מקור | עריכה)
בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא. בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור (וחזרת בקהילות אשכנז) מסמל את המרירות והקושי שבעבדות. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים, ואילו את שורש החזרת נהוג לטחון. יש המערבים את החזרת עם סלק. המרור והחזרת מצויים על הקערה ומשמשים לקיום הנוהג של אכילת "מצות ומרורים". בקרב אורתודוקסים יש המקפידים על אכילה של כזית חזרת.
כרפס (עריכת קוד מקור | עריכה)
הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או ניטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מקור מנהג זה של אכילת ירק הוא בסעודות האצולה הרומאית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.
חרוסת (עריכת קוד מקור | עריכה)
החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה, אך במטבח היהודי האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, ובמטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב הינה מתוקה יותר.
שני תבשילין (עריכת קוד מקור | עריכה)
בגמרא במסכת פסחים דנים חכמים בשאלה מהם אותם שני תבשילים הנזכרים במשנה. שני התבשילים שאנו אוכלים היום הם בשר לזכר קורבן פסח וביצה לזכר קורבן חגיגה.
מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא.
בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג. לפי הרבה פוסקים יש להקפיד לבשל את הזרוע לפני צליתו, ולא להניח בשר צלוי לבד שלא יראה כקרבן פסח שקדוש ואסור לאוכלו מחוץ לירושלים בזמן בית המקדש. רבים נוהגים לחלק מהזרוע לבני הבית לאכול ביום החג (בלילה אסור לאכול בשר צלוי).
ביצה (עריכת קוד מקור | עריכה)
הביצה מסמלת את קורבן חגיגה שהוקרב בבית המקדש, וכן בהיותה סמל לאבלות, גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.
בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא. בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור (וחזרת בקהילות אשכנז) מסמל את המרירות והקושי שבעבדות. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים, ואילו את שורש החזרת נהוג לטחון. יש המערבים את החזרת עם סלק. המרור והחזרת מצויים על הקערה ומשמשים לקיום הנוהג של אכילת "מצות ומרורים". בקרב אורתודוקסים יש המקפידים על אכילה של כזית חזרת.
כרפס (עריכת קוד מקור | עריכה)
הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או ניטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מקור מנהג זה של אכילת ירק הוא בסעודות האצולה הרומאית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.
חרוסת (עריכת קוד מקור | עריכה)
החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה, אך במטבח היהודי האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, ובמטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב הינה מתוקה יותר.
שני תבשילין (עריכת קוד מקור | עריכה)
בגמרא במסכת פסחים דנים חכמים בשאלה מהם אותם שני תבשילים הנזכרים במשנה. שני התבשילים שאנו אוכלים היום הם בשר לזכר קורבן פסח וביצה לזכר קורבן חגיגה.
מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא.
בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג. לפי הרבה פוסקים יש להקפיד לבשל את הזרוע לפני צליתו, ולא להניח בשר צלוי לבד שלא יראה כקרבן פסח שקדוש ואסור לאוכלו מחוץ לירושלים בזמן בית המקדש. רבים נוהגים לחלק מהזרוע לבני הבית לאכול ביום החג (בלילה אסור לאכול בשר צלוי).
ביצה (עריכת קוד מקור | עריכה)
הביצה מסמלת את קורבן חגיגה שהוקרב בבית המקדש, וכן בהיותה סמל לאבלות, גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.
מרור
המרור הוא ירק מר, כגון חסה או עלים ירוקים מרים אחרים.
המרור מסמל את העבדות ואת חייהם המרים של בני ישראל במצרים.
"וימררו את חייהם בעבודה קשה"
זרוע
הזרוע מסמלת את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים ואת הביטוי "ביד חזקה ובזרוע נטויה" שמוזכר בסיפור יציאת מצרים.
חרוסת
החרוסת מסמלת את הטיט שאותו הכינו בני ישראל במצרים בשעה שהיו שם עבדים, לצורך הדבקת לבנים ובניית הערים פיתום ורעמסס. המילה חרוסת נולדה מהמילה חרסית החומר ששימש לבנייה במצרים העתיקה.
החרוסת שונה מאד מעדה לעדה (ואף ממשפחה למשפחה). במטבח האשכנזי מכינים חרוסת מתפוחים, אגוזים, יין אדום מתוק, דבש ותבלינים שונים. במטבח היהודי הספרדי מכינים את החרוסת על בסיס תמרים.
חזרת
טעמה החריף והמר של החזרת הוא (כמו המרור) תיזכורת לחייהם הקשים של בני ישראל.
כרפס
את הכרפס טובלים במי מלח המסמלים את הדמעות של בני ישראל שסבלו במצרים בהיותם עבדים. הכרפס מסמל את האוכל שאכלו העבדים.
ביצה
הביצה מסמלת את קורבן החגיגה שאכלו לפני קרבן הפסח, כאשר בית המקדש היה קיים, וכן את חורבן בית המקדש הראשון והשני (לכן יש המקפידים שהביצה תהיה שרופה במקצת). את הביצה אפשר להניח על הצלחת בקליפתה או לקלף אותה.
המרור הוא ירק מר, כגון חסה או עלים ירוקים מרים אחרים.
המרור מסמל את העבדות ואת חייהם המרים של בני ישראל במצרים.
"וימררו את חייהם בעבודה קשה"
זרוע
הזרוע מסמלת את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים ואת הביטוי "ביד חזקה ובזרוע נטויה" שמוזכר בסיפור יציאת מצרים.
חרוסת
החרוסת מסמלת את הטיט שאותו הכינו בני ישראל במצרים בשעה שהיו שם עבדים, לצורך הדבקת לבנים ובניית הערים פיתום ורעמסס. המילה חרוסת נולדה מהמילה חרסית החומר ששימש לבנייה במצרים העתיקה.
החרוסת שונה מאד מעדה לעדה (ואף ממשפחה למשפחה). במטבח האשכנזי מכינים חרוסת מתפוחים, אגוזים, יין אדום מתוק, דבש ותבלינים שונים. במטבח היהודי הספרדי מכינים את החרוסת על בסיס תמרים.
חזרת
טעמה החריף והמר של החזרת הוא (כמו המרור) תיזכורת לחייהם הקשים של בני ישראל.
כרפס
את הכרפס טובלים במי מלח המסמלים את הדמעות של בני ישראל שסבלו במצרים בהיותם עבדים. הכרפס מסמל את האוכל שאכלו העבדים.
ביצה
הביצה מסמלת את קורבן החגיגה שאכלו לפני קרבן הפסח, כאשר בית המקדש היה קיים, וכן את חורבן בית המקדש הראשון והשני (לכן יש המקפידים שהביצה תהיה שרופה במקצת). את הביצה אפשר להניח על הצלחת בקליפתה או לקלף אותה.
באותו הנושא: