אבא יקר שלי. אני כותבת לך שוב

כתבתי לך כבר כמה פעמים פה. הבנתי כמה תומכים פה ואני אכתוב שוב. בזמן שאני שומעת את השיר אבא גדול של שרית חדד.הלכת ממני. בלי פרידה. בלי ביי. אני מצטערת שבלילה שהלכת לבית חולים לא קמתי ואמרתי לך ביי. אבל הייתי ילדה קטנה ולא חשבתי על מוות בכלל. מאז שהלכת, כל השמחת חיים שהייתה לי, הצחוקים, הכיף, הלכו. כמו קסם. לא יודעת למה דווקא לי זה קרה שאני בלי אבא, שמחבק ועוזר שצריך.אני באיזשהו מקום כנראה, התחזקתי מזה. מכל החרדות, הדיכאון, הכל. יחסית לילדה שהייתה בת 8. שעוד לא ידעה כלום מהחיים שלה. לקחת ממנה את אבא שלה בבום זה לא הכי כיף בעולם.אבל אני לא מוותרת. כל יום אני מודה לה'. על מה שיש לי. כי יש כאלה שגם את זה אין להם. במקרה שלי, אין אבא. אבא מדהים. לא ראית אותי גדלה.. עם כל הקשיים הסבל.. גם את ג'(אח שלי) לא ראית הולך על הרגליים. גם זה אני לא יודעת למה ה' נתן לנו. שהוא יהיה נכה. פעם חשבתי שהחיים שלי בזבל. אבל שהתחלתי להסתכל על החיובי. שיש לי אמא שאוהבת אותי. תמיכה. בית חם ואוהב. חברים. ולא על השלילי-שהלכת ממני. פעם זה היה שהייתי עם הראש למטה. חוסר ביטחון. דיכאון. חרדות. בכי. אכזבה. סבל. היום- שמחת חיים. חיוך. כיף. צחוקים. לוקחת את החיובי מהחיים. אז כן. הייתי יכולה לוותר. לא לצאת מהמיטה ולהגיד החיים שלי חרא. אבל לא. אני חיה את החיים. צוחקתף, מאושרת, שמחה, חזקה, עם ביטחון. כי אני יודעת שזה מה שהיית רוצה.ובעיקר אני מוכיחה לעצמי כל יום מחדש, את כל החוזק שיש בי יחסית לילדה בת 14. הדבר הזה חישל, ביגר, חיזק, והבנתי שלא לוקחים סתם אנשים למעלה. אני לא יודעת למה הוא לקח אותך. אבל אני יודעת שהוא לוקח מלאכים. ואתה מלאך. אף אחד פה כמעט לא יבין מה עברתי.אז כן יש ימים שהם חרא. אבל אני לא מוותרת.אני מקווה שטוב לך שם למעלה. שאתה שומר עליי שם וגאה בי. תמסור לה' שעם כל הקושי. והגעגוע. תודה על מה שכל הדבר הזה לימד אותי. הדמעות עומדות לי עכשיו בעיניים. כי יש חלק שחסר בי. אני יכולה להגיד שאני מקנאה בילדים שיש להם אבא. ושאף אחד לא יחליף אותך. היית בנאדם מדהים. מתגעגעת מלא מלא.. אהבה שאני לא יכולה להסביר במילים. חיזוקים?