37 תשובות
כלום. כשמתים אז מתים
שום דבר.
איך כשמתים, אז מתים? מהזתומרת? תגדירי מה זה מתים? מה זה מות?
איך אפשר להסביר מה קורה לנפש מלאת תודעה ומחשבה, רוח ונוכחות כול כך גדולה שברגע אחד, נעלמת לנו.. לאן היא הלכה? האם הכול רק עצבים ומוליכות חשמלית במוח?

אני חושב שהתודעה שלנו עוזבת את העולם הזה, ועוברת לעולם מקביל כלשהוא.
בדיוק מה שהיה לפני שנולדת. לפחות בתחום התודעתי. אתה זוכר משהו מלפני שנולדת? אתה זוכר חיים כלשהם?
אחרי המוות הגופה שלך לאט לאט תרקב עד שהיא תתכלה מן העולם, ואתה תמות ביחד איתה, ותפסיק להתקיים.
רק שתדעו שאני מקווה שאתם צודקים, המאמינים. אני מקווה שזה לא יקרה. אבל זה כנראה כן.

.. זה אני! - כשהוא כותב "אתאיסטים," וממש לשאול זה אומר שהשאלה מתכוונת לאתאיסטים-_-
הבנת.
הפאקינג.
נקרא.
אנונימית
חוץ מהגוף שלך (שיירקב ואולי יאכל ע"י תולעים) שום דבר שהיה אתה כבר לא מתקיים.
כלום.
כל התאים בגוף מתים תוך פרק זמן קצת, כלומר הגוף והתודעה (המוח) לא מסוגלים לקיים את עצמם
לדעתי, יש הרבה חיים אחרי המוות, ואני יודעת שהרבה מאיתנו מקווים לכך... המחשבה שאין כלום, צובטת לנו, אבל מה לעשות שאי אפשר לדעת עד שמשהו מת.
אני חושבת שלכל בן אדם יש נשמה. הרי נכון, שכל המערכות אצלנו הן יותר "טכניות", אבל מאיפה מגיעות כל הרגשות? המחשבות? כלומר, זה מאוד הגיוני שלכל אחד יש נשמה.
לדעתי, אחרי המוות של כל אחד, הוא עובר לאיזשהו עולם אחר ששם נמצאות כל הנשמות. הגוף הפיזי שלו כבר מת, אבל הנשמה לא
מתים וזהו, זה ההגדרה של מוות, האיברים בגוף לא עובדים וחלאס עם השאלות החופרות האלה, תאמינו בה' ותעזבו אותנו בשקט (אני אתאיסט ונמאס לי שדתיים שואלים אותי שאלות מפגרות)
אני לא אתאיסטית אבל גם אני חושבת שלא קורה כלום אחרי המוות, הגופה של האדם נקברת מתחת לאדמה וזה הסוף, לא קורה אחרי זה כלום.
כלום מתים
כלום אנחנו פשוט מתים בדיוק כמו שאם תהרוג זבוב הוא פשוט ימות
ולמאמינים היהודים כאן, אתם מודעים לזה שהעליה ולגן עדן והקיום של הגהנום ךא קיימים ביהדות בכלל? זה 100% העתקה מהנצרות חמודים ליהדות יש את תחיית המתים לא עליה לגן עדן.

אז תכלס אם הדת שלכםצודקת אז גם אתם פשוט תמותו (-: ואם לא מה היה שווה לכם להאמיןכול כך בגהנום?
כלום. הגוף הופך לאפר
כלום.
אותו הדבר שקורה ל RAM כשהמחשב נכבה.
אני אענה מה קורה לדעתי מבחינת התודעה/אופי/זכרונות/... כיוון שזו כנראה הייתה הכוונה של השאלה:

כמו שכבר ענו, הכל דועך ונעלם.
כל יכולת קוגנטיבית נהרסת לאט לאט.

אבל זה לא שאתה תרגיש שאתה מאבד את עצמך כי כנראה אתה תהיה כבר חסר הכרה.

כשמתעלפים למשל, המוח עדיין מתפקד ויש לאדם יכולות קוגנטיביות רבות, יש לו אופי וזכרונות והרבה דברים. אבל כל אלה הם קיימים בפוטנציאל ולא מתממשים באותו הרגע, כלומר, האדם אינו באמת מודע לכולם, תודעתו סוג של נקטעת עד שלאט לאט הכרתו חוזרת ברגעי ההתעוררות. (התעוררות/להכנס למצב שינה במקום עילפון)

עכשיו, למה אני טוען שאנחנו מאבדים כל חלק מהוויתנו במובן שמאמינים יקראו לרוב "הוויה רוחנית"?
כי כל איזור במוח מקודר ליכולת קוגנטיבית מסויימת, תפקוד כלשהו.
למשל, ידוע שאם עושים על מישהו ניתוח מוח כדי להציל חיים (לדוגמא). אז פגיעה באיזור שאחראי על תפקוד מסויים פשוט יגרור פגיעה בתפקוד.
אנשים יכולים לצאת או אפילו כבר יצאו מסיבוכים בניתוחים כאלה עם:
*אזהרה: רשימת דוגמאות משעממת*
פחות יכולות מוטוריות/שינוי באופי, לדוגמא הפיכה מאדם רגוע לאדם בעל מזג חם ועצבני/פגיעה ביכולת להבין מה אנו רואים (אפילו אם התמונה באמת מתקבלת במוח והעיניים ועצב הראיה תקינים)/זכרונות (עזבו ניתוח מוח, אפילו פגיעה חיצונית בראש ידועה ככזו שעשויה לגרום לאיבוד זיכרון).
ובעיקרון פשוט הכל.
*^אזהרה: רשימת דוגמאות משעממת^

אפילו הנה דוגמא מעניינת וידועה:
כאשר מטפלים בחולי אפילפסיה במצב קשה, ניתן להקל על הסימפטומים באמצעות הסרת חלק שנמצא עמוק במוח.
לשם כח חותכים חתך עמוק באמצע המוח כדי להגיע לחלק שצריכים להוציא.
הפרוצדורה באמת עוזרת להמון חולי אפילפסיה עם תסמינים קשים ומפחיתה אותם אבל כיוון שהמוח נחצה וההמיספרות: הימנית והשמאלית, מאבדות את הקשר בינהן, נוצרים למעשה מן שתי אישיאויות..
כל חצי מוח אחראי על חצי אחר של הגוף בנפרד, ולכן האדם שעבר את זה מסוגל לבצע משימות ביד ימין ושמאל במקביל, בצורה אף אדם נורמטיבי לא יכול (ללמשל לצייר במקביל שני ציורים שונים לחלוטין).
לאט לאט החצאים מתפתחים בצורה בלי להשפיע זה על זה ואז יכולים להווצר אישיאויות טיפה שונות, האדם אפילו יכול לריב עם עצמו מה ללבוש בבוקר (יד אחת יכולה לבחור משהו והיד השנייה פשוט להעיף את זה ואז לבחור דבר אחר)
והאדם ידווח כנראה על תסכול...

ויותר מזה, רק המיספרה אלת אחראית על הבנת דיבור ודיבור, והמידע על משמעות צלילים כבר לא עובר להמספרה השנייה, ולכן אדם כזה מבין מה שאומרים לו רק דרך אוזן אחת (חצי מוח אחד).

אני יכול למשל לבקש מאדם כזה לכסות את העין (שתהיה קשורה להמיספרה של מרכז הדיבור) ולהראות לעין השנייה פתק שרשום עליו "תרים את היד למעלה".
בתנאי שהוא כמובן מסכים לניסוי, הוא ירים את היד וכשאשאל אותו למה עשה את זה, הוא (חלק ממנו) לא באמת ידע והצד שאחראי על הדיבור (זה שיענה לי) ימציא סיבה שאינה נכונה (משהו פסיכולוגי שגם אנשים בריאים עושים, לפעמים להמציא סיפור וסיבה לדבר מסויים, גם אם לא ידועים לנו וזאת רק משום שאנו בטוחים שאמורה להיות סיבה)


אם נסתכל על זה בכיוון טיפה שונה, נראה שגם סריקות של פעילות מוחית גם מסבירות התנהגות של אדם.
אומנם לא מדובר ביכולות קוגנטיביות אלא בטיזה מהם האדם משתמש. כלומר, לא מה האדם מסוגל להרגיש, לחשוב, או לזכור, אלא מה הוא מרגיש וזוכר בזה הרגע.
הסריקות כיום אינם ברזולוציה גבוהה באמת (או שהן פשוט מתמקדות בחלק קטן מדי, אבל לא שניהם) אבל מקבלים תמונה כללית, וזה בכל זאת מספיק בשביל להסיק מסקנות לגבי מה עובר על האדם מבפנים ולחזות אפילו על מה הוא חושב בהצלחה.

אפילו סיפרו בהרצאת ted, שקבותץ מחקר הצליחה לחזות מה אדם מתכוון לבצע לפני שטפילו ידע שהוא עומד לבצע את זה.
מסתבר שקבלת החלטות מתבצעת לפני שאנו מודעים אליה.



מהסיבות האלה, כאשר המוח נרקב, כל איזור מת ונפגע לאט לאט.
לכן, כל יכולת קוגנטיבית נעלמת ודועכת לאט לאט.
בגלל הקשר ההדוק בין המוח ותפקודו למה שמאמינים רבים רואים בתור "ההוויה הרוחנית".
לא קורה כלום
לא קורה כלום ובגלל זה צריך לנצל כל שנייה שאנחנו חיים
אני חושבת שפשוט נמצאים בחלום כזה שלא נגמר...
וחלאס השאלה לאתאיסטים לא למאמינים
מה מינוס?
''הכל יחדל או שהוא עצמו יחדל להיות חלק מהכל''
ציטוט לא מדויק מהארי פוטר. לא אתאיסטית אבל הרגשתי צורך לכתוב
המאמין שהגיב פה
נשמה לא קיימת. עשו ניסויים וראו שאם תוציא חלקים מהמוח לא תזכור /לא תלמד בדרים חדשים או כל דבר אחר.
אם הייתה נשמה זה לא היה ככה.
2 כלום לא קורה. כל הקטע של מוות זה שמתים.
כלום. פשוט כלום, מפסיקים להתקיים.
שום דבר, התאים מתים המוח לא פועל הלב לא פועם הכל מת פשוט הקיום מסתיים והמערכות מפסיקות לפעול
כלום
לוויה
אני מאמינה שאנחנו מתגלגלים ונולדים משהו אחר
את האמת אני אגנוסטי אני רק יודע שאח"כ הנשמה שלנו עוברת לעולם אחר
כי בכל זאת איזה אנרגיה קוסמית מחייה אותנו אם אתם לא מאמינים בנשמה אז איך הגוף מפסיק לעבוד? בגלל שבן אדם מת זה רק גוף וגם בן אדם חיי אז מה ההבדל?
הגוף נרקב.
תנסה להזכר במה עשית בשנת 1800.
אתה לא יכול כי לא היית קיים.
ככה זה אחרי המוות, אתה לא קיים ונשאר רק גופה.
כלום, מתים והגוף כבר לא פועל ואתה לא מרגיש כלום כי אתה מת בנאדם:)
אני לא אתאיסטית אבל בכל זאת..

לדעתי כשאתה מת אתה פשוט מת. אתה לא מרגיש, אתה לא רואה, אתה לא שומע ואתה לא מדבר. אתה אפילו לא יודע שאתה מת.
כמו בשינה, אתה לא באמת יודע שאתה ישן בזמן שאתה ישן.
רק כשאתה מתעורר בבוקר אתה יודע שישנת.
מוות זה אותו דבר רק בלי לקום.

עריכה:
למה מינוסים? אתם עושים מינוסים כי משעמם לכם בחיים
אנונימית
יעשו לי הלוויה וזה
אני לא מאמינה באלוהים אבל כן מאמינה שזה אף פעם לא הסוף
אני לא אתעמק כי זה מעל ומעבר ליכולתי כאדם הקטן לדעת את האמת בכל העניין, כל אחד רואה את האמת שלו אבל מה שבאמת קורה אחרי זה עניין של זמן, כשתמות תבין.
אני מאמין שאחרי המוות אין כלום, כמו שינה ארוכה שלא מתעוררים ממנה
כשמתים נרקבים באדמה, חרקים אוכלים את הגופה שלך,
המערכת שלך מפסיקה לעבוד.
וזה סופו של כל בלון.
נרקבים, אבל אם את שואלת כמו שאני התכוונתי - זה כמו לישון רק בלי להתעורר. אף פעם.
כשמתים הגוף מפסיק לפעול ואתו גם התודעה. וכן, התודעה והרגש אמנם מרגישים הרבה מעבר לעצבים או דברים טכניים והייתי מאוד רוצה להאמין שזה מעבר, אבל כנראה שלא.. אחרת איך תרופות נגד דיכאון משפיעות על ההרגשה שלנו? או להפך, איך לתרופות יש דיכאון כתופעת לוואי? זה כמובן מורכב יותר מהידע שיש לנו על האדם עד עכשיו, אחרת היו לנו הרבה יותר מתרופות נגד דיכאון אני מניחה והתשובות כאן היו הרבה יותר מתיאוריות.. אבל בכל מקרה, בעיניי, זה לא אומר שלא קורה כלום אחרי המוות. אנחנו אמנם נאבד את התודעה שלנו והגוף שלנו יפסיק לעבוד, אבל סביבנו ימשיך הכל להתקיים ולשמר זיכרונות מאיתנו ואולי יותר מזיכרונות ובעיניי זה מה שחשוב ויש לזה ערך לא פחות גדול. ועוד משהו, איזו סיבה יש ליקום לשמר תודעות מיושנות כשנוצרות חדשות וטובות יותר כל הזמן? עוד לפני שאדם מת (בהנחה כרגע שמזקנה) הגוף שלו מתחיל להתבלות ואתו גם התודעה, עד המוות זו כבר הופכת לתודעה ממש מעורפלת ובלויה, איזו סיבה יש לה להישמר? היא כבר סיימה את התפקיד שלה.. למי היא מועילה?
שואל השאלה:
שאלתי בכוונה אתאיסטים כי נגיד מאמינים ספציפיים חושבים שיש גן עדן וזה אז השאלה היא לאתאיסטים