אמא שלי ממש מתעצבנת שאני לא הולכת לבית ספר.

כואב לי הגרון,אבל אני מודה שזה לא קשור לזה. אני בדיכאון ואין לי כל כך חברים וזה ממש משפיע עלי לא לקום מהמיטה בבוקר. עכשיו היא לא הולכת לעבודה בגלל שלא הלכתי לבית הספר. שאני הולכת עם דיכאון לבית הספר אני לא מצליחה אפילו להקשיב בשיעור ואני עייפה כל הזמן,ואפילו אתמול המורה למתמטיקה אמר לי "תרימי את הראש,ככה לא לומדים בבית ספר" וזה די פגע בי כי אני בעצם לא רציתי ללכת לבית ספר כי ידעתי שאני אהיה ככה..אני מנסה לדבר עם ילדים,אפילו ילד שאח שלי החבר הכי טוב שלו כבר לא מדבר איתי כי הוא טוען שאני חופרת לו,אבל ההפך,הוא שאל אותי שאלות בשיעור וחפר לי ואני עניתי לו ואז הוא צעק למורה שאני חופרת לו,ואם הוא חושב שאני חופרת לו למה פשוט לא להגיד לי ולהפסיק לדבר? בטוח יש לו משהו נגדי והוא רק מצא תירוץ לא לדבר איתי. אני מדברת עם ילדים,אבל זה לא בצורה של שיחה או משהו,ואין לי באמת חברים אמיתיים שם. אני התדרדרתי מלא בלימודים,תמיד הייתי תלמידה ממוצעת מינוס,אבל עכשיו זה עוד יותר גרוע. בנוסף יש לי חרדה חברתית ואני מרגישה שבכל פאקינג מקום אנשים מסתכלים עלי ושופטים אותי. וואו אין לי מושג למה אמרתי לכם את כל זה מכותרת של "אמא שלי ממש מתעצבנת עלי",כנראה שממש רציתי לפרוק..אתם חושבים שזה מוצדק שאני לא הולכת לבית ספר בגלל הסיבות האלה?