אתמול חברה שלי שלחה בקבוצת בנות בוואטספ תמונה של כל החברות מכיתה א. בהתחלה התלהבתי וזה נוסטלגיה וכיף לראות את זה ואז בערב הסתכלתי על זה קצת יותר טוב, ופשוט בכיתי. בכיתי עד כמה שהידה הזאת היה שמנה ומכוערת. אני מרחמת על הילדה שבתמונה אבל זה עשה לי חרא בלב שפעם הייתי ככה ועכשיו אני יותר רזה אחרי המון סבל שעברתי כל השנים האלה איך להעביר את ההרגשה? די דחוף

חושבת שכבר שאלת את השאלה הזאת..
ואין לך מה לבכות, מה שהיה בעבר שייך לעבר

זה היה בכיתה א, זה היה בעבר, את אחרי זה, ואת מהממת.

שאלת. את זה פעם..
ולהבין ממה נובעת ההרגשה החרא.
לדעתי (בלי שנתת מידע) את צריכה לסלוח לעצמך.
לא יודעת. קשה להבין מכמה מילים.

שואל השאלה:
כן אני יודעת ששאלתי יש לי בעיה במחשב זה שולח שאלה אחת ששאלתי כל פעם שאני נכסנת לסטיפס
לא להתייחס לזה ותודה בכל אופן

לדעתי את צריכה לשמוח על זה שהצלחת לשנות את זה ועכשיו שאת אוהבת את איך שאת נראת ושבאמת הצלחת לשנות ולהראות לכולם שאת כבר לא הילדה "השמנה" הזאת מהתמונה

אנונימית לא טוב מה שרשמת..
היא בטח רזתה עי בולמיה או עי הרעבות.. היא לא אמורה להתגאות
היא אמורה ללמוד מזה

אני חושבת שזו ההזדמנות שלך לראות את הדרך המקסימה שעשית, את ההתפתחות שלך ואת היכולת שלך לעמוד בכל מה שעברת. אני חושבת שאת יכולה להסתכל בעיניים של הילדה המתוקה הזאת ולהגיד לה בלב, שהעתיד שלה מתוק ושהיא תעמוד בכל הקושי והאתגרים ותצא גדולה מהחיים. ואם תצלמי את עצמך היום, תגלי שבעוד שלוש שנים תהיי שוב במקום הרבה יותר טוב. יש לך כישרון להתפתח. אל תביטי לאחור בצער, ראי את ההתקדמות וההתפתחות שלך ותטפחי לעצמך על השכם, עשית את זה נהדר. וזו רק תחילת הדרך

שואל השאלה:
אני לא גוואתי אני רזיתי בדרך נכונה שאמרתי סבל התכוונתי מבחינת היחס שהילדים עשו לי וקראו לי בשמות ולעגו לי כל הזמן הזה... (עכשיו אני בכיתה ט)

אז להפך, את חייבת להיות גאה בעצמך.
זה בסדר שבכית.. אבל את חייבת אחרי הבכי להתחזק ולהבין שעברת דרך לא פשןטה ושאת חזקה!