מה הדבר הכי קשה שעברתם בחים?

שנתיים ללא חברים

היסודי, התקופה הכי חרא שהייתה לי איי פעם._.

גנבתי, עלו עלי... בירורים זיעה קרה לחץ.
זה היה מזמן והתבגרתי ואני מצטער על זה אבל כיפרתי על זה מזמן

אח שלי גמר לי תמים החיים... עד היום אני זוכר לו את זה

עכשיו זאת התקופה הכי נוראית שלי מכל מיני סיבות שלא אפרט.

החיים שלי זה הכי קשה..

שהייתי בת 10 מישהו זקן רמז לי שאני אמצוץ לו.
אחרי זה הלכתי לסינימה ומישהו נצמד אליי בתור לגלידה. (בצורה שהאיבר שלו עלי).
משיכה לבנות? תמיד הייתה לי (לא במודעות), תמיד הייתי אומרת לידיד שלי "אולי אני לסבית" ותמיד הייתה לי הרגשה שזה "יגיע" גם אליי.
בכיתה א צחקו עלי ובכל פעם שהייתי באה לאמא שלי היא הייתה אומרת "זה לא נכון", "את סתם מדמיינת", "זה בראש שלך.."
פה הרגשתי שדחו אותי.
אחרי שהגעתי לחטיבה לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי שינוי משמעותי אבל עם חוסר בטחון נוראי.
בנים היו אומרים לי "אם לא תעשי ככה וככה תשארי רווקה לתמיד ואף אחד לא יאהב אותך".
בתור ילדה תמימה וקטנה מה עשיתי? ככה וככה כדי שלא ישפילו אותי.
היו מדברים איתי פדופילים שניסו למשוך אותי, וניסו לגרום לי להיפגש איתם.
(נגיד ערבי שאמר שהוא ילדה בת 14 שבא לה להיפגש).
גיל 14 איימו עלי אז שלחתי תמונות.
אחרי זה בטווח 14 ידיד שלי שקרוב אליי אנס אותי ואז אחרי שבוע הטריד אותי מינית, ואז הלך לכל בית הספר שלו והוציא עלי שמועות.
ובנים פשוט גרמו לי להאמין שהם אוהבים אותי.. הייתי ילדה קטנה בעיוורון..
פשוט חייתי בפחד, וכל מה שעברתי הדחקתי לתת מודע. (מבחינה שכל מה שעברתי זה בסדר).
לא הייתי יודעת להבדיל בין טוב ורע, עם מי מתנשקים האם סטוצים זה טוב?
לבוש חושפני זה מכבד?
הייתי מקבלת כל יום הודעה ממספר חדש "שרוצה להכיר אותי" "ופתאום הופעת לי בטלפון".
החלפתי איזה מאה מספרים.
עכשיו בזמן שהייתי הכי צריכה תמיכה יחס הזדהות, משהו... היו לי אקסים שניצלו אותי ובכלל לא אהבו אותי, הם ניצלו את המצוקה שלי ובגדו בי שיקרו לי הוציאו עלי שמועות ופשוט דרדרו אותי (ואת הנפש שלי) עוד יותר.
ופה הייתי מתעלמת ומדחיקה את המשיכה לבנות.
בזמן האקסים הייתי עוברת כמעט כול יום הטרדה מינית מאיזה מישהו זר ברחוב
אחרי זה הייתי גורמת לעצמי לחשוב שאני נהנת שמבוגרים איתי והייתי חוזרת בוכה הביתה, נכנסת לדיכאונות ונגעלת מהגוף שלי.
הייתי פשוט נהנת לפגוע בעצמי (חתכים) ואז מתאכזבת מעצמי שאני לא כזאת כי אני יודעת שאפשר להישאר חזקים (אי אפשר...:/)
ניפגשתי גם עם חבר של האקס שלי בביניין אחד ישבנו ודיברנו והוא פשוט עשה עלי יבש וחזרתי בוכה הביתה.
אמרתי לו "די, לא, עזוב אותי" פחדתי להרביץ לו.
בעקרון החיים שלי קשים לי,
הייתה לי חברה הכי טובה שאמרה לי "את טראומתית ודיכאונית מידיי לא אהיה חברה שלך".
אחרי שעברתי איזה מאה הטרדות מיניות השמועות המשיכו להתפשט ועדיין היו מנצלים אותי משפילים אותי וההפך מעוזרים לי.
פשוט נגעלתי מעצמי ומהגוף שלי רציתי לברוח למוסד פסיכיאטרי כדי שיעזבו אותי כולם, פשוט כדי להיעלם.
כמובן שהם לא קיבלו אותי בגלל שאמרו שאני לא משוגעת סהכ מצולקת.
אז התחלתי תהליך עם קאוצר, שהוא גם ידיד שלי, ורק פה התחיל לי בטחון עצמי אבל הפסקתי..
אז עם כול המצוקה והצלקות שלי לסבית אחת "משכה" אותי לכיוון שלה (גרמה למשיכה שלי להתפרץ וגם גרמה לי להבין צד אחר שבי) ופשוט הייתי אובססיבית אליה תלותית ומאוהבת בה והיא הייתה בוגדת בי כל יום (נמרחת על החברה הכי טובה שלה, נוגעת באיברים אינטימיים "בצחוק", מנשקת אותה נמרחת עליה מולי ומשקרת לי כל פעם).
עד שהשתחררתי ממנה לקח לי זמן עבדתי מאוד קשה, הייתי בסבל נוראי איתה עד שסיפרתי להורים שאני והיא ביחד.
(אומנם בדרך הכי לא נראת טוב-סיפרתי שהיא פגעה בי בתור זוג) אבל הייתי חייבת פריקה תמיכה ועזרה.
הם אסרו עלי לראות אותה ולדבר איתה, בקיצור ניתוק קשר.
כמובן נפגשנו בסתר ^^
וזה היה לי קשה כי היה לי רגש אליה מאוד חזק (תלות ואובססיה), גם בקטע הזה ההורים הראו התנגדות מוחלטת, שוב אני מרגישה דחויה, שוב הכחישו למצב שקורה במציאות, ושוב הייתה את אותה הרגשה שההורים שלי לא שם בשבילי שאני הכי צריכה.
ברור שזה נראה שבגלל מה שעברתי אני מחשיבה את עצמי כלסבית, אבל משהו בלסביות באמת מטריף אותי, באמת מושך אותי.
אני רואה את עצמי בעתיד מתחת לחופה עם מישהי.
ומאז קשה לי שהם מתנגדים בחריפות למשיכה המינית (אני אולי לסבית, יכול להיות בי עם משיכה ממש ממש משמעותית לבנות). ושהכרתי עוד מישהי שוב אסרו עלי שכבר הרגש שלי אצלה, (ואני הייתי בוכה לילות שלמים שאני מתגעגעת אליה, למה החיים שלי כאלו? למה אותי לא מקבלים?)
לפרוטוקול עברתי הטרדות מיניות גם מבנות (חברות וגם אקסיות)
ועכשיו נשארתי בלי חברות חוץ מכמה, נכון לעכשיו? אני נמנעת מלהתחבר לבנות כי יש לי חרדה חברתית ואני מתבודדת.
יש לי חברות רק אחרי ביהס.
חלק מהחברות שלי הסטרייטיות נוגעות בי לפעמים בלי רצון, כן כן -סטרייטיות- למרות שאני אומרת להן תפסיקו.
היום הלבוש שלי בכלל לא חושפני (עברתי לבגדי גברים וגם נשיים) ואני אפילו מכורה לכבד את הגוף שלי.
ואני עוברת תהליך שרובם מהאנשים עברו (על הזהות המינית).
אבל אני מקבלת את עצמי וגאה בעצמי (:
היום אני עוזרת לאנשים מבעיות פשוטות ועד לבעיות פסיכולוגיות.
ואני מבינה כאב של אנשים ע"י הכאב שאני עברתי, אני יודעת מזה שילד על הרצפה וילד שרוצה עזרה אבל מפחד להודות בה או מפחד לקחת אותה.
ושכחתי לציין שעברתי הטרדות גם מהאקסיות.
ילדה אחת מהשכבה העבירה את המספר שלי לאקס שלי, הסכמתי להיפגש איתו.
סיפרתי לו את הסיפור הזה.
הבן אדם הראה תמיכה, הזדהות אבל לא...
הוא התחיל לגעת בי אמרתי לו "די לא באלי" הוא הפסיק ואז שוב המשיך ואז שוב "די תעזוב אותי" וככה שעתיים וחצי.
אני מרגישה אשמה, מרגישה שהכל באשמתי.
שלא הייתי אמורה לספר לו מה עברתי, שלא הייתי צריכה לגלות לו את המשיכה המינית שלי.
הראתי לו גם תמונות של לסביות, זה אומר שאם הראתי לו הוא אמור לגעת בי?
התכוונתי לפרוק, רק לפרוק בסוף יצא שהוטרדתי מינית וגם נפשית.
עשיתי טעות שהלכתי להיפגש איתו.
לפעמים יש לי התקף חרדה.. חרדות מכל מיני סוגים
שבהן אני לא מצליחה לתפקד.
אבל אני שפויה וחיה.. יותר נכון שורדת.
לעומת ירידות מכמה משתמשים שאחת מהן היא hote..

אני לא ככ ותיקה פה ככה שמצטערת אם חפרתי.

הבדידיות ו התבודדות גם וגם
הקשות בחיי כאלו לא הייתי רגילה לזה במשך תקופה ארוכה הייתי לבד כי רבו איתי ללא סיבה מישהי רבה איתי אולי יש בתחלה כולם רצו לדבר איתי להכיר ופנו אליי הרבה ילדים לההייתה סיבה שזה קנאה אבל לא עשית לה כלום לא פנתי אלייה כלום. ו אבל בגללה עברתי חרם ואני נלאצתי לסבול את זה, במקום להגיב הייתי ממש אדישה וכבר שום דבר לא אכפת. הייתי אדישה
היו השפלות מצד הילדים. שם והמורות המשכתי לספוג את זה וזה כאב לי בתור ילדה בת 11
עברתי עוד דברים קשיים בעבר שמבחינת אנשים אחרים היו קשיים מאוד אפילו יותראולי. אבל מבחינתי לא..
כי פשוט הין עוד צצדים טובים ועדפתי לראות את הצד הזה כאלו הצד הרע לא היה קיים

הייתה גלידה של בן אנד גריב במקרר, כשפתחתי את הקופסא.. היו קציצות.

אני חושב שעשו עלי עליהום בכיתה ו שחזרתי לכיתה זרקו עלי מחקים כמה בנים ובנות הרביצו לי וזרקו אותי לבוץ זה משהו שלא אשכח כל החיים וזה עשה לי צלקת בנשמה

נאנסתי פעמיים
וניסיון לרצח
אלה הדברים הכי קשים שקרו לי