4 תשובות
קודם כל משתתף בצערך
תיאור הריקבון אינו מתאים לכולם ולא נעים בכלל לעין ולכן לא אספק קישור לתמונות, אלא אתאר באופן כללי בלבד, אם את רוצה תמשיכי לקרוא.
לאחר המוות מאזן הבקטריות משתנה והן מתחילות להתרבות.
לאחר כמה ימים, גזים מצטברים בחלל הבטן וחלה התנפחות של העור.
חרקים מתחילים להימשך אל הגוף (הקבורה היהודית מעכבת מעט את המשיכה של החרקים)
לאחר 50 ימים הגוף מאבד את הלחות שלו, אם בגלל החרקים או בגלל הזמן.
לאחר מכן נשאר רק עצמות הגוף ושיער, שמתפרק לאחר שנה מכן.
תיאור הריקבון אינו מתאים לכולם ולא נעים בכלל לעין ולכן לא אספק קישור לתמונות, אלא אתאר באופן כללי בלבד, אם את רוצה תמשיכי לקרוא.
לאחר המוות מאזן הבקטריות משתנה והן מתחילות להתרבות.
לאחר כמה ימים, גזים מצטברים בחלל הבטן וחלה התנפחות של העור.
חרקים מתחילים להימשך אל הגוף (הקבורה היהודית מעכבת מעט את המשיכה של החרקים)
לאחר 50 ימים הגוף מאבד את הלחות שלו, אם בגלל החרקים או בגלל הזמן.
לאחר מכן נשאר רק עצמות הגוף ושיער, שמתפרק לאחר שנה מכן.
משתתף בצערך.
בהמשך לדברים-תלוי גם בלחות וטמפרטורה וטיב הקרקע.
בתנאים מסויימים, התהליך עד שנותר רק שלד יכול להימשך גם כ-10 שנים.
בהמשך לדברים-תלוי גם בלחות וטמפרטורה וטיב הקרקע.
בתנאים מסויימים, התהליך עד שנותר רק שלד יכול להימשך גם כ-10 שנים.
שלום לך,
לכאורה שאלת שאלה טכנית או ביולוגית, אולם נשמע ששאלתך היא יותר רגשית. את בעצם שואלת מה קרה לאחי? איך הוא מרגיש שם למטה? האם התהליך הזה או האחר כואב לו.
ובכן, מאחר ועוד לא הייתי שם, אינני יודע. אולם אני יודע שההבדל בין אדם חי לאדם מת אינו בחיסרון של איברים חומרים או תאים. ההבדל הוא בהיעדר משהו שהוא לא בשר ודם. יש שיקראו לזה נשמה יש שיקראו לזה שאר רוח יש שיקראו לזה ניצוץ אלוהי, על כל פנים זהו משהו שאינו בשר ודם. אינו חומרי אין לו משקל אין לו צורה ואין לו ריח. נשמתו של האדם תמיד צרורה בצרור החיים. כשאת זוכרת אותו נשמתו איתך. גופו מת אך לא רוחו. גופו אולי שם למטה אולם נשמתו בודאי שלא.
ויש הטוענים כי עיקר הסבל של נשמת האדם נובעת מהיותה כלואה בגוף הגשמי. כך שלפי זה ניתן להבין שסבל אין לו. אולי צער על לכתו. צער שלך וצער שלו.
יעקב
לכאורה שאלת שאלה טכנית או ביולוגית, אולם נשמע ששאלתך היא יותר רגשית. את בעצם שואלת מה קרה לאחי? איך הוא מרגיש שם למטה? האם התהליך הזה או האחר כואב לו.
ובכן, מאחר ועוד לא הייתי שם, אינני יודע. אולם אני יודע שההבדל בין אדם חי לאדם מת אינו בחיסרון של איברים חומרים או תאים. ההבדל הוא בהיעדר משהו שהוא לא בשר ודם. יש שיקראו לזה נשמה יש שיקראו לזה שאר רוח יש שיקראו לזה ניצוץ אלוהי, על כל פנים זהו משהו שאינו בשר ודם. אינו חומרי אין לו משקל אין לו צורה ואין לו ריח. נשמתו של האדם תמיד צרורה בצרור החיים. כשאת זוכרת אותו נשמתו איתך. גופו מת אך לא רוחו. גופו אולי שם למטה אולם נשמתו בודאי שלא.
ויש הטוענים כי עיקר הסבל של נשמת האדם נובעת מהיותה כלואה בגוף הגשמי. כך שלפי זה ניתן להבין שסבל אין לו. אולי צער על לכתו. צער שלך וצער שלו.
יעקב
נשמע שאת מוטרדת מאוד במחשבות ודמיונות על מה שקורה כרגע לגופתו של אחיך הקבורה באדמה; ושהמחשבות עולות עכשיו ביתר שאת סביב יום המוות. אכן, מפחיד מאוד וקשה מאוד לדמין את אהובנו במצב כזה. מצד אחד המחשבות מטרידות ומערערות ואנו מנסים לברוח מהן; אך מצד שני, ככל שאנו מתאמצים לגרש את תמונות הזוועה כך הן חוזרות בחודרנות ונוקשות. אולי יעזור לנסות לקבל את המצב המורכב והמכאיב - לא להתעקש לשכוח אותו בכוח, אך בו זמנית לזכור גם את החלקים האחרים - שאהובנו שמת כבר אינו סובל, כי אנו עצמנו ממשיכים לחיות, וכי הוא ממשיך לחיות בזכרוננו ובליבנו. אני משתתפת בכאבך.
תהלה אלזס-רגב, פסיכולוגית קלינית מתמחה, רושלים.
תהלה אלזס-רגב, פסיכולוגית קלינית מתמחה, רושלים.