47 תשובות
נפלתי בכיתה ג' על הפרצוף... הכל היה דם... אבל עכשיו אני בסדר
P-:
אין לי חברים וזה לא שלא ניסיתי אני מנסה כולם לא סופרים אותי, מנצלים אותי בבית ספר על משהו שתמיד אני מביאה אני פשוט חייבת להביא אותו ומלא מבקשים ממני ואז כשאני נותנת להם מלכלכים עלי מאחורי הגב, אני גרועה בלימודים, מבריזה המון, רוצים להעביר אותי לפניימיה ממנים לי פסיכולוגית, אין לי כוח לחיים האלה כבר אני כולה בכיתה ט אני לא יודעת איך לעבור את כל השנים האלה..
אני יספר את מה שהכי רלוונטי לעכשיו, אני וידיד הכי טוב שלי נאלצים להפסיק לדבר, קצת מסובך, בעיקרון זה בגלל שאין לנו ממש ברירה, זה חייב לקרות. הוא ממש הנשמה התאומה שלי, אני מניחה שאם עכשיו זה קשה זה יהיה עוד יותר קשה.
שואל השאלה:
עכשיו תורי לספר
בכיתה ה' ו' כול הזמן קראו לי ולחברה שלי זוג ואחרו שאנחנו לסביות ואנחנו לא
וזינו לנו את השכל בכמה שאנחנו מושלמות ביחד
וגם ילדה דפקה לי ברגליים מטטה ברגלים
אנונימית
אני מחבבת את החבר הכי טוב של *חבר שלי*
ואני מאוהבת בחבר שלי שלא יודע את זה אפילו, וחבר שלי חושב על להיפרד ממני
העולם שלי מתפרק.
בגדתי בחבר שלי
גרמתי לחברה שלי לבגוד בחבר שלה
שיקרתי
אין לי חברים
1. הדבר שהיה הכי חשוב לי בחיים לא איתי, ורוצה להתאבד ברמות מפחידות.
זה לא בנאדם זאת חיה שיש לי קשר אליה יותר מאת המשפחה שלי, שאני מעדיפה אותה מאשר את עצמי.
2. ידיד שלי שהיה לי קראש עליו, ועוד הציע לי, אנחנו לא מדברים יותר והוא לא רוצה לדבר איתי יותר.

כל דבר שאני קוראת, שומעת מזכיר לי אותו: (
בשנה האחרונה גילו אצלי מחלה כרונית ומאז כל החיים שלי השתנו בקצב מטורף, כל הזמן הדברים רק החמירו והחמירו כשאני חשבתי שהם ישתפרו.
התאשפזתי השנה כבר אינסוף פעמים ועשיתי כמה ניתוחים.
יום אחד אני יכולה להיות מאושרת לגמרי, ואז אני אלך לבדיקה ואבכה עליה חודש. המצב הנפשי שלי נהיה לא יציב בעליל, נהיה לי קשה לתחזק קשרים עם אנשים בלי שהם ידעו את כל מה שעובר עלי, התרחקתי מידיד ממש ממש טוב שלי שהיינו מאוהבים בטירוף אחד בשניה בשביל זה.
וזהו... מרגישה חרא.
אנונימית
חרדה חברתית מאוד קשה אני בקושי מתגברת עליה אבל לאט לאט אני מנסה
היו לי הפרעות אכילה ואני מנסה שלא להיכנס לזה עוד פעם אבל זה ממש ממש קשה כשאת שונאת את איך שאת נראית..
שנאה ופגיעה עצמית, יש לי צלקות על כל הגוף
אני לא יכולה לעבור יום אחד בלי לחשןב למה לי לא להתאבד, אף אחד במילא לא שם עלי לאף אחד לא אכפת ממני אני סתם ילדה דפוקה לא יצא ממני כלום
ואני ממש מאוהבת במישהו כבר שנה אבל פשוט אין סיכוי שנהיה ביחד וזה הגיע למצב שאני בוכה כל הזמן שאני חושבת עליו כי הוא הדבר היחיד שגורם לי לא להרגיש כל כך שבורה
אני פשוט עלובה וחסרת ערך
אנונימית
תמיד ניצלו אותי אף פעם לא היה לי אומץ לעמוד על שלי אני מרגישה שאין לי אף אחד חוץ מעצמי אני לא מצליחה להגיע לחיבור עם אף אחד כאילו אף אחד לא מבין את השפה שלי.
אנונימית
אני מרגישה בודדה לפעמים כל כך גם כשיש לי פה ושם אנשים שדואגים לי אבל זה קשה
ואני לא מאמינה שהוא השלה אותי ככה אמר לי לא לדחוק אותו לפרינדזון ועד שהרגשתי אליו משהו זה נגמר הוא לא שם עלי ושכמו סתומה שלחתי הודעות והוא פשוט מתעלם
והחיים האלה פשוט חרא שהתקופה הזאת תעבור נמאס לי
התאהבתי במורה שלי וזה לא עובר לי למרות שאני רוצה וזה דופק לי את החיים בבית ספר כי יש ילדים שיודעים והם מציקים לי ואני מפחדת שאנשים נוספים ידעו על כך..
אנונימית
אני סובלת כל החיים מהקראש שלי. הוא יצא עם החברה הכי טובה שלי (שבגלל זה היא כבר "לשעבר")
ועכשיו רואים שהוא מתאהב שחברה החדשה הכי טובה שלי. ואנחנו פאקינג ביחד (ידידים קרובים, גם במשפחות) מגיל 0!

ניסיתי להתאבד בגללו ונדפקו לי החיים בגלל זה.

הוטרדתי מינית בכיתה ב' ויש לי פוסט-טראומה מזה.
אנונימית
הפרעות אכילה שלא מסתיימות.
זה גורר אותי לחורים של ייאוש, סבל ודיכאון.
אניי ילדה פדחנית יש לי מלא פדיחות וכל אחת מהם גרועה מהשנייה,
אנונימית
הגעתי למסקנה שאפילו החברות הכי טובות שלי לא מכירות אותי בשיט.
אף אחד לא יודע מה עובר עלי וזה כנראה גם ישאר ככה.
אנונימית
בכיתה ח רבתי בטמטום סתם על איזה כדור עם קבוצה של ילדים ערסים שגדולים ממני בשנתיים. וניסיתי ללכת מכות ואז חטפתי מכות רצח בכל הגוף בעיטות ואגרופים. ואחד הוציא סכין והצמיד לי לגרון ושרט אותי שם. ממש חשבתי שהם הולכים לרצוח אותי. וגם כשהוא הצמיד את הסכין זה הלחיץ נורא ומרוב הפחד והכאבים עשיתי פיפי במכנסיים. פתאום כל הפיפי ברח לי, והם עזבו אותי וצחקו, וחזרתי ככה הביתה עם מלא סימנים כחולים על הגוף ובוכה ורטוב לגמרי.
אנונימי
חייבת לרשום שכולכם ריגשתם אותי.. תהיו חזקים!
מעדיפה לרשום מאנונימית..
לפני שלוש שנים היו לי שתי חברות הכי טובות, ורבנו לפני תחילת כיתה ח (אין סיבה, פשוט לא דיברו איתי) וכל השנה זה התגלגל והתגלגל הם המציאו עלי כל כך הרבה דברים וכל השכבה שלי התחילה לשנוא אותי, לא היה לי אף אחד באמת. בכל יום זה גובר ואני מרגישה פשוט שהחיים הם סיוט אנשים הורסים לי את החיים ואני שוקעת בדיכאון ולא מאמינה בשום דבר. אין לי אף אחד. וזה כואב לי בכל יום ונשימה חדשה שלי.
אנונימית
הפלצתי בטקס רבין בהמנון והמיקרופון היה קרוב לתחת שלי באותו הזמן..
אנונימי
נאנסתי בגיל 8 ובגיל 19 (לפני כמה חודשים)
חברה שלי כמעט נחטפה בגללי
חזרתי הביתה מאוחר ומישהו גרר אותי לסמטה ואני רק זוכרת שהתעוררתי בבוקר באותה סמטה
מגיל 12 יש לי נטיות אובדניות פעם אחת כמעט הצליחה לי אבל אחותי תפסה אותי מפה לשם... בתי חולים, אשפוזים
נכנסתי לכלא צבאי שם קיבלתי טראומה ועכשיו אני חרדתית
חייתי כמה חודשים ברחוב
אמא שלי הייתה מתעללת בי נפשית ופיזית
אבא שלי... אלוהים יודע איפה הוא

וזהו.. פחות או יותר אני לא אפרט..
אנונימית
מרכלים עלי מאחוריי הגב בבית ספר וחושבים שאהי לא יודעת
מתעללים סתם בילד מהשכבה שאני מחבבת
(דגש על מחבבת, לא אוהבת)
אני תמיד אבל תמיד חולה בחופשים של החגים כמו עכשיו.. חוק מרפי ארור.
אני ממש ביישנית
אח שלי רוצה ללעבור דירה בקרוב
עוד מעט יש לי מחזור ראשון ואני מפחדת
חתולה שלי חולה באנמיה שחתולה אחרת שלנו מתה מזה
הסוף.
אנונימית
אשפוז ארוך בגלל הפרעות אכילה ומחסור בחומר
עשו עלי חרמות מכיתות ד אין לי חברים מרוקנת
וואו זה כלום לעומת הדברים הגרועים שלי...
חוץ מטראומה נוראית מאש החיים שלי... סביר?..
אנונימית
עברתי אונס לפני יומיים... אף אחד לא יודע מזה אני סגורה בחדר ולא יוצאת לא אכלתי ולא שתיתי כבר יומיים הידיד הכי טוב שלי אמר לי שהוא לא רוצה אלי קשר יותר כי אני דיכאונית חבבר שלי נפרד ממני לפני שבוע, סבתא רבא שלי נפתרה לפני שבועיים ואמא של חברה שהייתה ממש קרובה אלי עברה תאונת דרכים קשה החודש, כבר ממש אין לי חברים עברתי לבית ספר חדש והעיפו עלי מלא שמועות מתחילת שנה.
השתכרתי לפני כמה ימים והתחלתי לעשן טוב אני לא יודעת מה לעשות עם חיי
אנונימית
הבן אדם שהכי אהבתי ושהיה הכי קרוב ללב שלי שיקר לי כה פעמים ולקח אותי כמובן מאליו, זה ריסק אותי ושבר אותי
חליתי בסרטן
אנונימית
זה התחיל מכיתה ד' ביריונים וביריוניות הרביצו העליבו אותי קיללו אותי בסוף השנה עברתי בית ספר למרות שהיה לי תשוקה לעבור הרגשץי מוזר בתור ילד לעבור למקום חדש לבית ספר חדש שהכל בו חדש אז ההתנהגות שלי הייתה מוזרה ורבתי עם הילדים וככה הייתה שנת ה וחצי השנה הראשונה בחצי שנה השנייה נכנסתי לדיכאון עמוק בפעם הראשונה וגיליתי על עצמי דברים חדשים ואמא שלי לקחה אותי פסיכולוג חשבה שנהייתי פיסיכי תם ונשלם אחרי שלושה מפגשים לא עזר בשיט תמיד היה נגדי כמו כולם וככה נגמרה השנה של ו לפחות הייתי תלמיד מצטיין שמבין במוזיקה ומצייר ממש טוב באומנות ככה חשבתי לעצמי תמיד חשבתי על דברים החיובים שיש בי וכך נגמרה השנה בחופש הגדול היה לי אפשרות לבחור עם לעבור לבית ספר אחר או לעבור לבית ספר שאלה משתי הבתי ספר היסודי ועוד אחד היו בו עם לעבור לשם בסוף עברתי לשמה והיה לי תשוקה להיות מקובל אז ישר בהתחלה התחברתי למקובלים והם עשו ממני מריונטה הם ביקשו שארקוד ואשיר ואקנה להם דברים בקיוסק והסכמתי להכל לא חשבתי על מה שאני עושה הייתה לי מחשבה אחת בראש להיות מקובל והתחלתי גם לחקות אותם התחלתי לאחר לשיעורים יש שיעורים שלא הייתי בכלל מגיע מתחצץ למורים לא מכין שיעורי בית לא מכין עבודות הגשה ונכשל במבחנים ביום הורים ישבתי עם המורה שלי ראיתי את ההתנהגות שלי ואת הציונים שלי והייתי בשוק אז הבנתי שעשיתי את הטעויות הגדולות של חיי פתאום ראיתי הכל והבנתי שכל הזמן הזה הם ניצלו אותי וגם צילמו אותי והעלו לאינסטגרם שרקדתי אז רבתי איתם המון וניתקתי איתם קשר נכנסתי לדיכאון עמוק מהרגיל שוב אחרי בית ספר הייתי בא הביתה אוכל ונכנס למיטה ובוכה ושוצע מלא שירים של זמרים זמרות ולהקות ברוק אינדי רוק ועוד אז גם התחלתי באמת להבין במוזיקה ויום אחד קלטתי שלמה אני בעצב בגללם למה אני בדיכאון בגללם גם האשמץי את עצמי בכל מה שקרה שאני הרע והתחלתי לשים עליהם ז** ולעשות מה שאני באמת אוהב ורוצה גם באותה תקופה גיליתי על עצמי שאני גותי ובן אדם טוב וגם הכרתי את החברה הכי טובה שלי בחוג שחיה בכיתה ו שעליה אדבר שאסיים את הסיפור בכל מקרה הציונים הטובים שלי עלו ועברתי בית ספר השנה ושמה אני לא מצליח גם כולם שמה ערסים ופרחות או וונאבי ערסים ופרחות מקללים אותי יום יום מנסים לפגוע בי היום הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מזה שנים בגלל ילדים וילדות שהציקו לי ואז פתאום כולם נהייה אכפת ממני רק שהבן אדם נשבר מבחוץ ומבפנים והם מבינים שמה שהם עושים או להקיא אז פתאום אכפת להם בטח אכפת להם שלא אתלונן עליהם ואני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי אמא שלי המצב החמיר היא שונאת את כל מה שיש בי היא שונאת אותי שאני שמן היא שונאת אותי שאני הומו היא שונאת אותי שאני גותי היא שונאת אותי שאני שומע סוגי רוק ולא את המוזיקה זבל שאני לא מבין למה קוראים לה מוזיקה היא שונאת שלא אכפת לי מה אנשים חושבים ואני עושה מה שטוב לי כי היא טוענת שאני עושה לה בושות ואני כן עושה לה וזה לא מעניין אותי היא כל היום מתעסקת במה שאחרים יגידו היא שונאת אותי שאני "מתנשא: על החבר הדפקט שלה היא בקיצור שונאת את כל מה שבי וכל מה שאני אוהב ואין הרבה דברים שאני באמת אוהב והיא שונאת אותי אנחנו כמעט ולא מדברים היא מאשימה אותי בכל מה שקורה לי בתקופה האחרונה אני לא מתחבר לסביבה שאני נמצא בה בזמן האחרון וגם לא רוצה להתחבר עם אבא שלי אני לא בקשר הוא מפלצת אמיתית המשפחה המורחבת בקושי עושים טובה שנפגשים בחגים וגם אז רבים החברה הכי טובה שלי היא הבן אדם האנושי היחיד שגורם לי אושר היא מבינה אותי היא אוהבת אותי כפי שאני ומכבדת אותי ומגינב עלי שהייתי צריך וחיבוק לם ואוהב שהייתי צריך היא החברה הכי טובה שמישהו או מישהי יכולים לרצות הכרנו שאני הייתי בכיתה ו והיא ביב אנחנו חברים כבר שלוש שנים והתחלני מדיבורים אחר כך מיציאות והלאה והלאה ולא יכולתי לבקש טוב יותר ממנה ואני חוזר אליי וניראה לי שפה נגמר הסיפור שאני לא שלם עם עצמי אני רוצה להיות אישה עם שיער ארוך ויפה עם גוף קטן ועדין יותר עם יותר עדינות שאוכל להתאפר ולהיראות טוב, להיראות טוב לא כמו איזה מוטציה ואני רוצה מישהו לחלוק את הרגשות שלי שיהיה עדין עם לב טוב וגברי אני אישית אוהב שילוב שיהיה מתחשב ומגן ואוהב ומחבק ומצחיק ושטוטניק קצת "וילד טוב" כזה וחמוד לעומתי ושיעשה לי רק טוב ואני יעשה לו טוב בחזרה זהו
זה לא הדברים הכי גרועים קרו לי, זה מה שעובר אלא בזמן האחרון, אני פשוט רוצה לפרוק.. אני מרגישה ריקנות, שהכל חוזר על עצמו, אני מפחדת מלחזור ללמוד למרות שזה כן יכול להועיל לי אבל אני חוששת ממה שההורים/אנשים ידרשו ממני אחרי זה, אני מרגישה שאנשים מנצלים אותי בשביל חיבוק, אוזן קשבת או את הגוף שלי אבל אחרי זה לא שמים עלי או/ו פוגעים בי, ואני מפחדת לחזור למצב שהייתי בו שנה שעברה
באמצע צניחה חופשית המצנח לא נפח ולמזלי הרזבי כן
נאנסתי עי 3 אנשים ואחרי זה הרביצו לי והשתינו עלי והמשטרה לא עשתה כלום כי אחד הבחורים אבא שלו עובד במשטרה
אנונימי
חרדה חברתית ופספוס הזדמנויות
אנונימי
אמרו לי שאני לא יוכל ללדת
נכנסתי לדיכאון רציני
אבא שלי כמעט עזב את הבית (עזב וחזר)
החיים קשים..
אנונימית
הדבר הכי גרוע שקרה לי זה שנולדתי, אני סתם מבזבזת לכם אוויר
אמא שלי חלתה בסרטן
עברתי חרם
איבדתי את החברות שלי
יש לי התקפי חרדה ודיכאון
אני ילדה מוכה
אנונימית
מוות קליני בגיל ארבע
מוות קליני בגיל 13
ילד דחף אותי על שולחן בכיתה א כי לא הבאתי לו חתיכת תפוח ונפתחה לי השפה
עשו עלי חרם בכיתה ג-ה
ובכיתה ז ניסו לעשות עלי לחץ חברתי להראות את החזיה שלי לאיזה ילד..
אה וילד ביסודי שיקר למנהלת שאני רוצה להתאבד (הוא רצה שאני אענש סתם ככה)
והיה בלאגנים מטורפים וההורים שלי איבדו בי אמון וזה ככ כואב להזכר בזה..
אה וכן נדקרתי בגב-כתף באיזה לילה כשיצאתי עם חברה
ובגן כשהייתי קטנה בא נער בזמן ההפסקה לשער בשקט ביקש את האצבע שלי ושרף לי אותה עם מצית.
אנונימית
כוויות קשות בזרוע פעמיים באותו יד
תקיפה מינית בגיל צעיר הצלחתי לברוח
חרדה חברתית התקפי פאניקה
פיספוס הזדמניות וחוויות יש/
כל כך הרבה שאני לא מצליחה להכיל

לא יודעת אם זה נורא אבל זה כן מפריע.
יש עלי סטיגמה של "ילדה של אמא" זה פשוט מעצבן אני אחת שאוהבת לצאת למסיבות ולרקוד, אבל פשוט חושבים שאני ממציאה שאני מדברת על זה כי אני לא אחת שמתלהבת מדברים כאלה.
ובצורה כללית אין לי כל כך חברות או שגם אלה שיש לא באותו ראש איתי.
אנונימית
ביסודי זרקו עלי פעמיים אבן לראש, ובשני הפעמים נפתח לי הראש
עשו עלי סוג של חרם בכיתה ה (האמת גם עכשיו)
ילדים צחקו על איך שאני נראה שעליתי לחטיבה (כיתה ז) ועד עכשיו בערך
מכיתה ח צוחקים על הציונים שלי ועל זה שאני טיפש ואיך אני בכלל בכיתה מדעית
אני בלי חברים ואני מוצא את עצמי חוזר מהבית ספר ופשוט במחשב או בטלוויזיה עד שאני הולך לישון..
כן החיים שלי אומללים.. ;D
אנונימי
אנונימית שמעל אנונימית שאלה יהיו הצרות שלך בחיים עם אומרים שאת ילדה של אמא או לא
הסיפור חיים שלי מראה שעם קצת רצון אפשר לשפר הכל..

אוקי.. נולדתי עם בעיה בל עברתי 5 ניתוחי לב 3 ברגל ו10 צינתורים
בעקבות זה הנפגעה לי היכולת החברתית והלימודית... והעלתי במשקל..
עברתי עיר וגם ההורים שלי התגרשו... אבא שלי היה קצת אלים איתי ועם אימא שלי..
9 שנים לא היו לי חברים גם לא היו לי עיסוקים... כך שכל היום ישבתי מול הטלוויזיה... והציונים שלי היו ברצפה
אחכ הגעתי לתיכון וזה תיכון ממש ממש לא טוב חברה מאוד קשה...
שברו לי אצבע חנקו אותי והכו אותי... ראיתי את עצמי ואמרתי זהו הגעתי לשפל המדרגה..
התחלתי ללמוד את כל החומר מהתחלה שיפרתי ציונים ועברתי לביהס הכי טוב בעיר שלי.. אבל אני צריך להישאר י שזה לא כל כך נורא... גם מצאתי את שני העיסוקים הכי טבים שאיי פעם יכולתי לבקש שזה גיימינג ודרבוקה חח ירדתי במשקל ואני שלם עם עצמי ואני אוהב את איך שאני נראה רק צריך קצת חדר כושר חח יש לי מלא חברים עוד מעט אני עושה תיאוריה :) (היי זה לא כל כך נורא להיות הראשון עם רשיון בשכבה ;) )
גם הסתדרתי עם אבא שלי ושני ההורים שלי התחתנו (עם אנשים אחרים :) שאני אוהב אותם ) ואני פשוט אוהב את החיים שלי:)!

אז מקווה שלכולכם יהיה טוב!
אבל אני מתכנן לעשות ירידה דרסית במשקל וליהיות כמו האלה הגבוהים הרזים האלה אני גבוה אז לפחות משהו אחד אוכל לשנות :)
פאק יש פה הרבה סיפורים מאחורי כל כך הרבה אנשים.
מי שרוצה לשתף אותי, מבטיח שתראו את הדברים בצורה שונה, אני באמת אשמח לעזור לכל אחד ואחת מכם ולהשקיע זמן ולשבור את הראש יחד בשביל שתרגישו יותר טוב משהרגשתם.
אף פעם לא הייתי כמו כולם. תמיד הייתי משהו אחר וכולם ידעו שאני לעולם לא אסחף עם הזרם. כאילו, אנשים מנסים לגרור אותי איתם ואני פשוט לא אגרר. אני תמיד אעמוד על שלי. ואני גם בן אדם שהוא פשוט לא דומה לשום דבר. לא תהיה לי נפש תאומה בחיים כי אני מה שנראה לכולם "מוזרה". הם פשוט לא מבינים שאין דבר כזה מוזרה. יש דבר כזה שונה. או שאני צריכה להגיד מיוחדת. ואז ה"חברות" המזוייפות והצבועות שלי ילכו ויגידו שאני כבדה ולא זורמת כי זה מצחיק שמישהו הוא לא כמוך. ומי ירצה בכלל לדבר עם מישהי כזו? שלא בא לה על כלום והיא לא כמו כולם? שמי בכלל יבין אותה? שהיא ההזויה הזאת שיושבת בצד ולא תתערבב עם השאר סתם ככה.. אף אחד לא רוצה. אז כולם פשוט מתרחקים ממני. אף אחד מתוכם לא מצליח לקבל את זה שיש דבר כזה מישהו שהוא שונה. מישהו שהוא אחר. שיש ביניכם הבדלים אבל שניכם פאקינג בני אדם. אז לכו תסבירו את זה לחברה המקולקלת של 2016.. עאלק מודרניזציה וקבלה ופתיחות.. אף אחד לא מבין שיכולים להיות אנשים שהם פשוט הם. אז יודעים מה? אני אחת מהאנשים האלה. כנראה שלא כולם מצליחים לקבל את זה. ומי שלא? הפסד שלו. ומי שכן? וואלה לא יודעת. לצערי עדיין לא נתקלתי במישהו שקיבל אותי. שהצליח להכיל אותי ולעכל את מי שאני.
אנונימית
וואו אנונימית מסכים עם כל מילה וכל טענה אחרת מיותרת
אנונימי
אני חושב שאיבדתי את הטקט, הרגשות ובעיקר את האנושיות שלי... ואני מדבר ברצינות... אנשים שמעצבנים אותי הם כנראה הדבר היחיד שמשאיר אותי עם תחושה של בן אדם רגיל... אני אדיש לאהבה, לעצב, לשמחה אבל לא בקטע דיכאוני... פשוט אין את זה... כאילו מישהו כיבה אותם, זה נורא מוזר אבל גם כאב, גועל, פחד נגיד אני כבר לא ממש חש, וזה משהו שהתחיל לפני בערך שנה וקצת... והתגבר כשהאבה הושבתה לגמרי (כאילו... היה ניצוץ של תקווה... אבל הוא נשטף בגלונים של אכזבה... שגם היא נעלמה אחרי זה ולא ממש חזרה) זה אומנם יישמע לאנשים כל כך פייק אבל, זה לא משהו שנראלי פשוט מובן מדי כדי שאנשים יקחו את זה ברצינות... והרבה אפילו היו רוצים לכבות רגשות וכזה... אבל זה סתם סיוט מחרפן... וזהו, זה הפאק הקטן הכי גרוע שקרה לי
שואל השאלה:
כשהיתי קטנה היוה מרביצים לי על זה שאני לא מבינה איך לעשות שיעורי בית
היוה משפילים אותי
פוגעים
ובקיץ האחרון ניסיתי אפילו להיתאבד ואז הבאנתי שכול זה חרא ושהחיים בסוף נהיים טובים
אנונימית
אספר בקצרה..
החרימו אותי שש שנים. (יסודי)
ועוד שנה וחצי בחטיבה השפילו אותי.
נדפקתי מזה לגמרי, שנאתי את עצמי ברמות. הרעבתי את עצמי (רזיתי 15 קילו), חתכתי ורידים.
עד שתפסתי את עצמי בידיים והשתקמתי חברתית ונפשית (עדיין יש לי חרדות חברתיות).
גילו לי סרטן..
אנונימית