יש לי קראש כבר שנה על מישהו שאין לי סיכוי איתו, והוא לא בשבילי. היום קלטתי שאשכרה שנה! שנה מהחיים שלי אני מבזבזת בוקר אחר בוקר וצהריים וערב ודמעות ותסכול ומה לא ניסיתי. והיו זמנים שהצלחתי קצת לשכוח ממנו אבל שוב זה חזר. אני נשמעת דפקט, אבל הוא הבן אדם הכי מדהים שראיתי ואני רוצה לגדול איתו ולהזדקן, ושהילדים שלי ירוצו אליו כל יום שהוא חוזר מהעבודה. איך יוצאים מזה? נשבר לי כבר.