אם יש לי את כל התסמינים שכתוב ברשת על דיכאון, אני בדיכאון?

כנראה שכן.. תתייעצי עם פסיכולוגית או יועצת

לא חושבת... אם את בדכאון אז יודעת לבד בלי תסמינים

נימאס לך להיתקיים? את/ה מרגיש שהכל מיותר בחיים האלה? אם כן אז אולי יש הרבה סוגים של דיכאון והוא בא בהרבה דרכים.

שואל השאלה:
אני יודעת שאני בדיכאון אבל לא רציתי לצאתסתומה אז בדקתי ברשת, אני ממש לא אלך לפסיכולוג כיההורים שלי לא יסכימו לי לזה

אם באמת יש לך דיכאון, הוא לא יעבור לבד, בדיוק כמו שדלקת ריאות לא עוברת בלי אנטיביוטיקה.
פסיכולוג הוא כמו רופא. תלכי לפסיכולוג.

למה שהם לא יסכימו? זה לטובתך וזה יעשה לך טוב

שואל השאלה:
אני לא רוצה להגיד להם שאני בדיכאון כי אז אני אצא עוד יותר כישלון כי משהו לא בסדר איתי.
וגם אני יודעת בדיוק איך השיחה תתקיים:
אמא אני צריכה פסיכולוג
למה? מה רע לך בחיים האלה?
אני עצובה תמיד וקשה לי
את ממש ממש עצלנית ומפונקת זה מה שקורה
אבל אמא אני רצינית
גם אני, לכי לנקות

דיכאון לא צריך סיבה, זו מחלה שחולים בה גם אנשים שהחיים שלהם מהממים. חוסר איזון של חומרים במוח, זה לא אשמת אף אחד וזה לא לא בסדר. תגידי לה את זה. ושבלי ייעוץ מקצועי את לא יכולה לצאת מזה

שואל השאלה:
אני יכולה לחיות עם זה...

אנשים יכולים לחיות גם עיוורים, אבל זה מוריד מהאיכות חיים שלהם. הדיכאון פתיר. חבל שתהיי עצובה.

שואל השאלה:
אני תמיד עצובה
תמיד
לומדים לחיות עם עצמי
פעם לא היו תרופות ואנשים חיו בדיכאון
פעם אמרתי לאמא שלי שאני חושבת שיש לי בעיות קשב והיא צרחה עלי כל הבניין שמע כי היא מפחדת שאני אהיה כישלון. היא אמרה לי אלפי פעמים באותו יום שאני עצלנית וחוצפנית. למרות שאפילו המחנכת שלי אמרה לה את אותם הדברים שאני אמרתי.

אנשים חיו בדיכאון וכל החיים היו בצל שלו. את יכולה לתפקד, אבל זה עדיין מאפיל עליך - עובדה שאת מרגישה את זה.
אולי תבואי לפרטי? זה חבל, אולי תלכי רק לפגישה אחת אצל פסיכולוג לבדוק אם באמת יש לך. תרופות או משהו. לפחות תפגשי עם היועצת בבתספר?

שואלת השאלה אני בדיוק כמוך..
ממש ממש רע לי
ידעתי ממזמן שיש לי משהו לא בסדר ואז עשיתי את השאלון הזה לדיכאון ואני פשוט עניתי ורוב התשובות היו סימן לדיכאון..
אם אני יבקש מההורים שלי זה יהיה כזה
"אני תמיד רוצה שהיה לך טוב ועושה הכל בשבילך למה את צריכה פסיכולוג"
"את רוצה שנוציא עליך גם פסיכןלןג? את יודעת כמה זה עולה?"
וזה מתסכל כי אני לא יוכל לעשות כלום עד גיל 18
ואני פשוט לא מצליחה לתפקד ביום יום
וגם אין לי למי ךספר או לשתף וכל כל כך לחוץ ומעיק...

שואל השאלה:
גם לי..
אני מוצאת רע בהכל
אני בוכה כל יום
אני מרגישה תקועה
אני כישלון
אני אכזבה
אני מכוערת
אבל משום מה עדיין בא לי לחיות. למרות שאני יודעת שזה לא ילך למקום טוב יותר.. אחרכך עבודה ילדים צבא מכללה.. ואחרכך מוות. אנשים שמים לנו את הדרך ואנחנו הולכים בה כמו תוכים. ומי שלא הולך בדרך הזאת נחשב אדם שגוי או מוזר או פגום. אם אתה לא רוצה ילדים אתה מוזר, אם אתה לא רוצה ללכת לצבא אתה מוזר. אם אתה עושה משהו שהוא שונה מהדרך הזאת שנותנים לכולם בחיים, אתה מוזר. וזה עצוב כי אני לא רוצה להיות תוכי, אני רוצה להיות חופשייה :) לא יודעת למה כתבתי את זה זה פשוט זרם

ואו קראתי את מה שרשמת ואם בלך לפרוק את יותר ממוזמנת לרשום לי בפרטי
ובקשר לשאלה כן כנראה שכן את אמורה לדעת לבד