25 תשובות
אין הבדל
אין הבדל רושמים גם ככה וגם ככה
ע"פ האקדמיה ללשון, רושמים דוגמה ולא דוגמא.
אין הבדל רק שהיום יותר נכון לרשום דוגמה, אבל אפשר לרשום גם דוגמא וזה לא יהיה שגיאת כתיב.
אין הבדל. ניתן לרשום בשץי הצורות.
אין הבדל
שואל השאלה:
תודה!
תודה!
"דוגמא" זה בא מהשפה הארמית.. כיום עם השפה הישראלית העבירו את זה ל-"דוגמה".
אך בעיקרון אין הבדל.
אך בעיקרון אין הבדל.
אין הבדל אבל "דוגמה" נחשב לתיקני יותר.
אין כל כך הבדל.
רק שתדעי שברבים כותבים דוגמאות ולא דוגמהות.
רק שתדעי שברבים כותבים דוגמאות ולא דוגמהות.
לא אין הבדל
לורין.
גם המילה 'דוגמאות' לא תקינה.
האקדמיה ללשון שינתה את זה ל'דוגמות'
גם המילה 'דוגמאות' לא תקינה.
האקדמיה ללשון שינתה את זה ל'דוגמות'
אנונימית
אנונימית - אני ראיתי שאפשר גם ככה וגם ככה.
זה חדש?
זה חדש?
אין הבדל אפשר לרשום גם ככה וגם ככה
אני חושבת שההבדל הוא דווקא ברבים
דוגמא - דוגמאות
דוגמה - דוגמות
דוגמא - דוגמאות
דוגמה - דוגמות
אנונימית
לפני מס' שנים האקדמיה ללשון קבעה שהצורה הנכונה לכתוב היא דוגמה. למרות שהמון מורים בישראל לא מודעים לכך (מלבד המורים ללשון) וכותבים "דוגמא" כשגיאת כתיב.
הדרך הנכונה לכתוב היא דוגמה.
לגבי מס' רבים, כותבים דוגמות. אם תכתבי דוגמאות זה נחשב כשגיאת כתיב.
בעיקרון, אין הבדלים משמעותיים, אבל במידה ואת כותבת עבודה בלשון אז תקפידי על כללי הלשון.
הדרך הנכונה לכתוב היא דוגמה.
לגבי מס' רבים, כותבים דוגמות. אם תכתבי דוגמאות זה נחשב כשגיאת כתיב.
בעיקרון, אין הבדלים משמעותיים, אבל במידה ואת כותבת עבודה בלשון אז תקפידי על כללי הלשון.
רושמים דוגמא*
ואין באמת הבדל (חוץ מהאות האחרונה)
ואין באמת הבדל (חוץ מהאות האחרונה)
לא שמעתי על זה.
אפילו בבגרויות בלשון כותבים דוגמאות, אז זה טיפה מוזר.
אפילו בבגרויות בלשון כותבים דוגמאות, אז זה טיפה מוזר.
אין כל כך הבדל.. אבל אם רושמים דוגמא צריך לרשום ברבים דוגמאות, ואם רושמים דוגמה צריך לרשום ברבים דוגמות.
בתכלס זה אמור להיות דוגמה, אבל בגלל שברבים זה דוגמאות ולא דוגמהות, אז אפשר גם וגם
האוניברסיטה העברית חידשה ורושמים "דוגמה" ולא "דוגמא".
יש הבדל. "דוגמה" היא מילה עברית, בעוד "דוגמא" היא מילה ארמית. בעברית יש לכתוב "דוגמה". עם זאת, יש אמת בדברייה של לורין, ניתן לכתוב בעברית גם "דוגמאות" לצד "דוגמות" ואין זו שגיאה לשונית, מאחר שהשינוי לצורת רבים עוד לא הושלם. שבת שלום.
אין הבדל כל כך יש כאלה כותבים דוגמא ויש כאלה דוגמה
אין הבדל אבל רצוי לכתוב דוגמה
ביחיד כותבים דוגמה, וברבים, כמו שהגיבה וצדקא, לורין- דוגמאות. הנה ההוראות של האקדמיה העברית ללשון:
הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה תווית יידוע הנוספת למילה (מקבילה לה"א הידיעה): כך למשל מַלְכָּא פירושו הַמֶּלֶךְ, עָלְמָא פירושו הָעוֹלָם. בספרות חז"ל רווחים שמות כגון עסקא (או עיסקא), עובדא, פיסקא במין זכר, ואולם הסיומת ־ָא נעשתה חלק בלתי נפרד מהם והיא באה גם כשהשמות אינם מיודעים. מכאן שבארמית 'עסקא' הוא 'עסק' או 'העסק', ו'עובדא' 'מעשה' או 'המעשה'.
שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. כך הם סדנא, גרסא, פירכא, מימרא, בעיא, סוגיא וכן דוגמא, טבלא, קופסא (שמקורם ביוונית). שמות אלו נוהגים בנטיית היחיד בדיוק כמקביליהם העבריים בעלי הסיומת ־ָה, ובאה בהם תי"ו הנקבה: עסקת טיעון, סדנת יצירה, גרסתי, גרסתך וכיו"ב.
לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה; כך גם מילים שבמקורן הארמי הן ממין נקבה: משכנתה, שאילתה, אסמכתה.
בצורת הרבים אפשר לנקוט את הסיומת ־אוֹת (בלי קשר לצורת היחיד; על דרך מרחץ מרחצאות): דוגמאות או דוגמות, עִסְקָאוֹת או עֲסָקוֹת, מַשְׁכַּנְתָּאוֹת או מַשְׁכַּנְתּוֹת. נעיר כי בצורת הנסמך־יחיד לא תבוא אל"ף: דוגמת פסים (ולא "דוגמאת פסים").
קביעת האקדמיה המחייבת כתיב בה"א אינה חלה על שתי קבוצות של מילים:
א. שמות הנחשבים שמות פרטיים, כגון שמות הטעמים (אתנחתא, מירכא וכד'), שמות חיבורים (גמרא, תוספתא וכד') ושמות פיוטים (קדושתא וכד').
ב. מילים שאינן שמות ממין נקבה, כגון דווקא, גרֵדא, איפכא מסתברא, בעלמא (אבל אפשר לכתבן בה"א בסופן על דרך הארמית הארץ־ישראלית)."
הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה תווית יידוע הנוספת למילה (מקבילה לה"א הידיעה): כך למשל מַלְכָּא פירושו הַמֶּלֶךְ, עָלְמָא פירושו הָעוֹלָם. בספרות חז"ל רווחים שמות כגון עסקא (או עיסקא), עובדא, פיסקא במין זכר, ואולם הסיומת ־ָא נעשתה חלק בלתי נפרד מהם והיא באה גם כשהשמות אינם מיודעים. מכאן שבארמית 'עסקא' הוא 'עסק' או 'העסק', ו'עובדא' 'מעשה' או 'המעשה'.
שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. כך הם סדנא, גרסא, פירכא, מימרא, בעיא, סוגיא וכן דוגמא, טבלא, קופסא (שמקורם ביוונית). שמות אלו נוהגים בנטיית היחיד בדיוק כמקביליהם העבריים בעלי הסיומת ־ָה, ובאה בהם תי"ו הנקבה: עסקת טיעון, סדנת יצירה, גרסתי, גרסתך וכיו"ב.
לפיכך החליטה האקדמיה שמילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, פרכה, מימרה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה, רישה, סיפה; כך גם מילים שבמקורן הארמי הן ממין נקבה: משכנתה, שאילתה, אסמכתה.
בצורת הרבים אפשר לנקוט את הסיומת ־אוֹת (בלי קשר לצורת היחיד; על דרך מרחץ מרחצאות): דוגמאות או דוגמות, עִסְקָאוֹת או עֲסָקוֹת, מַשְׁכַּנְתָּאוֹת או מַשְׁכַּנְתּוֹת. נעיר כי בצורת הנסמך־יחיד לא תבוא אל"ף: דוגמת פסים (ולא "דוגמאת פסים").
קביעת האקדמיה המחייבת כתיב בה"א אינה חלה על שתי קבוצות של מילים:
א. שמות הנחשבים שמות פרטיים, כגון שמות הטעמים (אתנחתא, מירכא וכד'), שמות חיבורים (גמרא, תוספתא וכד') ושמות פיוטים (קדושתא וכד').
ב. מילים שאינן שמות ממין נקבה, כגון דווקא, גרֵדא, איפכא מסתברא, בעלמא (אבל אפשר לכתבן בה"א בסופן על דרך הארמית הארץ־ישראלית)."
באותו הנושא: