תשובה אחת
ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הורדוס מעידים כי הורדוס נתפס בעיני עצמו ובעיני בני תקופתו כיהודי, באופן התואם את הידוע לנו על גיורם של האדומים. עם זאת, בתקופה מאוחרת הרבה יותר גרסו חכמי התלמוד כי מבחינה הלכתית היה הורדוס במעמד עבד כנעני (8). זהו מעין מעמד ביניים שבו נמצא גוי שנמכר לעבדות ליהודי, ולדעת חז"ל הוא חייב רק במצוות שחייבת בהן אישה יהודייה. ראוי לזכור כי הורדוס, כממשיך דרכם הרעיונית של מלכי בית חשמונאי, לפי ראייתו, אהד באופן מופגן את הצדוקים, ואילו כלפי הפרושים גילה עוינות מובהקת ולא היה אהוד עליהם. האמוראים, חכמי התלמוד, שהיו ממשיכי דרכם של הפרושים, כתבו את האמירות הקשות עליו בתלמוד מאות שנים לאחר המאורעות עצמם.
בכתבי יוסף בן מתתיהו ניתן למצוא תיעוד לדבריהם של בני התקופה בנושא:
ניקולאוס איש דמשק, היסטוריון החצר של הורדוס, קבע כי משפחתו הייתה בין משפחות היהודים הראשונות ששבו לארץ בשיבת ציון מגלות בבל. יוספוס פלביוס עצמו מפקפק בדברי ניקולאוס, וטוען כי הם נאמרו רק מפני קרבתו של ניקולאוס להורדוס. (9)
בעת המצור של הורדוס על ירושלים, קרא לו אויבו הראשי, המלך החשמונאי האחרון מתתיהו אנטיגונוס השני: "הדיוט אדומי". ויוספוס מבאר: "יהודי־למחצה". (10)
כאשר התעוררה המריבה בין תושבי קיסריה היהודים והנוכרים, טענו היהודים כי קיסריה צריכה להיות שלהם מאחר שבנה אותה הורדוס, שהיה "יהודי על פי מוצאו". (11)
ההיסטוריון היווני פלוטרכוס (המאה ה-1 לספירה) מכנה אותו "הורדוס היהודי" (12). מבחינת רומא הוא היה שליט נוח ליהודה, שכן הוא היה מעורה היטב הן בתרבות היהודית והן בתרבות הרומית.
מהאמירה הסאטירית המיוחסת לאוגוסטוס ("עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו") (5) משתמע כי ידוע היה שהורדוס נמנע ממאכל חזיר (שהרי להבדיל מבנו, את חזירו אינו הורג).
לפי המקובל במחקר כיום (13) היה הורדוס יהודי לפי דתו ולפי עמו. עם זאת, הורדוס גדל בערים ההלניסטיות מרשה ואשקלון, שאוכלוסייתן ברובה הייתה פניקית ואדומית, שעברה תהליך יסודי של הלניזציה. מכאן שחינוכו היה הלניסטי. מאוחר יותר, קיבל מיוליוס קיסר אזרחות רומית. ניתן לומר, אם כן, כי להורדוס היו כמה זהויות במקביל: הוא היה אדומי מצד אביו, ערבי-נבטי מצד אמו, יהודי מכוח גיור אבותיו, הלניסטי בחינוכו ורומי באזרחותו. אולם בפועל, מכל הזהויות הללו לא נתגבשה זהות ברורה וחד משמעית.
בכתבי יוסף בן מתתיהו ניתן למצוא תיעוד לדבריהם של בני התקופה בנושא:
ניקולאוס איש דמשק, היסטוריון החצר של הורדוס, קבע כי משפחתו הייתה בין משפחות היהודים הראשונות ששבו לארץ בשיבת ציון מגלות בבל. יוספוס פלביוס עצמו מפקפק בדברי ניקולאוס, וטוען כי הם נאמרו רק מפני קרבתו של ניקולאוס להורדוס. (9)
בעת המצור של הורדוס על ירושלים, קרא לו אויבו הראשי, המלך החשמונאי האחרון מתתיהו אנטיגונוס השני: "הדיוט אדומי". ויוספוס מבאר: "יהודי־למחצה". (10)
כאשר התעוררה המריבה בין תושבי קיסריה היהודים והנוכרים, טענו היהודים כי קיסריה צריכה להיות שלהם מאחר שבנה אותה הורדוס, שהיה "יהודי על פי מוצאו". (11)
ההיסטוריון היווני פלוטרכוס (המאה ה-1 לספירה) מכנה אותו "הורדוס היהודי" (12). מבחינת רומא הוא היה שליט נוח ליהודה, שכן הוא היה מעורה היטב הן בתרבות היהודית והן בתרבות הרומית.
מהאמירה הסאטירית המיוחסת לאוגוסטוס ("עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו") (5) משתמע כי ידוע היה שהורדוס נמנע ממאכל חזיר (שהרי להבדיל מבנו, את חזירו אינו הורג).
לפי המקובל במחקר כיום (13) היה הורדוס יהודי לפי דתו ולפי עמו. עם זאת, הורדוס גדל בערים ההלניסטיות מרשה ואשקלון, שאוכלוסייתן ברובה הייתה פניקית ואדומית, שעברה תהליך יסודי של הלניזציה. מכאן שחינוכו היה הלניסטי. מאוחר יותר, קיבל מיוליוס קיסר אזרחות רומית. ניתן לומר, אם כן, כי להורדוס היו כמה זהויות במקביל: הוא היה אדומי מצד אביו, ערבי-נבטי מצד אמו, יהודי מכוח גיור אבותיו, הלניסטי בחינוכו ורומי באזרחותו. אולם בפועל, מכל הזהויות הללו לא נתגבשה זהות ברורה וחד משמעית.
באותו הנושא: