9 תשובות
אבא שלי הביא אותו הביתה, ומאז אני והמקרר ביחד.
בחלום
אנונימי
אין לי כרגע, אבל שניים הכרתי מהשכבה. ועוד אחד היה פשוט שנה מעליי ובצופים התחלנו לדבר.
היה לי חבר שאבא שלי הכיר לי
היה לי חבר שהכרתי בפייס\בסטיפס
היה לי חבר שהכרתי בתנועתנוער
והיה לי חבר שהכרתי דרך חברות



עכשיו אני חוגגת שנתיים וחצי יפות לרווקות
ליד מוקדונלס היה בית זונות...
שלח לי סימן שאלה באינסטגרם, ואחריי כמה ימים שדיברנו מלא נפגשנו
היום אנחנו שנתיים וחצי ביחד חח חח
סוג של מסיבה בסטייל נשף כזו מגניבה...
בכיתה ד' עד ו' הייתה לי חברה טובה אבל מרוחקת, החיים שלנו היו נפרדים מהרגע שעברתי לעיר ובאתי לבית ספר הכרתי אותה ואת אחותה בהסעה, גרתי בעיר שלהן 3 שנים ואז כשאבא שלי השתחרר מהכלא עברתי אליו, אחרי כיתה ז שלמדתי אצלו ראיתי שהוא לא השתנה, חזרתי לעיר, לקרית אתא, לאמא שלי... פחדתי לפגוש ילדים מהיסודי כי חוויתי בריונות כמו בבית ספר לפניו, כשבאתי פגשתי את החברה הזאת מההסעה! הכרתי אותה מחדש והפעם הרבה יותר טוב! היא פתחה בפני את עולם הפריקים, האנימה והאוטאקואים, והנטיות המיניות... היא הכירה לי את החברות שלה כי הייתי לבד והיא לא יכולה תמיד להיות איתי... ואז... מלאך התגלה בפניי... לאחת החברות שלה קראו שרון... לא ידעתי כמה משמעות יהיה לשם הזה בשבילי...


לא סבלנו אחת את השנייה כשהכרנו, היא הייתה ההפך ממני! קשוחה, חזקה, אופטימית, לוקחת הכול בהומור, אוהבת את עצמה וחברותית, אני הייתי עדינה, חלשה, פסימית, לוקחת הכול ללב, שונאת את עצמי וזאבה בודדה... הדבר היחיד שהיה לנו במשותף זה את ההחברה המשותפת ביסודי אבל לא הכרנו אחת את השנייה בכלל אז! וכשהכרנו ככה הכול התחיל...

ריבים, צרחות, התווכחויות, עצבים! היא לא בכתה הרבה... אבל איכשהו הבאתי אותה כל יום לדמעות! אז למה המשכנו להיפגש כל יום? אין לי פאקינג מושג! אבל היינו הרבה יחד! המשכנו להגיד אחת לשנייה שאנחנו חברות רק בשביל החברה המשותפת שלנו למרות שהיא בכלל לא הייתה שם! זה כנראה היה התירוץ שלי להיות איתה... ואז ביום בהיר אחד ומבט לאחור בחיים החרא שלי והדיכאון שהקיף אותי... התחלתי לחתוך... אני זוכרת בבירור יום אחד... היה שדה גדול בצד השני מול הבית שלי והיינו שם הרבה... התחלנו לדבר והיא גילתה שאני חותכת, אני זוכרת שהיא צרחה עלי המון דברים, שאני אגואיסטית, חלשה ושזה מפגר לעשות את זה, צרחתי שמגיע לי והיא נתנה לי סטירה ובכתה... זה חזר על עצמו... לא הבנתי את זה אבל משהו בשמש שהעירה את תווי הפנים שלה והעיניים הנוצצות מדמעות שלה היפנטו אותי... התעלמתי מההרגשה הזאת, הכול המשיך כמו תמיד רק שהחתכים היו עמוקים יותר ככל שהדיכאון היה עמוק יותר... אהבתי בזה דבר אחד, שהיא התנהגה כאילו אכפת לה... אחרי שנה התחלתי להתרגל וגם היא, נהיינו חברות הכי טובות! הייתם מאמינים? היא לא חיבקה הרבה אנשים, ויום אחד... אחרי בית ספר באתי אליה, אני לא זוכרת על מה דיברנו אבל... היא חיבקה אותי... ורעדתי, החזקתי אותה חזק ולא רציתי שזה ייגמר! אני זוכרת כשדיברנו בחדר שלה והיא שמה כרית על הפנים וכשניסיתי להוריד היא התנגדה שאלתי למה והיא אמרה שהיא מכוערת! פעם ראשונה ששמעתי את זה! היא אמרה שאני היחידה שיודעת... ואז התחלתי להגיד לה כמה היא יפה! פעם ראשונה... המון זמן שהיינו חברות התנהגנו כמו זוג ולא הבנתי את זה, ההרגשה הזאת חזרה ונעלמה... ויום אחד יצאנו כרגיל כמו בכל ערב, היא לבשה ג'קט שחור, ג'ינס אפור ואולסטארס שחורים... המשכתי לשאול את עצמי... למה היא כל כך יפה? למה... תמיד הסתכלתי בעיניים שלה אבל למה אף פעם לא שמתי לב לכמה שהן יפות ומנצנצות? למה לא שמתי לב לחיוך שלה? נראלי שזה היה הרגע... הרגשתי פרפרים בבטן כשהיא רק חיבקה אותי ולא הבנתי... מה נהיה?


היום אנחנו זוג, 10 חודשים...
היום אני יודעת שגרמתי לה לבכות בכוונה כי רציתי שהיא תראה לי רגשות! לא רציתי שהיא תסתיר ממני דמעות...
היום אני יודעת מה הייתה ההרגשה הזאת
היום אני יודעת שהיא מדהימה
היום אני יודעת שהתנהגנו כמו זוג
היום אני יודעת שאני לא סטרייט

עד היום התאהבתי "ממבט ראשון" ויכולתי לזהות את הרגע המדוייק! אבל הפעם... זה שונה...
אמא שלי קנתה לי סושי ומאז אנחנו החברים הכי טובים לול