הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 עוררה תקוות בקרב רוב היהודים, למה?

כי ברגע שיש זכויות בסיסיות לאדם זה לא משנה איזה דת או גזע הוא היותו בנאדם כבר מקנה לו זכויות ויהודים תמיד היו נרדפים בשל דתם וכך נוצר בעקבות זאת זכויות בסיסיות ליהודים בשל היותם בני אדם.

ההצהרה, הכוללת שבעה עשר סעיפים, קובעת שכל בני האדם נולדים חופשיים ושווי זכויות, וכי לכל בני האדם זכויות טבעיות שאינן ניתנות לביטול: הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. ההצהרה גם מפרטת את זכויות האדם הנובעות מהזכויות הטבעיות, ובהן: שוויון בפני החוק, חופש דת, חופש ביטוי והגנה על החיים והרכוש
המשכילים היהודים תלו תקוות רבות באמנציפציה, הם קיוו שהאמנציפציה תפתור את בעיית השנאה ליהודים והם יוכלו להשתלב בחברה האירופית הלא יהודית ללא הבדלים ומבלי להפסיק להיות יהודים. "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך" שאמר גורדון. (כאילו יש סתירה, ויהודי אינו מספיק "אדם")
רצו להאמין, שעל ידי השתלבותם בחברה ותרומתם לה – השנאה כלפיהם תלך ותעלם, אך אכזבתם הייתה קשה. במדינות מזרח אירופה היה הציבור היהודי נתון בטבעת חנק של גזרות, גרושים ותקנות מגבילות שהונחתו עליו מראש הפירמידה - משלטון הצאר. מדינות מזרח אירופה לא מיהרו לאמץ רעיונות ליברלים.