כל מי שלומד להיסטוריה, בואו נעשה משהו שיעזור לכולנו (ולי). תכתבו פה בהכי אריכות את הנושא שאתם הכי יודעים עליו. בוא נראה כמה אתם יודעים. זה גם יעזור לכם להתכונן וגם ירכז לי קצת חומר אז תזרמו. תודה רבה ואיחולי הצלחה לכולם למחר

היטלר.

שואל השאלה:
לא.

לא יעזור, כי חוץ מהדברים הכללים (מלה"ע השנייה וכד'), כל בית ספר למד חומר שונה.

ובהצלחה גם לך!

כל נושא זה איזה 6 עמודים. אין לי כוח.

שואל השאלה:
כל ביהס למד פחות או יותר את אותו דבר.. שאלות חובה שלי הן בית שני לאומיות בונים מדינה א ו ב.

ארץ ישראל הייתה תחת שליטת בית תלמי במשך 100 שנים עד שבית סלווקוס כבש אותה מידו.
בית סלווקוס לא היה נחמד כלפי היהודים, ובין היתר אנטיוכוס השלישי הטיל גזרות קשות על היהודים ודרש מהם לנטוש את הדת שלהם ולהפוך להלניסטים.
עד שב167 לפנה"ס מרדו החשמונאים, בהנהגתו של מתתיהו החשמונאי, וניצחו במרד ובארץ ישראל קמה מדינה חשמונאית.
המנהיג הראשון במרד היה יהודה המקבי והוא התרכז על הפן הדתי וביקש לבטל את הגזרות על היהודים ולטהר את בית המקדש שחיללו המתיוונים בתמיכתו של אנטיוכוס. יהודה המקבי ניהל קרבות נגד הצבא הסלווקי והצליח לשלוט בדרך לירושלים, אך לא הצליח לכבוש את החקרה בירושלים, שם התרכזו המון חיילי צבא סלווקי ומתיוונים, ולכן החקרה סימלה את ההלניזם והשלטון הזר בירושלים והמורדים שאפו לקחת לידי שליטתם את האזור ולטהר אותו מכל סממן הלניסטי.
בימיו של יונתן התחילה באמת מגמה של התרחבות טריטוריאלית. בבית סלווקוס התנהלו מלחמות על השלטון ויונתן ניצל את זה, וכך המלך דמטריוס הראשון סיפח למדינה החשמונאית 3 מחוזות בדרום השומרון שהכילו יהודים, על מנת לרכוש את נאמנותו של יונתן נגד אלכסנדר בלס, המתחרה של דמטריוס.
המנהיג הבא, שמעון, גם הוא נלחם בסלווקים והצליח לכבוש את יפו ומחוז סלווקי ששלט על הדרך מהשפלה לירושלים, וכך הוא השיג רצף טריטוריאלי. שמעון בנוסף הצליח לכבוש את החקרה, שהיה הישג חשוב מאוד שביטא את סילוק השלטון הזר וההלניזם, והוא טיהר את החקרה מסלווקים ומתיוונים ומתיישבים חוטאים.
אחריו יוחנן הורקנוס כבש את אדוריים ואדום ואזורים אחרים שהרחיבו את המדינה החשמונאית בצורה משמעותית, וכמוהו גם יהודה אריסטובולוס ולכן המדינה נקראה "יהודה" על שמו.
אחריו אלכסנדר ינאי הצליח ליצור רצף טריטוריאלי לאורך מישור החוף מה שאפשר מסחר בינלאומי באמצעות הים התיכון. אישתו, שלומציון, הפסיקה את מדיניות הכיבושים והייתה המלכה האחרונה של המדינה החשמונאית.

בפני השליטים החשמונאיים עמדו מספר קשיים:
הקושי הפוליטי - באזור בית סלווקוס פעלו המון כוחות מדיניים ביניהם המנהיגים של בית חשמונאי היו צריכים לתמרן; בית תלמי, האימפריה הרומית שהייתה חדשה במערב, ועמים נוספים באזור כמו הפרתים הנבטים ועוד. בגלל זה, המנהיגים החשמונאים היו צריכים להתאים את עצמם לשינויים הפוליטיים ולחתום את בריתות והסכמים עם גורמים שלא שיקפו להם סכנה ולהתחבר לשליטים עם השפעה.
כיצד התמודדו איתו? רוב השליטים, מלבד אלכסנדר ינאי, הקפידו לחדש את הבריתות וההסכמים עם האימפריה הרומית שאותה כונן לראשונה יהודה המקבי. האימפריה הרומית הייתה כוח עולה במערב והמנהיגים ראו בברית עם האימפריה כחיזוק היוקרה והמעמד של המדינה. אלכסנדר אומנם כרת ברית עם הפרתים אבל לא חידש את הברית עם רומא. למה? כי ידע שרומא לא תסכים לכיבושים שלו, שנגדו את האינטרסים שלה להחליש את עמי האזור על מנת שתוכל לשלוט. מכיוון שאלכסנדר סירב לחדש את הברית הצבאית והמדינית עם רומא, הרומאים התחילו לחשוד במדיניות הכיבושים שלו וראו אותו בתור אויב.
דבר נוסף שבאמצעותו התמודדו המנהיגים עם הקושי הפוליטי היה לחבור לבית תלמי. צריך להבין שבית תלמי ובית סלווקוס היו אויבים מאז שהם קמו, שנלחמו על השליטה בארץ ישראל. בית תלמי התערב במלחמות הפנימיות של בית סלווקוס ושאף למנוע את ההתחזקות של הממלכה ועלייה של מלכים. כך יצא שיהודה הייתה במחנה אחד עם האויבים של בית סלווקוס (מצריים ורומא) והפיקה תועלת מהמדיניות המשותפת להחליש את בית סלווקוס.

בנוסף היה קושי כלכלי. עם הגידול הטריטוריאלי של המדינה, נספחו לשטחה של המדינה המון עמים נוכרים. בין הנוכרים ליהודים התנהלה תחרות כלכלית קשה שהביאה לעוינות רבה בין הצדדים, בעיקר מצד הנוכרים. על רקע זה הנוכרים גם חברו לצבא הסלווקי כאשר תקף את יהודה.
כיצד התמודדו עם הקושי הכלכלי? המנהיגים החשמונאיים הבינו שיש חשיבות רבה לערי הנמל ודרכי המסחר בארץ. כאשר שמעון כבש את יפו, נוצר רצף טריטוריאלי מירושלים ליפו שנתן פתח לים התיכון וחיזק את המסחר הבינלאומי - שהוביל לשיפור המצב הכלכלי במדינה.
בנוסף אלכסנדר ינאי יצא למסעות כיבושים על רקע האינטרס לשפר את הכלכלה במדינה, הוא נלחם עם הנבטים על השליטה בדרכי הסחר הבינלאומי, הוסיף לממלכתו שטחים חקלאיים ועם כיבוש ערי הנמל נפתח המסחר הבינלאומי.
ההיספחות של הנוכרים למדינה הוביל גם לקושי דמוגרפי - מספר הנוכרים במדינה גדל באופן ניכר וזה גרם לצפיפות אוכלוסין, ומהבחינה הדתית הנוכרים (שהיו עובדי אלילים והלניסטים) איימו על זהותם של הלאומית והדתית של היהודים (שהיו עובדי אל אחד).
עם הגידול הדמוגרפי, השליטים החלו לנקוט במדיניות הגיור, מדיניות בה הם כפו על הנוכרים להתגייר. השליטים רצו להבטיח את הזהות הלאומית הדתית היהודית במדינה ונקטו בדרך של לחימה וגירוש הנוכרים מהמדינה ובהמשך החלו במדיניות הגיור בו הם כפו על הנוכרים להתגייר, ובכך הצליחו ליצור רוב עם זהות לאומית דתית יהודית.

במהלך התחלפות המנהיגים נעשו שינויים במעמד המנהיג ובסמכויותיו הפוליטיות והדתיות. המנהיגים החשמונאיים היו יוצאי דופן מהשליטים ההלניסטיים. השליטים ההלניסטים היו מלכים והחזיקו בידיהם את כל הסמכויות הדתיות והאזרחיות (הם בעיקרון שלטו על הכל). אך במהלך תקופת החשמונאים אפשר לראות שינוי בהנהגה, ממעמד של מושל למעמד של מלך.
תחילה, יהודה המקבי, מנהיג המרד, היה רק מנהיג צבאי ולא דתי,
אך בימיו של יונתן התחיל שינוי. זוכרת שאלכסנדר בלס ודמטריוס הלכו מכות בבית סלווקוס? ודמטריוס סיפח שטחים ליהודה כדי לרכוש את תמיכתו של יונתן נגד אלכסנדר? ובכן, אלכסנדר לא נשאר חייב והוא החליט גם הוא לנסות לשחד את יונתן לצד שלו, ומינה אותו לכהן הגדול. אך אומנם משפחת חשמונאי הייתה משפחת כוהנים, הם לא היו חלק מהכהונה הגדולה. ומאוחר יותר, יונתן גם קיבל את התואר "מושל יהודה".
אחרי יונתן, אנחנו כבר רואים שינוי משמעותי אצל שמעון.
אספת העם רצתה להעניק לשמעון המון הגדרות תפקיד: מושל/נשיא (מנהיג מדיני), מצביא (מנהיג צבאי), כהן גדול (מנהיג מדיני). הדבר היחיד ששמעון *לא קיבל* היה את תואר "המלך", בניגוד לשאר המלכים האזור.
ואז הגיע יהודה אריסטובולוס! יהודה היה הראשון שהכתיר את עצמו למלך מה שבאופן *מפןרש* אסור על פי המסורת היהודית שכן רק צאצאי בית דוד רשאים לכהן כמלכים.
אחריו, גם אלכסנדר ינאי הכתיר את עצמו למלך והרחיב את סמכויותיו לחקיקה ושיפוט.
ובנוסף לאחר מכן הכתירו את אשתו, שלומציון אלכסנדרה, למלכה. מה שבהחלט מנוגד למסורת היהודית על פיה אסור לאישה לכהן בתור מלכה (יופי בעיה שלהם!), וכן היו לאלכסנדר בנים שהיו יכולים למלוך אחריו אבל לא, המליכו אותה. (יחי הכוח הנשי!)

ועכשיו משהו אירוני. היחס להלניזם בהקשר למנהיגים החשמונאים:
המרד של החשמונאים התחיל בבסיסו כמאבק בהתיוונות והלניזם, אבל במהלך השנים המנהיגים החשמונאים התחילו לאמץ לעצמם מאפיינים של התרבות ההלניסטית!
הם אימצו שמות הלניסטים (יוחנן הורקנוס, אימץ שם הלניסטי), הם קבעו ניצחונות כימי חג (יהודה המקבי קבע את חג חנוכה על ניצחון על הסלווקים וטיהור בית המקדש), הם הנהיגו חצר מלוכה בסגנון הלניסטי, הם ריכזו למלך את סמכויות החקיקה והמשפט כמו אצל מלכים הלניסטים, ובנוסף גם המליכו אישה למלכה (שלומציון).
בין היתר הם גם העסיקו צבא שכירים מה שמקובל, כמובן, למלכים הלניסטים.

בזמן שליטת בית חשמונאי, בתחום הדתי ורוחני פעלו במדינה 3 כתות עיקריות: צדוקים פרושים ואיסיים.
למה הופיעו 3 כתות? בגלל ההתיוונות, הגזרות של אנטיוכוס שהביעו להרגשה של אובדן העם היהודי ושפל, והמשך הקמת מדינה יהודית חשמונאית שנחשב הצלחה אדירה, עוררו בעם המון רגשות לאומיים חזקים ואנשים החלו לקוות לעתיד בהם הם האמינו, לחיזוק הערכים שאותם הם ראו כחשובים ועיצוב החברה מבחינה רעיונית ותרבותית כפי שהם ראו לנכון. אבל מן הסתם שלא כולם ראו עין בעין וזה הביא לפילוג בנושא האמונה.

כת הצדוקים: השם מגיע משמו של הכוהן הגדול "צדוק" ששירת בימי שלמה המלך בעבודת בית המקדש הראשון. הכוהנים בחברה היהודית זכו למעמד יוקרתי, ועל פי כך בין הצדוקים נמנו לא רק כוהנים אלא גם האריסטוקרטיה היהודית: אנשים ממעמד גבוה (בעלי הון), אנשי צבא, אנשים מדיניים, פקידים בכירים ואנשים מהצמרת השלטונית. אפשר להגיד שהצדוקים היו כל החשים את עצמם מהמעמד הגבוה.
הצדוקים היו בעלי עמדות קרובות לאלה של המתיוונים, נוצר נתק בינם לבין המעמד הנמוך שבחברה היהודית נקרא "פרושים".
הצדוקים האמינו כי לאדם יש שליטה על הגורל שלו, לאדם יש בחירה חופשית והגורל שלו תלוי רק בו, בתבונה שלו ובמעשיו. הם האמינו בקיומו של העולם הזה ולכן למושג "שכר ועונש" בעולם הבא, הוא לא רלוונטי. הם האמינו *רק* בתורה שבכתב, האמינו שאת עבודת האל יש לבצע רק בבית המקדש, ורק התורה בכתב מחייבת את האדם. והם היו פוצים נפוחים שהאמינו שרק הם, אנשי המעמד היוקרתי והגבוה, רשאים לקחת חלק בקודש וניהול בית המקדש. (פפ מה נראלהם).

אחריהם באים הפרושים, המעמד הנמוך בחברה היהודית.
לא בטוחים בנוגע למקור השם שלהם אבל חושבים שזה שם גנאי מצד הצדוקים (הפורשים מהציבור בהשקפת העולם שלהם ובתקנות מחמירות שגזרו על עצמם), או שזה שם בעל משמעות חיובית שהפרושים העניקו לעצמם שמלמד על המאמצים הגדולים שהם עשו כדי להימנע מחיי חטא וטומאה.

הפרושים והצדוקים הלכו בכסאח. הפרושים התנגדו לצדוקים.
היסוד להתפתחות הזרם הפרושי הגיע מעזרא (סופר באותה תקופה) שהנהיג את קריאת התורה וידיעתה בקרב המוני העם, ובנוסף לכוהנים בני המעמד הגבוה והיוקרתי שידעו תורה, התווסף מעמד חדש של מנהיגים רוחניים שלא היו מהכהונה, שפירשו את התורה איך שהבינו אותה ובהתאם לאותה תקופה (חשיבה ליברלית). וככה התפתח כוח רוחני חברתי חשוב ובעל השפעה בעם היהודי.
הפרושים מנו בין היתר מורים, דיינים ופשוטי עם.
הפרושים היו מפלגה עממית שהרבה מהאנשים הצטרפו לשורותיה, והמנהיגים שלה הגיעו מהשכבות החברתיות הנמוכות.
הפרושים האמינו לא רק בתורה שבכתב, אלא גם בתורה שבעל פה שהכילה הלכות ותקנות שהנהיגו חכמים ולא מהתורה (בניגוד לצדוקים). לפי התפיסה שלהם, אם בן אדם ילמד את התורה ויקיים את מצוותיה הוא יכול להגיע למעמד של קדושה. הם האמינו שגורל האדם נתון בידי שמיים אך בכל זאת לכל אדם יש את היכולת להשפיע על גורלו לטוב ולרע לפי מעשיו (האמינו ב"שכר ועונש" בעולם הבא, בניגוד לצדוקים).
-אחרי המרד הגדול הקבוצה העיקרית ששרדה והמשיכה להתקיים הכילה בעיקר אנשים שהגיעו מכת הפרושים.

ואחרי הצדוקים והפרושים שהלכו מכות כמו ילדים בגן, מגיעים האיסיים. האיסיים היו חמדמדים.
הם היו קבוצה קטנה ומתבדלת, כונו גם "כת מדבר יהודה". ותכף תבינו למה.
פירוש המילה "איסיים" ביוונית זה קדושה וחסידות.

בעוד שהצדוקים והפרושים נאבקו אחד בשני כדי להגשים כל אחד את השקפת עולמו הדתית והחברתית, האיסיים וויתרו על המאבדים ופרשו אל מדבר יהודה כדי להגשים את אמונותיהם בחברה סגורה. (כמו נזירים כאלה).
הם התנגדו כאשר אלכסנדר בלס מינה את יונתן לכוהן גדול (מה שהיה מנוגד למסורת היהודית כי יונתן לא מגיע ממשפחה של כהונה גדולה), נמאס להם מהשחיתות של המנהיגים החשמונאיים (כי פירטתי קודם איך הם אימצו לעצמם מנהגים הלניסטיים), ולכן החליטו שדי אין לי כוח והלכו למדבר.
הם התכנסו יחדיו וחיו בקהילות שהתקיימו באזור, הם רכשו רק את מה שהיה נדרש לקיום שלהם (בלי מותרות) והרכוש שלהם היה משותף (חיי קומונה). הם עסקו בעיקר בחקלאות שתחזיק אותם ובכתיבת כתבי קודש. בעיניהם גם מסחר היה נחשב לתאוות בצע.
סדר היום שלהם כלל תפילות, טבילות הטהרות, ארוחות משותפות ועבודה. הם חיו בבדידות, חלקם לא התחתנו והיו מאוד מתחסדים, שכן אצלם מגע עם נשים הותר רק לצורך הולדת ילדים ולא מעבר לכך.
מי שרצה להצטרף אליהם היה צריך לעבור מבחני בלה במשך שנתיים במהלכם היה צריך לתרום את הרכוש הפרטי שלו ולחיות חיי צניעות.
אצל האיסיים התקיימה היררכיה מאוד קפדנית. היו ראשי קהילה ואנשים שכפופים להם.
אך בזמן המרד הגדול הקומראן (איפה שהם התכנסו וחיו) חוסלה, ומאז לא שמעו עוד על הכת. מכיוון שהאיסיים היו כל כך הדוקים בדת ובכתיבת כתבי קודש הם נהיו לקבוצת מחקר חשובה בעם היהודי.
האיסיים האמינו בהשגחה אלוהית, האמינו בגזרה הקדומה שכן לאדם אין בחירה חופשית בכלל.
הפער בין האיסיים לעם גדל עוד יותר כאשר האיסיים אימצו לוח שנה שהתבסס על השמש (בעוד העם הולך לפי הירח) ולכן החגים והמועדים שלהם נחגגו בזמנים שונים משאר העם היהודי.
ובחלק מהתפילות שלהם הם הפנו את גבם לירושלים.

אפשר להגיד, בכמה מילים, שהאיסיים היו פשוט מתנזרים והיה תקוע להם מקל איפשהו. הם התנגדו כמעט לכל דבר שהלך במדינה החשמונאית, לא סבלו את התנהלותו של העם ושל המנהיגים החשמונאיים והחליטו שהם מיישמים אורח חיים משלהם שכולל רק דת. הם לא הרשו לעצמם ליהנות בשום אופן (לא סקס, לא מותרות, לא רכוש פרטי). ומן הסתם גם לא סבלו את ההלניסטים.

כל הכבוד לאנונימי המשקיען פה! המשך כך זה עוזר! (אם הייתי מספיק טובה בחומר הייתי גם עוזרת). אילו יכולתי לתת לך פרח הייתי!

ועכשיו ניגש לשלטון של רומא בארץ (יאיי.)
הרומאים כבשו את ארץ ישראל ב63 לפני הספירה ותחילה נהגו במדיניות שלטון עקיף (מלך חסות).
שלטון עקיף הוא שלטון שבו הרומאים מינו שליט מקומי, שהכיר את הדת ואת התרבות היהודית, היה "אחד מהעם", ובנוסף היה תומך ברומאים וחיזק את התרבות הרומאית בקרב העם. הוא היה צריך לגבות מסים מהעם בשביל הרומאים, והוא שימש כמתווך בין העם לרומאים. אין לו סמכות לנהל מדיניות חוץ, הוא רק שליט "ליופי" שנועד לשמור על השקט בעם (בכך שהוא מכיר את התרבות והדת שלהם) ולמנוע חיכוכים מיותרים בין הרומאים ליהודים.
אחד מהשליטים המרכזיים הוא הורדוס. הוא שלט 33 שנים ביהודה והוא מגיע ממשפחה מכובדת וידועה שהתגיירה (המשפחה שלו הגיעה מאדום שאם אתם זוכרים, יוחנן הורקנוס כבש במהלך הכיבושים שלו והם התגיירו בגלל מדיניות הגיור!)
הרומאים בחרו את הורדוס כמלך חסות מהסיבות הבאות:
-יהודים רבים הסתייגו משלטונו של הורדוס וזה הפך את הורדוס לנאמן לרומאים כי הוא היה תלוי בהם, הם היחידים שתמכו בו.
-מכיוון שהורדוס הוא חלק מהיהודים, מינויו כשליט תמנע התנגשות בין הרומאים ליהודים כיוון שהוא אחד מהעם ומכיר את המנהגים והדת והתרבות.
-הורדוס גם היה מאוד פרו-רומאי, הוא הפגין אהדה כלפי התרבות ההלניסטית שעליה ביקשה רומא לבסס את השלטון שלה במזרח.

מה היו הסמכויות של הורדוס?
-הוא היה מלך בעל ברית וידיד העם הרומאי.
-הייתה לו אוטונומיה בענייני משפט וכלכלה.
-הוא היה רשאי להחזיק צבא והוא היה מחויב לסייע לרומא במלחמות שלה ולשלם לה מסים.
-*לא הייתה* לו את המסכות לנהל מדיניות חוץ עצמאית.
-הוא היה מחויב לשמור על הסדר והשקט ביהודה.

מאפיינים העיקריים של הורדוס בתור מלך:
הוא היה מלך חרא. היהודים לא סבלו אותו. לא הייתה לו תמיכה מהיהודים והם תיעבו אותו.
-הוא לא היה מלך מבית דוד ולא מבית חשמונאי אלא אדומי מזורגג (סתם).
-היהודים גם שנאו את הרומאים, והורדוס אהב את הרומאים (? מה נראלו?)
-הוא רצח פ** 45 תומכים של בית חשמונאי אז איך לעזאזל יאהבו אותו?! הא?! הורדוס מה אתה חושב שככה אתה הולך להיות מלך אהוב?! דפוק בשכל!

*וסתם להעשרה, הורדוס היה חולה נפש והוא רצח את אשתו d:

בנוסף הורדוס גם החליש את ההנהגה היהודית המסורתית:
- הוא נטל מהסנהדרין (מועצת החכמים) חלק מהסמכויות שלה, למשל הסמכות לדון דיני נפשות.
- הוא סילק מהסנהדרין את תומכי החשמונאים ובמקומם הביא אנשים שהיו נאמנים לו.
- הוא החליש את מעמד הכהונה בכך שמינה כוהנים גדולים שאינם מבית חשמונאי ולא מבית כהונה ואינם קשורים בכלל לחברה בארץ ישראל (מבבל ומצרים).
-הוא יזם את הרצח של הכוהן הגדול אריסטובולוס השלישי שהיה ממשפחת החשמונאים. (אידיוט.. פשוט אידיוט)
-הוא העלה לגדולה משפחות אצולה חדשות, מן הסתם משפחות הלניסטיות.

הוא היה נאמן לרומא ושליטיה המתחלפים, שכן מתוקף היותו מלך חסות הוא היה מחויב להיות נאמן באופן בלתי מעורער כלפי השליט הרומי לא משנה מי זה היה.

הוא תמך גם באוכלוסייה ההלניסטית בישראל, בכך שחיזק את היסודות ההלניסטים בממלכה שלו ותמך בקידום האוכלוסייה הנוכרית ודאג לרווחתה:

- הוא בנה מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית בערים הלניסטיות בארץ ישראל: מקדשים, תיאטראות, מרחצאות ושווקים.
- הוא בנה מבנים כאלה גם בירושלים. אידיוט.
- פעם ב4 שנים הוא ערך משחקים ותחרויות ספורט (מנהג הלניסטי obviously)
- בנה את הערים סבסטי וקיסריה על שמו של קיסר רומא.

יותר מזה לא צריך אני בספק שיבקשו יותר מ2 פעולות שעשה כדי לתמוך בהלניסטים..

אבל בתור מלך יהודי הוא גם התחשב ביהודים:

-הוא הקפיד שבחוצות ערים יהודיות לא יוצבו סממנים אליליים של פסלים של אנשים או של בעלי חיים.
- הוא נהג על פי לוח השנה שלפי הירח כך שמועדי החגים היהודים לא השתנו.
- הוא הקפיד לבצע את עבודת הקורבנות בבית המקדש
- הוא שיפץ את בית המקדש והרחיב את הר הבית עד שזה נהיה למתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק (לפחות משהו טוב אחד יצא מהטמבל הזה).

בנוסף בתקופת השלטון שלו הוא פיתח את א"י בכמה מישורים: הוא פיתח שטחים חקלאיים ומערכות הובלת מים והשקייה, הוא פיתח מבצרים לשם הגנה על גבולות המדינה וארמונות מבוצרים לשם הגנה על עצמו (מצדה והרודיון), הוא שיקם ערים ישנות ובנה חדשות (כמו קיסריה), הוא שיפץ את בית המקדש והרחיב את הר הבית.

הורדוס רצה לתפוס תהילה ולהתפרסם בעולם ההלניסטי, ובאמצעות מפעלי הבנייה שלו הוא ביקש גם לזכות באהדה של תושבי א"י בכך שסיפק עבודה והשיג תמיכה גם מהיהודים וגם מהנוכרים.

אבל.. השלטון העקיף של שליטים מקומיים לא נמשך לאורך זמן. לאחר סיום שלטונם של בניו של הורדוס הפכה יהודה לפרובינקיה רומית.
קיסר רומא מחליט להקים ביהודה פרובינקיה שכפופה ישירות לרומא והיא נמצאת תחת השגחת נציב רומי שנמצא בסוריה. מכאן נעשה שינוי במעמד המדיני-משפטי של יהודה שבא לידי ביטוי בשתי פעולות של הרומאים:
- הרומאים ערכו מפקד ששינה את המעמד של יהודה, והיהודים ראו במפקד זה כסמל לאובדן החירות המדינית שלהם.
- הרומאים מינו נציבים רומאים ביהודה.

מהו תפקיד הנציב וסמכויותיו?

- הנציב ממונה ע"י קיסר רומא למשך זמן מוגבל, משך הכהונה שלו תלוי במידת ההצלחה שלו לשמור על הסדר במדינה. הקיסר יכול להדיח אותו מתי שבא לו.
- הנציב מייצג את רומא ואת האינטרסים שלה. היתרון של הרומאים בכך הוא שיש להם שליטה מלאה, ישירה והדוקה על מה שמתרחש במדינה.
- הנציב אחראי לגבות מסים עבור השלטון ברומא.
- הנציב מפקח על החיים הדתיים, ויש לו סמכות למנות כוהנים גדולים או להדיח אותם לפי רצונו.

הנציבים היו בדרך כלל אנשי צבא שסיימו את השירות שלהם בתפקיד פיקודי גבוה ובתור תיגמול על שירותם הצבאי, הקיסר הציב אותם לשליטה בארץ מסוימת.

אם חשבתם שהורדוס היה חרא, חכו ותשמעו מה היה עם הנציבים.
הנציבים לא היו יהודים, לא היו כמו מלך חסות שמגיע מהעם, הם היו הלניסטים.
היחס של הנציבים כלפי היהודים היה נוקשה, מתמשך ומפלה לטובת הנוכרים (שהיו הלניסטים).
הנציבים הרומאים היו זרים וחסרי רגישות להלכי הדת והרוח של היהודים שתחת שלטונם, והמדיניות והפעולות שלהם הובילו לפרוץ "המרד הגדול" ברומאים.

המאפיינים של תקופת הנציבים:
- הנציבים הובילו לעוינות כלפי הישוב היהודי בארץ והעדיפו את הנוכרים על פני היהודים:
הם היו עוינים כלפי היהודים והעדיפו את הנוכרים, היחס התבטא בחוסר צדק ובטיפול נוקשה של החיל הרומי ביהודים במיוחד כי החיל היה מורכב מנוכרים. כשהיו סכסוכים בין יהודים לנוכרים, תמכו כמעט תמיד בנוכרים כיוון שהנוכרים היו קרובים אל הרומאים בלשון שלהם, בתרבות, באורח החיים וכו'.

- הנציבים התערבו ופגעו בחיי הדת של היהודים:
הם מינו כוהנים גדולים והדיחו אותם כרצונם, הם היו ממנים כוהנים גדולים על סמך שוחד שקיבלו מכוהנים, והכוהנים התמנו לכוהנים גדולים רק מתוך תמורה כלכלית של המשרה, לא כי הם רצו לשרת בקודש ואת העם.
הנציב החזיק את בגדי הכוהן הגדול ומסר אותם לכהן הגדול רק לטקסים דתיים וחגים. אחד הנציבים (פונטיוס פילאטוס) לקח מאוצר בית המקדש כדי לבנות אמת מים וזה עורר את כעס העם, ומכיוון שחשש שכעס זה יעורר תקדים למרד הוא שלח חיילים שטבחו ברבים מן היהודים שמחו על פעולה זו.

- הנציבים הטילו עול כלכלי כבד על התושבים, עשקו את האוכלוסייה והרבו במעשי שחיתות:
מכיוון שהנציבים מונו לתקופת זמן מוגבלת ולא היו להם משאבים כלכליים עצמאיים כמו קרקעות, הם ניצלו את תקופת השלטון הקצרה שלהם כדי להתעשר ולצבור הון, ולכן נהגו בשחיתות ואכזריות וניצול ונטלו שוחד, ובין הדברים שעשו היה להטיל מסים כבדים מאוד כדי להגדיל את הרווחים שלהם. הם גם הטילו על התושבים לספק מזון מגורים, חומרי דלק ועוד דברי קיום לפקידי הנציב והחיילים שלו. והחיילים הז** היו מגיעים לפעמים לכפרים ומחרימים רכוש ושודדים יבול.
- הנציבים פעלו נגד תנועות משיחיות ומורדים.

ובסוף, אם ניחשתם נכון, היהודים אמרו "נמאס לי" והחליטו לפרוץ ב.. מרד! (כיתה א').
וכאן נכנס המרד הגדול!
מה הסיבות לפרוץ המרד הגדול? זה כבר פחות או יותר פירטתי אבל אפרט עוד:
מהסיבות הדתיות:
-הנציבים פגעו ברגשות הדתיים ובאורח החיים היהודי-דתי ובחוקי התורה, בכך שלקחו מאוצר בית המקדש, מינו כוהנים גדולים לפי איך שבא להם ומכרו את התפקיד למרבה במחיר, אחד הנציבים גם התעלם מפגיעה מכוונת של החיילים שלו בספר תורה יהודי וזה גרם למהומות, ונציב אחר הכניס פסלים לירושלים ובית המקדש (מחזיר אותי לבגרות בתנך עם מנשה).
- תסיסה משיחית והתגברות תופעת המשיחיות בין היהודים - כאן נכנס הסיפור של ישו. אבל אנחנו לא צריכים לדעת עליו אז יאיי.
עם הפגיעה הדתית ביהודים מצד הנציבים והמצוקה שהתגברה בקרב העם, התעורר הצורך לחפש גאולה שתבוא ותושיע אותם וזה כמובן בדמות של משיח. ולכן החלו לקום ביהודה קבוצות ואנשים שקראו לעצמם משיחים והבטיחו את הגאולה המתקרבת (ואחד מהם היה ישו, שהאמין שהסבל של היהודים נגרם מהדרכים הלא נאותות שלהם). הרומאים ראו בקבוצות המשיחיות הללו כמורדות וכמהוות תקדים למרד (לעע) וכמו שכתבתי קודם, הם שלחו חיילים שיטבחו במי שתמך במשיחים וגם באנשים שהיו משיחים או חלק מקבוצות משיחים. וזה עורר את חמת זעמם של היהודים הקטנים והמסכנים.
-דבר נוסף מבחינה דתית היה יחסי האיבה בין היהודים לנוכרים. כמו שידוע לכם הנוכרים והיהודים היו ממש "חברים טובים". הם שנאו אחד את השני והעוינות ביניהם החלו על רקע השקפת עולם ודת שונה. בעוד שהנוכרים היו עובדי אליליים, הלניסטים, היהודים היו עובדי אל אחד.
לנוכרים היו קשרים טובים עם הרומאים וזה הוביל לכך שהנציבים הרומאים הכריעו לטובת הנוכרים ברוב המקרים של סכסוכים בין הנוכרים ליהודים. הרומאים גייסו את הנוכרים לצבא שלהם והנוכרים נהנו מתמיכת הנציבים והתגרו ביהודים. והיהודים הגיעו למסקנה שכדי לסלק את הנוכרים המעצבנים צריך למרוד ברומאים. דבר נוסף בפן הזה שהוביל למרד, היה שעם ריבוי הנוכרים בארץ (זוכריםם... מההתרחבות הטריטוריאלית? כן???) אז הארץ התמלאה בסממנים אליליים והיהודים שאפו לטהר את הארץ מעבודה זרה.

הסיבות הלאומיות:
- אחרי שהרומאים כבשו את ארץ ישראל, היהודים שאפו להשיב את העצמאות שלהם, והרבה התגעגעו לימי המדינה החשמונאית והתנגדו באופן עקרוני לכיבוש הרומאי.
- לקראת סוף תקופת הנציבים היו התנגשויות רבות בין היהודים לרומאים והיו אפילו התנגשויות אלימות. הנציבים הרומאים ניהלו את הפרובינקיה בצורה מושחתת והיהודים לא היו מוכנים להשלים עם המדיניות הזאת. ובעונה הבאה: התנועות הלאומיות במאה ה19 שאומרות "אנחנו עם ואנחנו שואפים להקים מדינה ריבונית לאומית עצמאית!" (נדון על זה בהמשך.. יש לי עד 12 בלילה לחפור לכם!)

הסיבות החברתיות:
- העם היהודי התפלג לכמה קבוצות.
המתונים (הצדוקים), הכילו את הכהונה הגדולה, מנהיגי העם והאצולה, הם לא האמינו שלעם יש את היכולת לנצח את רומא וחלק גדול מהם שיתף פעולה עם הרומאים, ונהנו מהקרבה שלהם לשלטון הרומי (פפףף פחדנים). בין המתונים שקראו לא לצאת למרד, היו גם הסנהדרין (זוכרים?? מועצת החכמים??). אומנם הסנהדרין התנגדו לקשרים של בני האצולה עם השלטון הרומאי, אבל ניסו גם להנהיג תפיסה מתונה יותר בקרב העם בנוגע לרומאים. הם האמינו שיהיה קשה מאוד לנצח את הרומאים ולכן התנגדו למרד. (בקצרה, הסנהדרין, מועצת החכמים, אשכרה היו חכמים).
הקנאים - הקנאים קראו לעם להתנגד לרומאים באופן פאסיבי ואקטיבי. אופן פאסיבי כמו למשל לא לשלם מסים, ואופן אקטיבי בכך שינקטו פעולות ממשיות נגד הרומאים.
קבוצות הקנאים היו ממש קיצוניות: הם קראו לשמור את התורה באופן מוחלט ואם מישהו מקבל עליו את שלטון הרומאים זה שווה במהותו לבגידה באלוהים. קבוצת הקנאים כללה בתוכה קבוצה קטנה שנקראת "סיקריים". הסיקריים היו קבוצות ממש אבל ממש קיצוניות מתוך הקנאים. הם היו לוחמים שקראו לצאת למלחמה של ממש נגד הרומאים (הסיקריים, אגב, היו אלה שהנהיגו את המרד) ופעלו גם נגד יהודים ששיתפו פעולה עם הרומאים.
בקיצור - this is sparta! בסגנון של "זאת יהודה!"...

הסיבות הכלכליות לפרוץ המרד:
- היהודים מן הסתם התנגדו באופן מוחלט לשעבוד הכלכלי לאוצר הרומאי (שהתבטא במסים הכבדים שהטילו הרומאים על היהודים). המסים שהטילו הנציבים בפרובינקיה ביהודה עוררו התנגדות, כי לא רק שזה היווה קושי כלכלי כבד, זה גם היה סמל לשעבוד ואובדן חירות של האזרחים. התושבים היו צריכים לשלם מסים מגוחכים כמו מס גולגולת, מס רכוש, מסים עוקפים על סחורות. המסים האלה הכבידו בעיקר על השכבות הנמוכות והמון איכרים איבדו את הבעלות על האדמות שלהם כי הם התרוששו.
- הניצול של המצוקה של היהודים ומעשי שוד של חלק מבני המעמדות הגבוהים וגם של הרומאים גם הם הניעו את היהודים למרד. כפי שאתם זוכרים, המתונים מנו בתוכם בני אצולה ומעמד גבוה שהיו קרובים לשלטון הרומאי ולא רק זה, הם גם ניצלו את המעמדות הנמוכים יותר.
- עם סיום מפעלי הבנייה של הורדוס (זוכרים שהוא פיתח את ארץ ישראל בהמון מישורים? בנה ערים חדשות, בנה אמות מים, שיפץ את בית המקדש והרחיב את הר הבית וזה) נותרו המון פועלים ובנאים ללא עבודה, וכמו כן גם המוןן איכרים שאיבדו את השדות שלהם עברו לערים בחיפוש אחר מקורות פרנסה.

לאור הבעיות הכלכליות הקשות, המון עניים התחברו לקבוצות הקנאים ופעלו נגד העשירים והרומאים, וקיוו שעם סילוק השלטון הרומאי, המצב הכלכלי בארץ ישתפר.

ולבסוף, אחרי שפרץ המרד, כפי שאתם בוודאי יודעים הוא הסתיים בחורבן בית המקדש השני וזה היה אחד הדברים הקשים שחווה העם היהודי.

לאחר החורבן, נוצר בחברה היהודית משבר. בית המקדש היווה מרכז דתי, משפטי ולאומי של הציבור היהודי. והמרכז הזה פשוט נעלם. הכהונה הגדולה, מוסדות ההנהגה, הפולחן הדתי שהתבצע בבית המקדש והעלייה לרגל - הכל חדל מלהתקיים. אי אפשר היה לקיים חלק מהמצוות ומהמנהגים ואותן קבוצות שהדגישו את עבודת המקדש כציר מרכזי של הדת היהודית (כמו הצדוקים) נפגעו במיוחד. אחרי החורבן השתררה בעם אווירה של ייאוש ומשבר, תחושה שה' נטש את העם והייתה סכנת אובדן האמונה ואובדן התקווה להמשכיות העם היהודי.
בנוסף, עם התבוסה לרומאים, ההרס ותקנות הכיבוש הקשות שהרומאים הנהיגו, הכבידו מאוד על הציבור היהודי. גם במהלך המרד החקלאות נפגעה והפעילות הכלכלית שותקה. הקושי הכלכלי ביהודה רק מתגבר.

וכאן נכנס רבן יוחנן בן זכאי. לריב"ז היה, לפני החורבן, בית מדרש בירושלים. לפי חז"ל, כאשר הבין שירושלים עומדת ליפול בידי הרומאים הוא ברח.
המורדים לא נתנו לאף אחד לעזוב את העיר ולכן ריב"ז ברח בתוך ארון מתים, ולפי התלמוד הוא הגיע למחנה רומי ואמר למפקד הצבא הרומי (טיטוס) שהוא עתיד להיות קיסר, ובתמורה ל"נבואה", המפקד הציע לריב"ז את כל מבוקשו, וריב"ז ביקש את יבנה וקיבל אותה ושם הקים בית מדרש.
אך לפי היסטוריונים מסוימים, הרומאים הם אלו ששלחו את ריב"ז ליבנה, וביבנה וגם בלוד הם ריכזו את היהודים שהתנגדו למרד וברחו מאזורי הלחימה, ופיקחו עליהם. מכאן ניתן להניח שריב"ז היה חלק מהמתונים (הוא היה בן למשפחת כוהנים ואחד ממנהיגי הפרושים, ובנוסף גם כיהן כמשנה לראש הסנהדרין, אז הוא היה אחד מהחכמים ולא אחד מהפוצים שניסו להתקרב לרומאים).

ולאחר חורבן בית מקדש, התכנסו סביב ריב"ז ביבנה המון חכמים, ושמה התחיל להתפתח מרכז ההנהגה של העם. שם, בעצם, התחילו לשקם את חיי העם לאחר החורבן.
ריב"ז הקים ביבנה בית מדרש ובית דין והשלטון הרומי לא התנגד. ביבנה חידש ריב"ז את הסנהדרין ואת הנשיאות, הוא כינס את חכמי הדור וביניהם רבי יהושע, והוא המשיך את מסורת החכמים שקדמו לו. ריב"ז הקים מרכז מחוץ לירושלים שהיה חלופה לעיר המרכזית, למקדש ולסנהדרין.
החכמים שהתכנסו ביבנה ביוזמתו של ריב"ז, ניסו למצוא פתרונות עקרוניים ומעשיים למציאות שנוצרה אחרי החורבן: לעודד את העם לצאת מהייאוש, מניעת גילוי אבל מוגזמים על חורבן המקדש
מציאת פתרונות הלכתיים שיאפשרו את קיום חיי הדת היהודית ללא בית מקדש
שמירת זכר המקדש כאחד ממרכיבי הזהות היהודית מתוך תקווה שבעתיד יחדשו ויבנו אותו מחדש.
התבדלות מהדת הנוצרית החדשה שקמה בארץ - הוצאת הנוצרים מישראל לגמרי.

ולכן מה עשו החכמים כדי לממש את הפתרונות האלה? (אתן לכם 3):
- הם הפכו את בתי הכנסת למרכזי פולחן, תפילה ולימוד התורה - חלופה לבית המקדש.
- הם מצאו דרכים חדשות לקיום המצוות ללא בית המקדש. כמו למשל הם קבעו שתשובה, תפילה ועשיית חסידים יכולים לבוא במקום הקרבת קורבנות (שעושים רק בבית המקדש) בתור דרך לכפרה על עוונות.
- הם שמרו את זכר בית המקדש בכך שהכוהנים והלווים המשיכו לשמור על הזהות הייחודית שלהם. הם גם קבעו שמצוות שונות שהיו מקיימים בבית המקדש ניתן לקיים גם בלעדיו, ולשם כך ריב"ז תיקן תקנות שונות כמו למשל:
תקיעה בשופר בראש השנה (היה נהוג לתקוע בשופר בבית המקדש כחלק מטקס הקרבת קורבנות, כעת מותר לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת רק במקום בו נמצא בית הדין הגדול, בית כנסת)


יורשו של ריב"ז היה רבן גמליאל, הוא המשיך בדרכו של ריב"ז אך עשה כמה שינויים. הוא היה אחד מגדולי החכמים בדורו. בימיו של גמליאל הגיע המרכז ביבנה לשיא השפעתו, רבן גמליאל עמד בראש הסנהדרין, נהנה ממעמד רשמי וסמכותי בעיני העם ומתמיכה רחבה של הציבור. מטרותיו העיקריות:
- איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת - ולשם כך כינס את כל חכמי הדור ליבנה ונסע ברחבי הארץ והדריך חכמים בהלכות חדשות שנכנסו לתוקף, ענה לשאלות של העם גם בארץ וגם בתפוצות ובדק את הנהגת הציבור.
- מיסוד התפילה כדרך לעבודת האלוהים ובהפיכתה למוקד החיים הדתיים של היחיד ושל הציבור. ע"י כך העניק לתפילה אופי של קבע וכך השווה את התפילה לעבודת בית המקדש.



וכן כ60 שנה אחרי המרד הגדול, פרץ שוב מרד נגד השלטון הרומי, הפעם בהנהגת שמעון בר כוכבא.
ועל זה אני לא אפרט כי אין לי כוח יותר לבית שני וגם לא למדתי על זה ><

אתם רוצים גם חפירה על ציונות ולאומיות או שאין לכם כוח? ^^"

תמשיכי תמשיכי זה לא חופר!
אופס (אני תמיד טועה בזה זו מחלה שלי)

חח טוב אחרי שאני אסיים להתקלח ואגב אני בת:) זה גם עושה לי סדר בראש על החומר! אז אני שמחה לעזור גם לכם d:

שואל השאלה:
איזה מלכה! אם את יכולה להגיד לי בראשי פרקים מה ללמוד על בניית המדינה והמלחמות כי אני לא יודעת אם למדתי הכל:o

בכיף!
בסוגיות על תולדות ישראל צריך לדעת:

- מפעלו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה:
* תחנות בחייו
* בעיית היהודים והפתרון המוצע לה בספר של הרצל "מדינת היהודים"
* הקונגרס הציוני הראשון ותכנית באזל
* הקמת המסגרות הארגוניות למימוש מטרות התנועה
* ניסיונותיו של הרצל לקבל צ'רטר מהסולטן העות'מאני והשגת הסכמת המעצמות (גרמניה, הקיסרות הרוסית ובריטניה) למתן ערבות לצ'רטר זה.
* וויכוח אוגנדה.

פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה:
* העלייה לארץ עד מלהע 1: סיבות לעלייה, הקשיים.
* הקמת צורת התיישבות חדשות (מושבה וקבוצה), הקמת תל אביב, הערת מפת ההתיישבות בארץ ישראל.
* הקמת מסגרות חברתיות פוליטיות (ארגוני האיכרים במושבות, מפלגות הפועלים ומקומן בחיי חבריהן, לא מתכוונים שתשווי בין מצעי המפלגות השונות).
* הקמת מסגרות ביטחוניות (השומן בארגון המשלב את רעיון "כיבוש העבודה" ברעיון "כיבוש השמירה ומגלם את דימוי היהודי החדש).
* הנחת תשתית לתרבות וחינוך עברי ("מלחמת שפות, עיתונות, פעילותו של אליעזר בן יהודה, הקמת הסתדרות המורים ומסגרות חינוכיות עבריות)
* אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונים ('שיטת האפוטרופסות' והביקורת עליה, העזרה שהגיש הברון רוטשילד למושבות, ד"ר ארתון רופין ועוד)

התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלה"ע הראשונה (עמדות המנהיגים כלפי הצדדים הלומחמים, מדיניות השלטון העות'מאני כלפי הישוב היהודי, מה הניע מדיניות זו, יעדי השלטון העות'מאני, דרכי פעולה של השלטון העות'מאני)

דרכי התמודדות של הישוב היהודי בא"י: הוועד להקלת המשבר, ארגון ניל"י
הצהרת בלפור

מלחמת העצמאות (מאפיינים, שלב א' ושלב ב ' הצדדים הלוחמים יחסי הכוחות והישגים וקשיים של כל צד)
בשלב ב' להתייחס ל4 תקופות המשנה, יעדה של ישראל בכל אחת מהתקופות ומידת השגתם

ההכרזה על הקמת מדינת ישראל והקמת צהל:
הוויכוח על הכרזת המדינה (נסיבות, הדיון ב12 במאי, השיקולים בעד דחיית ההכרזה)
הקמת צה"ל, פירוק המחתרות ופירוק הפלמח (נוסח השבועה של הקמת צהל, מניעיו של בן גוריון לפזר את מטה הפלמח, השפעות לצעד זה. פירוק אצל ולחי והשילוב שלהם במערך הצהלי, הקשיים בביצוע זה -פרשת אלטלנה כמקרה בוחן-)

הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים (להבהיר את המושגים הפסקת אש, שביתת נשק, הסכמי שלום, מניעי ישראל ומדינות ערב לחתימה על ההסכמים, הכרת הגבולות שנוצרו בעקבות ההסכמים והיו לגבולותיה הבינלאומיים והמוכרים של ישראל עד מלחמת ששת הימים)
היווצרות בעיית הפליטים - קריסת החברה הפלסטינית, הגורמים לבריחת ערבי א"י בשלב הראשון של המלחמה עד לפלישת צבאות ערב, עזיבה וגירוש הפלסטינים בשלב השני של המלחמה.

תהליך הדה קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות (הבהרת המושג דה קולוניזציה, הסבר התופעה, זירת התרחשות, תקופה) הגורמים לתהליך זה, מאפיינים כלליים, תוצאות והכרת דוגמה מארץ אחת.

השפעת גורמים שונים על גורל היהודים בארצות האסלאם

מלחמת יום הכיפורים - הגורמים, הנסיבות, תוצאות בטווח המיידי, השפעות על מדינת ישראל (חברתית פוליטית ביטחונית וכלכלית), השפעות על מדינות ערב

עליה קליטה ועיצוב החברה והתרבות, העלייה בשנות ה50 וה60

היקף העליה וארצות המוצא, הגורמים לעליות, מאפייני העליות, תהליך הקליטה (קשיים, השיקולים לתהליך הקליטה, תפיסת כור היתוך כמעצבת את תהליך הקליטה והגורמים לה, אירועי ואדי סאליב)

המעבר מכור היתוך לחברה רב תרבותית
להכיר את המושג "רב תרבותיות", הגורמים למעבר לתפיסה זו, ביטוי התפיסה בתחומים השונים בחברה ובתרבות הישראלית

שואל השאלה:
טוב תקשיבי את מלכה ובייסקלי הצלת לי את החיים!

חח שמחה לשמוע! אני חושבת שבסוגיות על תולדות ישראל נכנסת גם העברת שאלת ארץ ישראל לדיון באו"ם אגב

אוקי, אז לאומיות!

מהי לאומיות??
לאומיות היא *אידאולוגיה*, שלפיה יש לעם זכות לקיים ממשל עצמי, במדינה ריבונית של הלאום. הלאומיות היא תופעה היסטורית חשובה שהחלה במאות ה18 וה19 באירופה.
מה מאפיין לאומיות? סמלים (דגל, המנון, מטבע), שפה שמייחדת את כל העם, טריטוריה (לכל עם יש את השטח עליו הוא רוצה להקים את המדינה שלו. המולדת), ותרבות עממית שכוללת מאכלים, שירים, ריקודים, גיבורים וסיפורים וכמו כן היסטוריה משותפת לעם.

אילו שינויים חוללה הלאומיות המודרנית באירופה במאה ה19?
- הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית: האדם הוא יצור חברתי כידוע לכם, ובני אדם תמיד מחפשים מסגרת חברתית אליה הם יוכלו להשתייך ואיתה יוכלו להזדהות.
לפני הלאומיות אנשים חשו שייכים למשפחה, לשבט, לדת או לכנסיה, לאפיפיור, למלך/מלכה.
אבל אחרי הלאומיות, תחושת השייכות והנאמנות עברה ללאום שלהם.
התחושה הזאת מגשרת על ההבדלים בין האנשים כמו פער חברתי, כלכלי, מסורות מקומיות, כי כולם שייכים לאותו הלאום ללא הבדלי מעמדות. המרכיב העיקרי של תופעת הלאומיות היא הנאמנות בין הפרטים המשתייכים לאותו לאום. בני הלאום חשים קשורים אחד לשני ורואים בעצמם שותפים לחברה ולקהילה פוליטית אחת.

-הלאומיות כתופעת תרבותית:
לפני הלאומיות התרבות של האדם נסובה סביב הכנסייה והממלכה הכוללת את המלך. השפה המדוברת ביותר הייתה השפה הלטינית שאותה דיברו בעיקר מעמד האצולה והכנסייה.
אבל אחרי הלאומיות, נוצרה זהות לאומית שמתגבשת בדרך כלל סביב המולדת אליה קשור הלאום, ובה נוצרת הזהות הלאומית. הלאומיות מחייה מסורות ומעשירה אותן. תרבות הלאום מורכבת משפה, סמלים, סיפורים, אגדות, זיכרון היסטורי, טיפוח אתרי זיכרון, שירים, מאכלים, המנון ועוד מרכיבים תרבותיים רבים שמאחדים את בני הלאום ביחד לתרבות הלאומית שלהם.

- הלאומיות כתופעה פוליטית:
לפני הלאומיות מוקדי הכוח היו שושלות המלוכה, הכנסייה והאצולה, אבל אחרי הופעת הלאומיות מוקדי הכוח והשלטון עברו ללאום (העם). הלאום שואף לבטא את עצמו בצורה פוליטית בכך שהוא יקים מדינה ריבונית משלו. מדינת הלאום הריבונית תאחד את כל בני הלאום, ומכאן האנשים החלו להגדיר את עצמם על פי הלאום שלהם: אנגלים, צרפתים, איטלקים, פולנים ועוד.

עכשיו השאלה היותר מעניינת, מה הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה?
תנועת ההשכלה שהייתה גורם חברתי:
אנשי תנועות ההשכלה פעלו באירופה במאות ה17 וה18 ומרדו בשני מוסדות חשובים שפעלו בימי הביניים: שלטון המלכים, והכנסיה והדת.
אנשי ההשכלה החזיקו בשני רעיונות מרכזיים:
1. בני אדם נולדו שווים ובעלי זכויות טבעיות, (הזכות לחיים, לקניין ולחירות ועוד), רעיון זה עמד נגד רעיון המלוכה שלפיו המלך הוא מי שנמצא מעל החוק ורק מי שנולד למשפחת מלוכה יכול להיות מלך.
2. בני האדם במהותם הם יצורים תבונתיים המסוגלים לחשוב בזכות עצמם ולא זקוקים לסמכות דתית, שתגיד להם מה מותר ומה אסור.

באמצעות המרד בדת והרעיון שכל בני אדם נולדו שווים וחופשיים, אנשי תנועת ההשכלה סללו דרך למסגרות חילוניות, פוליטיות וחברתיות כמו לדוגמה: רעיון הלאומיות. אנשי ההשכלה טענו כי תפקיד השלטון המדינה הוא לשמור על הזכויות הטבעיות של האנשים ובנוסף טענו שמקור השלטון הוא בעם ולא באלוהים.

איך גורם זה השפיע על צמיחת התנועות? התנועות פיתחו את הרעיון והתאימו אותו כל אחת ללאום שלה, לא רק לפרט יש זכויות טבעיות אלא גם לעמים יש זכויות אלו. העם זכאי לחיים, חירות ושוויון והוא זכאי להיות משוחרר משלטון זר או שלטון מדכא (כמו שלטון המלכים, "הסדר הישן") והוא זכאי לעצמאות בשטח משלו.

הייתי שמחה להמשיך ולכתוב לכם כי האמת גם אני צריכה את זה אבל היד מתחילה לכתוב לי מההקלדה ואני לא רוצה שהיא תכאב לי למחר.. מצטערת ממש
וגם אני צריכה ללכת לישון לצבור כוחות חח
בהצלחה לכם אוהבת3> מאמינה בכולכם שאתם תצליחו ואם לא, מקסימום יש מועד ב'! בהצלחה לכולנוו
ובנוסף גם לא חייב ללמוד על הכל תלמדו על מה שאתם חזקים בו כי יש בחירה גם ככה:) לילה טוב!