6 תשובות
את לא חייבת להיות כמו אמא שלך או לעשות כל מה שהיא אומרת לך או מה שהיא חושבת לנכון. את צריכה לשאול את עצמך אם המצב הזה באמת מציק לך, לא כי אמא שלך אומרת אלא כי זה מה שאת מרגישה. או שהמצב הזה נוח לך ואת בסדר כן זה.
מכירה את ההרגשה, אמא שלי תמיד הייתה כזו.
יש לי חברים, אבל אני מאוד אוהבת להתבודד. כשהיא רואה אותי לבד בחדר, היא מתחרפנת, ויושבת לי על הווריד.
"בגיל שלך יצאתי כל הזמן"... "תבלי, תיהני, תנצלי את הגיל"... "אל תשרפי את הזמן בחדר, את תצטערי על זה כשתגדלי"... ועוד הרבה שיט.
בדרך כלל אני עושה מה שבא לי, והיא עוזבת אותי בשקט.
היא כ"כ דואגת לי, עד שזה מתבטא בדרך הנוראית ביותר שדאגה יכולה להתבטא. פעם אחת, במהלך ריב, היא אמרה לי "עכשיו אני מבינה למה אין לך חברות".
אני מניחה שזו הבעיה של אמא שלך,
היא פשוט לא יודעת איך להתנהל איתך.
היא מאוד רוצה שיהיה לך כיף ושתיהני, אז היא מנדנדת לך. הסיכויים שזה ישתנה מאוד נמוכים, אבל אני בכל זאת ממליצה לך לנסות לדבר איתה.
תגידי לה שהיא מורידה לך את הביטחון, מציקה לך, גורמת לך להרגיש רע יותר עם עצמך וכו'... בסה"כ, המטרה שלה היא שיהיה לך טוב. אתן צריכות לתקן את התקשורת ביניכן.
סליחה אבל אני חושבת שאמא שלך צודקת. אמא שלך בסך הכל דואגת לך, יכול להיות שמרוב הדאגה היא קצת מקצינה דברים. את יכולה דרך החברה שלך להכיר עוד חברות, להפתח יותר לאנשים. זה הגיל שצריך ליהנות ולעשות בו כייף, ולא להיות תקועים כל היום מול מסך בחדר ולהתבודד. אולי זה יישמע קצת מרתיע בהתחלה, אבל תאמיני לי שאין דבר בעולם יותר כייף מלצאת עם חברים ולצחוק על שטויות וליהנות מזה. תנסי, מה יש לך להפסיד? חיים רק פעם אחת אז תנצלי אותם
ראשית למה אמא שלך כועסת עליך שאין לך חברים? כאילו זאת כן אשמתך אבל היא אמורה לאהוב אותך כמו שאת. אז קודם כל תבדקי את זה. ואז תמצאי חברים.
אנונימית
את לא יכולה לכתוב לה "תמצאי חברים", זה לא כל כך פשוט. אולי יש לה חרדה חברתית? אולי יש לה סיבה טובה מספיק להסתגר ולהתבודד?
חרדה חברתית זוהי בעיה. צריך לא להשאר אישים ולטפל בה. אני יודעת שזה לא קל למצוא חברים