7 תשובות
כל קיצוניות היא לא מומלצת
לדבר יותר מדי, או גם לא לדבר כלל
בגלל שהבנות הדברניות הללו הן בדיוק ההפך שלך לכן זה צורם לך
גם לך מומלץ כן להגיד יותר דברים ו "לשמור על קו האמצע" בדיבור
להצמד יותר לכאלה שמדברים בכמות תורמת
ובכלל ללמוד להיות גם עםמי ששונה ממך כעבודה שתעשי עם עצמך במחשבה

כל טוב
זה ממש מובן שאת פחות דברנית מאחרות! וזה בסדר, אבל כשאת עומדת מול אדם שמדבר איתך ואת מגיבה בקיפאון אז זה קצת לא נעים.. יכול להיות שזה קשור בריכוז שלך. בכל אופן אני מציעה לך להתחיל לנסות ולעשות 'כאילו', כאילו שהקשבת, כאילו שאת מתעניינת, נסי לעשות זאת עם חיוך גם אם הוא קצת מזוייף.. ולאט לאט את תתרגלי וזה כבר יבוא לך בטבעיות. עם הזמן את תראי שבאמת את יותר מקשיבה ויותר מרוכזת באדם שמולך בלי לחשוב על זה או להתאמץ..
נסי 'לחכות' בנות שזה כן קל להן, אמצי לך סוג התנהגות שאת חושבת שהוא ראוי, תתמידי.. ובסוף זה יצא לך מהלב בפנים. בהצלחה מאמי!
יש לי גם בעיה דומה, שזה גם גורם לי שאני לא מצליח לפתח שיחות עם בני אדם כי אני כזה לא מתענין במה שאומרים לי וכשאני כן מנסה להתעניין זה נעשה בצורה מאולצת כזאת ואני ממש מרגיש עם זה לא נעים.


אני זיהתי את הבעיה הזאת ואני מנס לתרגל שיחות בכוח זה מעט קשה אבל לפי מה שהמליצו לי שאם אני ימשיך להתאמץ עם זה מיום ליום אני יחוש שיפור. אני באמצע העבודה אולי יום אחד זה יהיה קל...


בהצלחה
אנונימי
אני חושבת שאת נורמלית. אולי יש לך הפרעת קשב קלה. באופן כללי זה טבעי שכשמישהו מאריך בדיבור או משעמם המחשבות שלך ינדדו. לדעתי זה יותר נפוץ ממה שנדמה לך.
אנונימית
אף אחד לא נורמלי אם את לא אוהבת לדבר זה בסדר. תאמיני לי, אני גם לא מת על הבנות האלה שמתחילות לדבר ולא מפסיקות. אני גם מאמין שלפעמים יש נושאי שיחה שיותר מעניינים אותך
זוהי מעלה מאוד גדולה אגב, מעלת השתיקה, אמיתי לגמרי.
מאחר ואין זו שאלה למרות הפתיח שלך - אשתפך באסוציאציות שונות שעולות בי למקרא דבריך.

1. אתחיל בבדיחה רלבנטית:
2 גברים דגים ליד נהר. אומר האחד לשני- אשתי כבר לא מדברת אתי שלושה חודשים, ואני חושב להתגרש ממנה.
מתפרץ עליו החבר:"אתה אדיוט. איפה מוצאים אשה נדירה כזו כיום?"

2. ומהבדיחה למציאות. יש גברים שמעדיפים נשים שתקניות, ויש שמעדיפים קשקשניות.

בד"כ גברים חרדתיים יעדיפו קשקשנית.
זה עוזר להם להשתיק את המחשבות הרעות שאוחזות בהם כשהם בסביבה שקטה.

3. עניין נוסף, חשוב לברר את המבנה הלמידתי שלך- האם הצד המילולי הינו צנוע ביחס לשאר מודולים של הלמידה (כמותני ומוחשי) אם כך זה משהו מבני שאין הרבה מה לעשות עמו.
אך ייתכן, שמקור השתקנות שלך הוא בצווים משפחתיים עתיקים, שמפריעים לתקשר פתוח ולבבי.

מדגיש, שהבירור מעט תובענית
כי שמקרה הראשון יש לעשות מבדק פסיכוטכני (הכוון תעסוקתי המגדיר את הגדלים היחסיים של כשרים למידתיים אלו).
הבדיקה השניה נעשית עם יועץ משפחתי המברר את המסוורת המשפחתיות עמך ואולי עם עוד בני משפחה שלך.

נ4. קודה אחרונה ומאד חשובה:
המצב שתיארת אינו מוצג באופן שניתן להבין מה את מבקשת. כלומר, זו לא שאלת, וזו לא הצהרת כוונות.
זו גם לא בקשת עזרה ישירה.
ואם כך את פונה לזולת כשמרגיש לך לא טוב, אזי זה מקשה מאד להבין מה את מבקשת.
לשון אחר- זו תקשורת שמאד מכבידה על מי שרוצה לעזור לך.
עליך להיות הרבה יותר ישירה וברורה.
להבהיר מה מטרותיך מה את מבקשת, מה לא רצוי לך וכן הלאה.
אם לא תפעלי כך תתקשי לקבל סיוע משמעותי לאורך חייך.
בהצלחה