"ולא עצבו אביו מימיו" מה זה אומר? (מלכים א', א)

שאבא שלא לא היה עצוב? (ניחוש)

לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית
דגם הוא טדכ תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלוט. (א-)
חכמינו אמרו, כי בעת שנלחם אבשלום בדוד אבי ו' אמר חושי הארכי
אל דוד, שדבר זה הגיע לו על־שוס שנשא לו יפת־תואר משבי המלחמה
שכן אף אם התירה זאת התורה, הרי "כל הנושא יסת־תואר סופו להוליד
בן סורר ומורה", ולפיכך נולד לו בן באבשלום, (סנהדרין ק"ז).
ומכיון שגם אדוניהו נולד לו מיפת־תואר, ממילא לא היה דוד יכול
להטיף לו מוסר ולהוכיחו על פניו בעשותו מעשה רע, כי ידע שאפשר
להשיב לו מענד" שב הקולר תלוי, מאחר שנשא יסת־תואר.
זהו איפוא פשוטו של פסוק: "ולא עצבו אביו מימיו" מעולם לא
הוכיחו דוד אביו משום -לאמר מדע ככה עשית" פן יאמר לו: מדוע
ככה עשית והאשמה תלויה בך, שכן "והוא טוב תואר מאד" בתור בנה
של יםת־תואר "ואותו ילדה אחרי אבשלום" אם כן הרי כבר למד לקח
מאבשלום, כאשר חושי הארכי קבל לפניו: -מאי טעמא נםבת יפת תואר?",
וממילא כבר לא היה יכול להרבות בדברי־תוכחה כלפי אדוניהו, לבל
תחזור ותישנה לפניו שוב קובלנה זו...
(צוארי שלל)
בעצם הלא צריד היה הכתוב לומר: "ולא העציבו אביו" בבנין הפעיל,
ולמה נאמר: "עצבו"?
ברם, לפעמים יש אשר תוכחת"המוסר הקשה ביותר בשביל בן היא,
כאשר הבן משים אל לבו, כי אביו הוא גדול וחשוב ובמעשיו הרעים הוא
ממיס חרפה עליו, ומתוך כיבוד־אב הוא מונע עצמו ממעשים בלתי־נאים.
וכך הוא פשוטו של פסוק: "ולא עצבו א ביו מימיו" ההכרה
שיש לו אב גדול וחשוב כדוד מלך ישראל, לא הדאיגה מעולם את אדוניהו,
"לאמר מדוע ככה עשית" - שירגיש מוסר כליות ויקבול על עצמו: "מדוע
ככה עשית ד, כי אם לא שם לבו לכד.
לקוח מפירושי חז"ל.