מה הדבר הכי קשה שעברתם בחיים?

הדיכאון של ח'
דבר נוראי ואני לא רוצה לדבר על זה

את לא רוצה לדעת...

מוות של ידיד.

שואל השאלה:
אני דווקא כן רוצה לדעת

היו לי כמה

כל השנה שעברה בערך..
בגדול, היה לי ידיד שכל הזמן אמר שהוא רוצה להתאבד ובאמת ניסה הרבה לילות..
היו לילות שלא ישנתי כל הלילה כי שמרתי שלא יתאבד פתאום כשאני ישנה ולא יהיה לי מה להגיד.. הייתי הולכת לבית ספר ללא שינה ואז אחרי בית ספר ישנה. התבפכו לי כל השעות שינה.
בכיתי לו בטלפון.. כל פעם שכנעתי אותו איך שהוא שישאר איתי ושהוא חשוב לי והוא לא ממש הקשיב לי.

אז אממ.. כן.

סוכרת.

אולי עוד לא נולדתי אבל זה מלווה אותי עד עכשיו, אבא שלי נטש את אמא שלי והשאיר אותנו לבד, ועכשיו אני בודדה, בגללו.

אונס

כל החיים שלי זה סבל אחד גדול,
אבל זה יגמר מתישהוd:

הפרעות אכילה

הדיכאון של כיתה ז...

הדרך אל עצמי ושברון ליבי.
אך בעצם, החיים הם הדבר הקשה מכל.

חרם..

עכשיו זו פחות או יותר התקופה הקשה ביותר שעברתי; משבר נפשי שכזה. והתברר גם שמישהו שאני ממש לא רוצה שידע ע"ז יותר מדי חיטט בכל מחברותיי ובכל הדברים הכי אישיים שיש לי.

נטישה.

החרדות הראשונות שלי בכיתה ח' או ט'

bp

לאנונימית שאמרה על בעלה של המטפלת שלה.. את יכולה עוד להתלונן. חוק התיישנות לא תקף על התעללות בילדים. אני חושבת שזה יעשה לך טוב...

אונס ואני בן!

תגידו לי מי אתם שתעשו מינוסים על חוויות רעות של אנשים
מה שנראה לכם כקל
קשה ומייגע לאחר

ללמוד את עצמי, פרידה, מוות של...

העיפו אותי ממקומות שאהבתי על בעיות משמעת

הבדידות והרצון לקבל ביטחון עצמי אך לא להצליח!

מוות של אימי היקרה והאהובה

עדיין עוברת בולמיה

החיים עצמם.

מוות של קרובים, בולימיה, אלימות במשפחה, ודברים אישיים בעיקר..
כל החיים שלי זה סבל מתמשך.

אונס והיריון מזה, ההורים הרביצו לי והעיפו אותי מהבית, ואחרי זה גם סבתא, אני בפנימייה ממש מעצבנת, חרדה חברתית, והדבר הכי קשה זה שאיבדתי את אח שלי.. הוא נפטר והוא היחידי שהגן עלי!

הורחקתי שעה מהמיקמק

בגידה...

השנה הזאת

העולם מפגר

לא עברתי שום דבר עד כדי כך נורא שלא הייתה לי היכולת להתגבר עליו. הרבה אנשים מדברים על החיים כדבר קשה בפני עצמו, זה נכון אבל לומדים להתמודד עם הכול, מפעם לפעם ההתמודדות הופכת ליותר קלה, לומדים דברים חדשים על עצמך הסביבה וכו'. שורה תחתונה, על כל דבר אפשר להתגבר ברגע שיוצאים מהאזור נוחות (בדרך כלל אנשים ממסכנים את עצמם).

אנונימית זה כלום לעומת מה שאני נעברתי הייתי במיקמק ופתאום איזה מנהל מרחיק אותי! לשעה שלמה!

העובדה שאני בחיים.

ברוך השם עוד לא עברתי משהו קשה,
אולי דברים קטנים פה ושם עם ההורים אבל לא משהו רציני בכלל שליד התשובות פה זה יראה כמו משהו שמח

אלימות במשפחה, מוות של סבא...

לא עברתי.
אני עוברת.
ותמיד אעבור את זה.
המחשבות שלי, אני תמיד חושבת עלי משהו רע, על כולם. תמיד חושבת שאם אני לא אעשה את זה, אז משהו יקרה לי.

מחשבות..

בגידות, בעיות בבית ספר, בעיות בחיים האישיים, בעיות אכילה, בריונות, נטישות לטובת אחרים, דיכאון מכל הדברים האלו שהם יותר מסובכים ממה שהם נשמעים..

ילדים שהכו אותי, ירדו עלי, פגעו בי, שברו לי תלב, שנאו אותי סתם..

לא עברתי דברים קשים תודה לאל...

אבל המוטו שלי בחיים זה שהטבעי הכי טוב...

בגלל זה אין לי כל מיני שינויים... ועשיתי החלקה יפנית שלא נמחקת... השיער צריך לגדול מחדש וזה כמה שנים... בגלל שהמראה הטבעי כל כך חשוב לי... זה העציב אותי... ואני גם נראית שונה, אני נראית יותר סנובית וזה גם השפיע על האופי שלי לרעה ולא בדיוק היה לי דיכאון... פשוט לא הייתי מסוגלת שלא להעסיק את עצמי... כשהייתי חוזרת לבית ריק אחרי בית ספר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי והייתי בוכה מלא... זה נשמע פתטי אבל זה ממש שינה אותי ואף אחד לא יבין כמה שהטבעי חשוב לי... מה גם שעכשיו אני קולטת כמה השיער שלי היה יפה... ומה שקשה פה זה שזה פתח לי סוג של "רגש חדש" ומאז כל פעם שאני עצובה אני לא עצובה אלא עצובה יותר... בקטע שאין לי חשק לכלום... ועכשיו אני צריכה לחכות כמה שנים טובות...

בדידות, חרם וביריונות

שבגיל 3 כשהיה לי דלקת אחת נשארי לחיות... לפעמים הייתי מעדיפה להיעלם מהעולם הצבוע הזה.

כיתה ו
פשוט סיוט

עברתי המון סבל אבל שיברון לב זה היה הכי הכי קשה לי

לא יודעת אם זה קשה, באמת כאילו אני לא מחשיבה את זה לקשה, אבל בתקופה הזאת לא היה קל
ההורים נפרדו, ואז סבא שלי נפטר נו ובכללי הידרדרות בלימודים, אני לא מחשיבה את זה לקשה אבל זה לא קל בכלל
אני תמיד חושבת שיכולים לקרות דברים הרבה יותר גרועים אז זה משאיר אותי מעל המים