4 תשובות
תהיי יותר ברורה בבקשה
ההבדל בין מצב בו הנוזל הופך לגז בטמפרטורת הרתיחה לבין מצב בו הוא הופך לגז בטמפרטורה
נמוכה מטמפרטורת הרתיחה מתבטא בכך שההתאדות מתרחשת בעיקר בשכבה הנמצאת על פני הנוזל, כאשר מולקולת מים (למשל) הנמצאת על פני המים מקבלת מספיק אנרגיה קינטית כדי "לברוח" מפני המים, כלומר להתאדות. קצב ההתאדות לא תלוי רק בטמפרטורה, אלא בגורמים נוספים כמו שטח הפנים של הנוזל, לחץ האוויר, צפיפות הנוזל ועוד.

רתיחה, לעומת זאת, מתאפיינת בכך שנוצרות בועות גז בתוך כל נפח המים, והמים הנוזליים יכולים להתאדות במהירות רבה ע"י הצטרפות לבועות. לכל נוזל מתאים לחץ אדים התלוי בטמפרטורה. לחץ זה הוא הלחץ בו אדי הנוזל יהיו בשיווי משקל עם הנוזל, כלומר, הסיכוי של מולקולת נוזל להתאדות שווה לסיכוי של מולקולת גז להתעבות. בתנאי החדר, רתיחה מתרחשת כאשר לחץ שיווי המשקל של אדי הנוזל שווה ללחץ האטמוספרי בחדר, שהוא בערך 1 אטמוספרה. עבור מים בגובה פני הים זה מתרחש כשהטמפרטורה מגיעה ל100 מעלות צלזיוס. (נזכיר שככל שהטמפרטורה עולה, לחץ האדים עולה). דבר זה מאפשר לבועות האדים להיווצר בתוך הנוזל. למעשה, רתיחה היא צורה מהירה של התאדות.
רתיחה זה לדוגמא כשמים מתחממים ואז מגיעים למצב התאדות כשהם הופכים לגז
מצטערת שלא עזרתי