69 תשובות
לפני כמה שנים חזרתי מחול וחברות שלי (מקובלות) אמרו לי לבוא לבריכה אז הסכמתי ואז הן עשו עלי חרם ורדפתי אחריהן בכל היום ההוא כי לא הבנתי מה הן רוצות (הייתי טיפשה ולא הבנתי זה חרם) בקיצור בכיתי המון ולא היה להן אכפת ועד היום אין לי מושג למה.. מקווה שזה מעודד אותך
אנונימית
האהבה הראשונה שלי היתה כלפי גבר נשוי שלא ידעתי שהוא נשוי אחרי שגיליתי זה שבר אותי ואני עדיין בקשר איתו ידידים כביכול וזה הורג אותי מצד שני אני לא יכולה לשחרר והוא לא משחרר אמא שלי לא מדברת איתי
אנונימית
חבר שלי נפרד ממני כי עליתי במשקל, ואני עדיין אוהבת אותו.. אהבה זה חרא
אנונימית
אהבתי מישהו שאיים עלי והייתה לו בעיה איתי כנראה, עם מי שאני, הוא היה "החבר הכי טוב שלי" ופאקינג איים עלי
הייתי שמנה פעם והיה לי קושי עם התגובות עד שנלחמתי בעודף משקל
והיום, אני מתפוצצת,
אני מוצאת את עצמי נלחמת על קשרים בכל הכוח שלצד השני אין קשר אליהם
אני לא מבינה מה קורה לי, ואני משתגעת
יעבור לי וגם לך יעבור
הייתי שמנה פעם והיה לי קושי עם התגובות עד שנלחמתי בעודף משקל
והיום, אני מתפוצצת,
אני מוצאת את עצמי נלחמת על קשרים בכל הכוח שלצד השני אין קשר אליהם
אני לא מבינה מה קורה לי, ואני משתגעת
יעבור לי וגם לך יעבור
שהייתי ילדה ממש מקובלת ואז באה תלמידה חדשה...
ואף אחד לא אהב אותה.. והשפילו אותה וצחקו עליה..
ופעם אחת הייתי בחצר הביהס עם הטלפון סתם כזה, וראיתי שבנים צוחקים עליה והיא יושבת כזה בצד ובוכה... אז באתי אליהם ופשוט הוצאתי עצבים עליהם, אמרתי להם " עזבו אותה היא לא עשתה לכם כלום עופו ממנה " וזה..
והם הסתכלו עלי בפנים ממש מאיימות ואמרו " את תתחרטי שהגנת על המכוערת הזו " והלכו
ויום למחרת... כולם עשו עלי חרם.. לא דיברו איתי התעלמו ממני צחקו עלי... ושנה שלמה אף אחד לא התקרב אליי והחברות הכי "קרובות" אליי גם לא התקרבו אליי וריכלו עלי והייתי מקור ההשפלה.. מילדה סופר מקובלת לילדה סופר מושפלת...
והייתי בדיכאון: (..
ואז עברתי ביהס והכל נהיה יותר טוב 3:
ואף אחד לא אהב אותה.. והשפילו אותה וצחקו עליה..
ופעם אחת הייתי בחצר הביהס עם הטלפון סתם כזה, וראיתי שבנים צוחקים עליה והיא יושבת כזה בצד ובוכה... אז באתי אליהם ופשוט הוצאתי עצבים עליהם, אמרתי להם " עזבו אותה היא לא עשתה לכם כלום עופו ממנה " וזה..
והם הסתכלו עלי בפנים ממש מאיימות ואמרו " את תתחרטי שהגנת על המכוערת הזו " והלכו
ויום למחרת... כולם עשו עלי חרם.. לא דיברו איתי התעלמו ממני צחקו עלי... ושנה שלמה אף אחד לא התקרב אליי והחברות הכי "קרובות" אליי גם לא התקרבו אליי וריכלו עלי והייתי מקור ההשפלה.. מילדה סופר מקובלת לילדה סופר מושפלת...
והייתי בדיכאון: (..
ואז עברתי ביהס והכל נהיה יותר טוב 3:
הייתה תקופה שפשוט הרגשתי לבד בעולם.
חברים שלי התרחקו ממני, ואני הרחקתי את עצמי מהם... המשפחה שלי לא ידעה מה עובר עלי, גם איתם לא דיברתי.. הייתי בדיכאון עמוק לתקופה מסויימת והיה לי קשה לצאת מזה אבל בסוף הצלחתי.
הבנתי שהדרך היחידה זה פשוט תמיד לחשוב אופטימי- גם אם זה קשה.
חברים שלי התרחקו ממני, ואני הרחקתי את עצמי מהם... המשפחה שלי לא ידעה מה עובר עלי, גם איתם לא דיברתי.. הייתי בדיכאון עמוק לתקופה מסויימת והיה לי קשה לצאת מזה אבל בסוף הצלחתי.
הבנתי שהדרך היחידה זה פשוט תמיד לחשוב אופטימי- גם אם זה קשה.
אני יודע שזה ישמע בעיה קטנה אבל זה היה החלום שלי.. רצתי להתקבל לעתודה זה הייתה השאיפה הכי גדולה שלי ישבתי ימים ולילות למדתי חרשתי את החיים ישנתי אולי 4 שעות בלילה ותמיד האמנתי שאני טוב מספיק וחכם.. עד שיום אחד התנפצו לי כול האמונה השגתי ציון פסיכומטרי הגורם לגיחוך ומאז שקיבלתי את הציון הזה יש לי חרדת מבחנים ענקית אני לא מסוגל לפתור את התרגיל הכי פשוט בלחץ של מבחן.
הרגשתי שאני מאכזב את ההורים שלי הרגשתי שאני מאכזב את עצמי..
לאחר מכן התגייסתי למקום הכי חרא בצהל וכול יום התיחסו אלי כמו לזבל הרגשתי שאני לא ממש את הפוטנציאל שבי חשבתי אפילו להתאבד הביטחון העצמי שלי והדמוי העצמי שלי שאף ל-0 יצאתי עם משהי סתם במטרה להעלות לי את הביטחון.. משהי שלא הייתה נגיד 100%.. אבל לא יודע שאפתי ממנה ביטחון עצמי ונסיון.
כיום אני אחרי צבא ומצאתי תפקיד שממש כיף לי בו. אני המשכתי ללמוד במקום שלא צריך פסיכומטרי בו לא רצתי לעשות שוב את המבחן המגעיל הזה.
וואלה אתה ראה שכול דבר לטובה אבל פשוט הכול.
הרגשתי שאני מאכזב את ההורים שלי הרגשתי שאני מאכזב את עצמי..
לאחר מכן התגייסתי למקום הכי חרא בצהל וכול יום התיחסו אלי כמו לזבל הרגשתי שאני לא ממש את הפוטנציאל שבי חשבתי אפילו להתאבד הביטחון העצמי שלי והדמוי העצמי שלי שאף ל-0 יצאתי עם משהי סתם במטרה להעלות לי את הביטחון.. משהי שלא הייתה נגיד 100%.. אבל לא יודע שאפתי ממנה ביטחון עצמי ונסיון.
כיום אני אחרי צבא ומצאתי תפקיד שממש כיף לי בו. אני המשכתי ללמוד במקום שלא צריך פסיכומטרי בו לא רצתי לעשות שוב את המבחן המגעיל הזה.
וואלה אתה ראה שכול דבר לטובה אבל פשוט הכול.
אנונימי
אני אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, בכלל לא. ניסיתי לעשות דיאטות והרבה, וזה לא הצליח הרבה. עכשיו אני מנסה לרדת במשקל, אבל כולם אומרים שאני רזה ולא צריכה, ושאני אהיה עוד מעט בתת משקל. אבל אני עדיין שונאת את עצמי, ואני ככ מיואשת שכבר בא לי לבכות כי אני מרגישה ככ מגעילה וחלשה. הרבה אנשים מתייחסים לבעיות כאלו כאילו זה ככ ילדותי אבל זה פחות או יותר העולם שלי
פעם הצעתי למישהי והיא אמרה לא כי זה לא מתאים עכשיו אבל עכשיו אנחנו הידידם הכי טובים ואני רוצה להציע לה אבל לא יודע מה לעשות
אנונימי
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם! אתם מדהימים וגרמתם לי להסתכל על הבעייה שלי בצורה אחרת.
תודה רבה לכולם! אתם מדהימים וגרמתם לי להסתכל על הבעייה שלי בצורה אחרת.
אנונימית
הכלבה שלי היום נדרסה.
הכלבה שלי נדרסה היום.
במילה אחת בחורה
אני לא אספר את מה שעברתי
כי ממש אין לי כוח לזה.
אבל אני אספר את מה שעכשיו.
אני אוהבת מישהו מאוד מאוד
כבר 5 חודשים אני אוהבת אותו
ולא נפגשנו מעולם
ואני ממש חולעליו כי הוא חכם ומצחיק והכל
ופעם השיחות שלנו בווצאפ היו עם לבבות ומשפטים כמו 'אני אוהב/ת אותך'
והכל, ואז התרחקנו ועכשיו אני מנסה לחזור וזה קשה כי הוא די מסנן אותי
למרות שדיברנו על זה והוא אמר שסבבה נחזור לדבר איך שהיינו אבל..
הוא לא לוקח את זה ברצינות
ואני רוצה לכתוב לו שאני אוהבת אותו
וכל פעם שאני חושבת על זה
אני פשוט רוצה לבכות
(אגב באמת בכיתי היום כמה פעמים בגלל זה)
כי ממש קשה לי בלעדיו והוא עדיין לא הבין שכשאמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו, זה היה ברצינות.
ועכשיו אני מפתחת רגשות לאיזה ידיד שלי, שאני אולי מכירה אותו 4 ימים נראה לי.
ולא נפגשנו והוא די גדול ממני אבל הוא ממש מתוק ואני לא יכולה..
כאלו, פאק.
אהבה... רגשות.. כל זה.. ממש מסובך.
וממש קשה לי- אני לא יודעת מה לעשות יותר...
כי ממש אין לי כוח לזה.
אבל אני אספר את מה שעכשיו.
אני אוהבת מישהו מאוד מאוד
כבר 5 חודשים אני אוהבת אותו
ולא נפגשנו מעולם
ואני ממש חולעליו כי הוא חכם ומצחיק והכל
ופעם השיחות שלנו בווצאפ היו עם לבבות ומשפטים כמו 'אני אוהב/ת אותך'
והכל, ואז התרחקנו ועכשיו אני מנסה לחזור וזה קשה כי הוא די מסנן אותי
למרות שדיברנו על זה והוא אמר שסבבה נחזור לדבר איך שהיינו אבל..
הוא לא לוקח את זה ברצינות
ואני רוצה לכתוב לו שאני אוהבת אותו
וכל פעם שאני חושבת על זה
אני פשוט רוצה לבכות
(אגב באמת בכיתי היום כמה פעמים בגלל זה)
כי ממש קשה לי בלעדיו והוא עדיין לא הבין שכשאמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו, זה היה ברצינות.
ועכשיו אני מפתחת רגשות לאיזה ידיד שלי, שאני אולי מכירה אותו 4 ימים נראה לי.
ולא נפגשנו והוא די גדול ממני אבל הוא ממש מתוק ואני לא יכולה..
כאלו, פאק.
אהבה... רגשות.. כל זה.. ממש מסובך.
וממש קשה לי- אני לא יודעת מה לעשות יותר...
חברה שלי טובה ניפתרה לפניי שנתיים.. מול העיניים שלי.. ועד היום.. הכאב, הבכי והגעגועים הורסים אותי מביפנים כול פעם מחדש..: (
אני לא אותו אדם שהייתי..
אני לא אותו אדם שהייתי..
לפני שנה, חליתי במחלה. רק שלא היה לי מושג שחליתי בה, אבל ידעתי לפי כל מה שהרגשתי שזה רע. יש לי עד היום תחושות של זרמים בפנים עד הרגל, וכאבי ברכיים ושרירים. וזה כאבים של 24/7, אין רגע אחד של מנוחה. מאז שזה קרה קשה לי להתרכז בלימודים, ואני בוכה בכל לילה כי אני לא נרדמת. וכי אני כל כך סובלת...
אמא שלי בכל החצי שנה הראשונה, לא הסכימה בכלל לקחת אותי לרופא. היא לא רצתה שירשמו עלי דברים.
בסוף בגלל שכל כך סבלתי ובכיתי לה, היא לקחה אותי לרופאת משפחה. הרופאת משפחה אמרה שזה כלום וזה יעבור.. פחחח ממש.. אחרי זה לא הפסקתי לבכות. השלמתי עם זה שאני אהיה ככה לנצח. בסוף הלכנו אליה שוב, והיא נתנה בדיקה שאמורה להראות בדיוק מה יש לי. רק מה? הרעים האלה לא אישרו לי את הבדיקה. אז הפנו אותי לנוירולוג, והוא אמר שזה כנראה טרשת נפוצה, וקבע לי בדיקת mri, הבדיקה שלא אישרו לי קודם.
מצד אחד שמחתי שיש לי את הבדיקה, אבל גם קראתי על המחלה הזאת באנטרנט. חשכו עיניי.. באותו הרגע הרגשתי שהחיים שלי הסתיימו. זאת מחלה כרונית, שאתה נשאר איתה לכל החיים, ולא מגייסים לצבא את מי שחולה בה. באותו הזמן לא היה לי מה לעשות חוץ מלבכות...
איבדתי כל כך הרבה דברים בדרך בגלל המחלה הזאת): אני כבר לא אותה ילדה שמחה שהייתי. אני עצובה כל הזמן, עסוקה בסבל של עצמי. בלימודים מאוד קשה לי, ופעם הייתי זאת עם הציונים הכי גבוהים.
והשקט הפנימי שהיה לי... גם הוא נעלם. יש פעמים שמרוב סבל אני רוצה לברוח מעצמי, אבל אי אפשר):
אבל לאט לאט אני אוספת את עצמי, כי אני יודעת שזה יכל להיות הרבה יותר גרוע.
אמא שלי בכל החצי שנה הראשונה, לא הסכימה בכלל לקחת אותי לרופא. היא לא רצתה שירשמו עלי דברים.
בסוף בגלל שכל כך סבלתי ובכיתי לה, היא לקחה אותי לרופאת משפחה. הרופאת משפחה אמרה שזה כלום וזה יעבור.. פחחח ממש.. אחרי זה לא הפסקתי לבכות. השלמתי עם זה שאני אהיה ככה לנצח. בסוף הלכנו אליה שוב, והיא נתנה בדיקה שאמורה להראות בדיוק מה יש לי. רק מה? הרעים האלה לא אישרו לי את הבדיקה. אז הפנו אותי לנוירולוג, והוא אמר שזה כנראה טרשת נפוצה, וקבע לי בדיקת mri, הבדיקה שלא אישרו לי קודם.
מצד אחד שמחתי שיש לי את הבדיקה, אבל גם קראתי על המחלה הזאת באנטרנט. חשכו עיניי.. באותו הרגע הרגשתי שהחיים שלי הסתיימו. זאת מחלה כרונית, שאתה נשאר איתה לכל החיים, ולא מגייסים לצבא את מי שחולה בה. באותו הזמן לא היה לי מה לעשות חוץ מלבכות...
איבדתי כל כך הרבה דברים בדרך בגלל המחלה הזאת): אני כבר לא אותה ילדה שמחה שהייתי. אני עצובה כל הזמן, עסוקה בסבל של עצמי. בלימודים מאוד קשה לי, ופעם הייתי זאת עם הציונים הכי גבוהים.
והשקט הפנימי שהיה לי... גם הוא נעלם. יש פעמים שמרוב סבל אני רוצה לברוח מעצמי, אבל אי אפשר):
אבל לאט לאט אני אוספת את עצמי, כי אני יודעת שזה יכל להיות הרבה יותר גרוע.
פרידות קשות. בגדו בי. אונס. ריב עם חברות טובות וידידים בגלל שמועות עלי. בנים שמתנהגים כאילו אני הזונה שלהם בגלל אותן השמועות. חברים, משפחה ואהובים אחרים שנפטרו. וזו רק ההתחלה.. אני יכולה להמשיך עד מחר לצערי
אנונימית
חברנ שלי נדרסה מול עייני. יצאתי מהבית הספר יום רגיל והכל טוב ויפה עד שלא שמעתי אוטו שמנסה לעצור וראיתי מישהי עוברת במעבר חצייה. ואז היא עפה כמה מטרים, ושמעתי צרחות והמון אנשים רצו. ואני גם ואז ראיתי אותה...
כמה דם...
המון אנשים צרחו שיזמינו אמבולנס. ובכלל הביאו מסוק ושלחו אותה לבית חולים רמבם. והיא עברנ מלא ניתוחים ובסופו של דבר...
אתם כבר ניחשתם.
וחברה הכי טובה שלי מהכיתה.. אז היא הייתה החברה הכי טובה שלי טמרה לי בפרצוף "למה את לא היית במקומה? רציתי שאת תהיה במקומה ". דה פאק?!.
וישעוד הרבה... זה רק חלק קטן.
כמה דם...
המון אנשים צרחו שיזמינו אמבולנס. ובכלל הביאו מסוק ושלחו אותה לבית חולים רמבם. והיא עברנ מלא ניתוחים ובסופו של דבר...
אתם כבר ניחשתם.
וחברה הכי טובה שלי מהכיתה.. אז היא הייתה החברה הכי טובה שלי טמרה לי בפרצוף "למה את לא היית במקומה? רציתי שאת תהיה במקומה ". דה פאק?!.
וישעוד הרבה... זה רק חלק קטן.
אנונימית
לפני שנתיים היו לי הפרעות אכילה מאוד קשות, זה היה בתקופה של הגירושים של ההורים שלי, שניהם עברו לערים שונות וכל החיים שהייתי רגילה אליהם פשוט התמוטטו לי מול העיניים... הרעבתי את עצמי והייתי אובססיבית לאוכל ברמה שהייתי חושבת רק על זה, אבל לא אכלתי. ירדתי במשקל והגעתי לאשפוז של חודשיים וחצי במצב של סכנת חיים והייתי שבועיים על כיסא גלגלים בדיכאון. זה היה סיוט ומתתי לצאת משם.
בסופו של דבר יצאתי מזה, גרתי אצל אבא שלי והיה לי נורא בבית ספר שם מבחינה חברתית - הייתי כל היום לבד, אז עברתי בסוף השנה לאימא שלי, ועכשיו אני עדיין אצלה ועדיין רע לי חברתית כי אין לי חברות מהשכבה. בכלל.
אז אפשר להגיד שאולי את החלק המשמעותי של התקופה הזו עברתי, אבל בגדול אני עדיין בתוך התקופה הזו.
בסופו של דבר יצאתי מזה, גרתי אצל אבא שלי והיה לי נורא בבית ספר שם מבחינה חברתית - הייתי כל היום לבד, אז עברתי בסוף השנה לאימא שלי, ועכשיו אני עדיין אצלה ועדיין רע לי חברתית כי אין לי חברות מהשכבה. בכלל.
אז אפשר להגיד שאולי את החלק המשמעותי של התקופה הזו עברתי, אבל בגדול אני עדיין בתוך התקופה הזו.
אנונימית
ל- bunny^_^ (
מזדהה איתך, עברתי משהו דומה לא בדיוק, אבל על אותו עיקרון, אבל לצערי לי זה המשיך והיום אני בת 29 וזה עדיין משפיע עלי זה פגע לי בביטחון העצמי ועוד... מנסה לצאת מזה..
מזדהה איתך, עברתי משהו דומה לא בדיוק, אבל על אותו עיקרון, אבל לצערי לי זה המשיך והיום אני בת 29 וזה עדיין משפיע עלי זה פגע לי בביטחון העצמי ועוד... מנסה לצאת מזה..
אנונימית
המשבר שאני עוברת זה-שגיליתי שהיו לי צריכים להיות אחים אבל בסוף לא.. (גיליתי אתמול)
ושגיליתי שאני ממש חשובה למשפחה שלי יותר מימה שחשבתי.
והדבר שהכי גרם לי להשבר זה-שאני יודעת שאני חייה לזמן קצר.
ושגיליתי שאני ממש חשובה למשפחה שלי יותר מימה שחשבתי.
והדבר שהכי גרם לי להשבר זה-שאני יודעת שאני חייה לזמן קצר.
ושחברה שלי לשעבר פגעה בי קשות חשבתי שנהיה חברות לכל החיים אחרי שסיפרנו את כל הסודות.
עשיתי הכל כדי שתיהיה מאושרת אבל היא זרקה הכל
עשיתי הכל כדי שתיהיה מאושרת אבל היא זרקה הכל
אני לא אספר הכול אבל אני אספר כמה דברים, עליתי 5 קילו וכל הביטחון שלי ירד המשקל שלי היה תקין אבל אני שנאתי את זה, והגעתי למצב שאני בולמית והייתי מקיאה כל הזמן בשירותיים ובוכה והייתי במצב פשוט נוראי, האוכל שהייתי לוקחת לבית ספר אף פעם לא הייתי אוכלת כשהייתי מגיעה הביתה הייתי זורקת לפח, כל יום הייתי בדיכאון מסתכלת במראה בודקת את המשקל כל יום לא מבינה מה לא בסדר בי, עכשיו הפסקתי עם ההקאות למזלי אבל יש לי הפרעות אכילה אני מנסה לצאת מזה אבל זה קשה לי.
לא סיפרתי על זה לאף אחד כי אני לא רוצה שידעו כמה שאני חלשה, אומרים לי שאני רזה אבל אני שונאת את הגוף שלי.
עדיין קשה לי לאכול ליד אנשים ואני לא אוכלת בצורה סדירה אבל אני מנסה לצאת מזה.
כשאבא שלי נפטר לפני 13 שנה זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים, הוא הבן אדם היחיד שהרגשתי שמבין אותי ובעולם הזה, ואני מרגישה שלא זכיתי לנצל איתו את הימים האחרונים שהיו לו כי הייתי קטנה, לפעמים כשאני עצובה אני מדברת איתו שאני מסתכלת בתמונות שלו.
לא סיפרתי על זה לאף אחד כי אני לא רוצה שידעו כמה שאני חלשה, אומרים לי שאני רזה אבל אני שונאת את הגוף שלי.
עדיין קשה לי לאכול ליד אנשים ואני לא אוכלת בצורה סדירה אבל אני מנסה לצאת מזה.
כשאבא שלי נפטר לפני 13 שנה זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים, הוא הבן אדם היחיד שהרגשתי שמבין אותי ובעולם הזה, ואני מרגישה שלא זכיתי לנצל איתו את הימים האחרונים שהיו לו כי הייתי קטנה, לפעמים כשאני עצובה אני מדברת איתו שאני מסתכלת בתמונות שלו.
אנונימית
זה קרה שנה שעברה כיתה ח' השנה הכי חרא שלי.
אמא שלי הדבר הכי חשוב לי ביקום מתנהגת עלי כבובת הכעסים שלה.
יום אחד היא הוציאה עלי תכעסים בכל כוחה וזה קרה בלילה היא רצה מאחוריי הצמידה אותי לקיר וחנקה אותי עד שאיבדתי את ההכרה...
מאז אני נזכרת בזה ולפני שנוסעים הביתה מהפנימייה אני בוכה ולא רוצה לחזור.
אני פוחדת ששוב זה יקרה.
בכיתי חתכתי והמשכתי הלאה וכל פעם זה כמו מכשול שפשוט כמו עלוקה כל הזמן חוזר בפלאשבקים ואני מפחדת.
ולא מבינים את זה.
אמא שלי הדבר הכי חשוב לי ביקום מתנהגת עלי כבובת הכעסים שלה.
יום אחד היא הוציאה עלי תכעסים בכל כוחה וזה קרה בלילה היא רצה מאחוריי הצמידה אותי לקיר וחנקה אותי עד שאיבדתי את ההכרה...
מאז אני נזכרת בזה ולפני שנוסעים הביתה מהפנימייה אני בוכה ולא רוצה לחזור.
אני פוחדת ששוב זה יקרה.
בכיתי חתכתי והמשכתי הלאה וכל פעם זה כמו מכשול שפשוט כמו עלוקה כל הזמן חוזר בפלאשבקים ואני מפחדת.
ולא מבינים את זה.
הכל אצלי מבחוץ נראה בסדר.. אבל האמת היא שאין לי חברים בכלל..
הכל אצלי מבחוץ נראה בסדר.. אבל האמת היא שאין לי חברים בכלל.. וזה קשה
הייתה לי תקופה מסוימת בחיים, שהרגשתי כל כך לבד.
שמתי לב שאין לי חברים, שההורים שלי מתייחסים אליי כמו לזבל, ואין לי אף אחד.
ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא צריכה אנשים בחיים שלי ושזה מיותר אבל סתם שיקרתי לעצמי. רציתי מישהו לדבר איתו. הבדידות גברה ככל שעבר הזמן עד שנכנסתי לדיכאון עמוק.
זאת הייתה החוויה הכי קשה ועצובה בחיים שלי.
אבל יצאתי מזה, ועכשיו יש לי הרבה חברים, המשפחה שלי מתנהגת אליי טוב יותר, ואני בן אדם מאוד שמח.
מה שאני מנסה להגיד לך שואל השאלה, ולכל התגובות.. שעוברים את זה. וזה לא נמשך ככה לנצח, תדעו שהמצב ישתפר מתיישהו. מבטיחה!
שמתי לב שאין לי חברים, שההורים שלי מתייחסים אליי כמו לזבל, ואין לי אף אחד.
ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא צריכה אנשים בחיים שלי ושזה מיותר אבל סתם שיקרתי לעצמי. רציתי מישהו לדבר איתו. הבדידות גברה ככל שעבר הזמן עד שנכנסתי לדיכאון עמוק.
זאת הייתה החוויה הכי קשה ועצובה בחיים שלי.
אבל יצאתי מזה, ועכשיו יש לי הרבה חברים, המשפחה שלי מתנהגת אליי טוב יותר, ואני בן אדם מאוד שמח.
מה שאני מנסה להגיד לך שואל השאלה, ולכל התגובות.. שעוברים את זה. וזה לא נמשך ככה לנצח, תדעו שהמצב ישתפר מתיישהו. מבטיחה!
לפרינסס (זאת שכתבה כמה תגובות מעליי) קודם כל גם אני גיליתי את זה בדרך מוזרה והתקדמתי עם העובדה וכל בר מצווה שהייתה למישהו והיה את השיר גיבור של אימא לא הפסקתי לבכות את יכולה בבקשה לסר לי למה אפילו בפרטי ממש סקרנת אותי אבל אם את לא רוצה את לא חייבת
כשהוא ניתק קשר זה פשוט שבר אותי.
jsmoke אל תיתני לזה להשפיע עליך, גם לי קרה משהו כזה, אימא שלי הרביצה לי עם קומקום עיקמה לי את האצבע, משכה לי שערות וחנקה אותי עד שכמעט מתי, לא רציתי להחזיר לה, כי זאת "אימא שלי" אבל קלטתי שעוד שניה אם אני לא עושה משהו היא הורגת אותי אז העפתי אותה בכוח..
הקטע הוא שהיא לא קולטת שהיא כמעט הרגה אותי, אחרי כמה שנים שתמיד היא רבה איתי אמרתי לה את זה היא אומרת לי נראה לך שהייתי הורגת אותך ואם לא הייתי מעיפה לה את היד בעזרת הציפורניים שלי הייתי היום בעולם שכולו טוב...
הקטע הוא שהיא לא קולטת שהיא כמעט הרגה אותי, אחרי כמה שנים שתמיד היא רבה איתי אמרתי לה את זה היא אומרת לי נראה לך שהייתי הורגת אותך ואם לא הייתי מעיפה לה את היד בעזרת הציפורניים שלי הייתי היום בעולם שכולו טוב...
אנונימית
יש לי בעיה עם עצמי שכל כאב קטן שיש לי או תחושה בגוף אני נכנסת לסרטים שיש לי מחלות ובעיות, זה משפיע עלי מאוד והגעתי למצב של בכי וחשבתי שאני עומדת למות באמת שזה נוראי והלוואי ולא הייתי ככה
אנונימית
יותר מדי.
אונס
לא רוצה לדבר על זה.
ההורים של התגרשו,
יש לי אחים עבריינים
אמא שלי שונאת אותי, למה להביא ילדה לעולם ולסחוב אותה 9 חודשים בבטן אם את מתייחסת אליה כמו לזבל?
בגדו בי, ניצלו אותי
חטפתי מכות כמה פעמיים מכמה מבנים, עד ששלחתי את אחים שלי ואותם ילדים שהרביצו לי לא העזו להסתכל עלי בכלל,
הייתי חותכת, ניסיתי להתאבד
חושבים שאני ילדה מוכה, ותכלס זה נכון
תמיד הייתי עם המסכה הזאת של "הכול בסדר, אני שמחה", אבל לא, הלב שלי נפגע יותר מדי, ואני לא יכולה יותר.
יש יותר מדי דברים שחוויתי, אבל אני לא אפרט פה, כי אף פעם לא סיפרתי את זה למישהו.
אונס
לא רוצה לדבר על זה.
ההורים של התגרשו,
יש לי אחים עבריינים
אמא שלי שונאת אותי, למה להביא ילדה לעולם ולסחוב אותה 9 חודשים בבטן אם את מתייחסת אליה כמו לזבל?
בגדו בי, ניצלו אותי
חטפתי מכות כמה פעמיים מכמה מבנים, עד ששלחתי את אחים שלי ואותם ילדים שהרביצו לי לא העזו להסתכל עלי בכלל,
הייתי חותכת, ניסיתי להתאבד
חושבים שאני ילדה מוכה, ותכלס זה נכון
תמיד הייתי עם המסכה הזאת של "הכול בסדר, אני שמחה", אבל לא, הלב שלי נפגע יותר מדי, ואני לא יכולה יותר.
יש יותר מדי דברים שחוויתי, אבל אני לא אפרט פה, כי אף פעם לא סיפרתי את זה למישהו.
אמא שלי נפטרה לפני חמישה חודשים
אנונימית
אולי הבעיה שלי קצת מפגרת ולא ממש גדולה אבל בשבילי זה ביג דיל.. אני ממש מתביישת לדבר עם בחור אחר..
שהחבר הקודם שלי בגד בי עם מישהי מולי.
גרתי אצל משפחה מאמצת ששנאו אותי כי לא הצלחתי בלימודים אז פניתי לרווחה שיעבירו אותי למשפחה אחרת..
שקלתי פעם 86 קילו, נידו אותי מהחברה בגלל זה והפכתי לאנורקסית, 3 שנים של אישפוזים ועוד פעם אישפוזים, כמה פעמים סכנות מוות עכשיו אני שוקלת 62 בעזרת ידיד שלי שתמך בי בזמן הזה..
יצאתי מהארון מול חברים ובגלל הומופוביה ניסיתי להתאבד 3 פעמים וידיד שלי זל תפס אותי כל פעם לפני שהכדורים השפיעו
העיפו אותי מהבית לפני יומיים כי יצאתי מהארון מול אהא הומופוב, אני עכשיו גרה בבית של חברה שלי
שקלתי פעם 86 קילו, נידו אותי מהחברה בגלל זה והפכתי לאנורקסית, 3 שנים של אישפוזים ועוד פעם אישפוזים, כמה פעמים סכנות מוות עכשיו אני שוקלת 62 בעזרת ידיד שלי שתמך בי בזמן הזה..
יצאתי מהארון מול חברים ובגלל הומופוביה ניסיתי להתאבד 3 פעמים וידיד שלי זל תפס אותי כל פעם לפני שהכדורים השפיעו
העיפו אותי מהבית לפני יומיים כי יצאתי מהארון מול אהא הומופוב, אני עכשיו גרה בבית של חברה שלי
אנונימית
*כבר חפרתי לחצי סטיפס עם זה, אז סליחה אם זו הפעם השלושים שאתם נתקלים בסיפור הזה... וכן, אני יודע שהוא ממש הזוי, מיוחד ושונה, אבל כל מילה בו אמת...*
*רק מציין שאני עברתי את הקטע עם ההתאבדות- לא רוצה להתאבד כבר. וכן, אני מאוד עצוב, אבל כבר לא אובדני לשמחתי*
הכרתי באומגל ילדה אחת מפינלנד, ממש רציתי חברה ממקום אחר כי אצלי בסביבה כולן ממש פרחות, אני כמעט בן 15 והיא כבר בת 16. בהתחלה היה ממש מצוין, היא גם נזרקה וככה פרקנו אחד על השניה עד שיומיים אחרי זה התחלנו ממש לאהוב. דיברנו בסקייפ כל יום והיה ממש כיף, אבל היא עשה המון *המון* דרמות מטופשות, אבל נשארתי בסדר עם זה. בקיצור, יום אחד אחרי 4 חודשים בערך היא החליטה שנמאס לה וניתקה קשר, אבל יומיים שלושה אחרי זה היא התנצלה וחזרה, ואז ממש היה לנו טוב ובקושי התווכחנו, לחודש אחד. בסוף החודש הזה היא פתאום נעלמה לי הרבה, דיברנו איזה יום והיא התחמקה ודיברה עם איזה מישהו שהיא לא הייתה מוכנה לספר לי מי הוא, ויום אחרי זה ניתקה קשר. אחרי כמה ימים כתבתי לה והתברר שהיא בגדה בי עם בן 23 גם מהאינטרנט (רק בגלל שאני צעיר ממנה בכמה חודשים!), וכאילו שזה לא מספיק היא גם נהייתה ממש ממש מגעילה! כמה שבועות אחרי זה (שבהם הייתי בדיכאון עמוק עד כדי התאבדות) היא התנצלה כי היו לה בעיות איתו, וחזרה אליי, אבל מה? הוא התנצל אחרי כמה ימים ונזרקתי עוד פעם. בקיצור אז היא נהייתה עוד יותר מגעילה, והתחילה לדבר באנטישמיות וניסתה ממש ממש להעליב. ואז אני חסמתי אותה בכל מקום וזהו. ולפני זמן מה ככה ראיתי שהיא נרשמה לאיזה אתר ושהיא מחפשת חבר וזה ממש עצבן אותי, ולפני איזה שבוע היא כתבה לראות מה שלומי, פתאום נהייתה נחמדה ואני ממש לא מבין מה היא רוצה, זה סתם העציב אותי יותר... קיצר יום אחד היא שוב כתבה לי כי ההוא זרק אותה, בהתחלה שמחתי והיא קצת התחילה איתי גם, וסיפרה שהבחור בן ה23 פגע בה וזרק אותה, ואז פתאום סיפרה שהיא איבדה את הבתולים שלה עם ידיד ושהיא אוהבת אותו ולא אותי... תכננתי התאבדות ממש רצינית, שאלתי על זה פה, ואז הפנו אותי לסה"ר והם פנו למשטרה, אבל העניין עם המשטרה התסיים, הם הבינו שאני לא חולה נפש... חוץ מזה, נמאס לי לעשות את עצמי בסדר רק כדי שיעזבו אותי בשקט... הבית הספר התחיל והאמת שלא רע שם, אז אני משתפר, אבל גם די תקוע במקום, כי בלי להכליל, ממש קשה לי למצוא בנות שאני באמת נמשך אליהן... מרגיש קצת לא שייך לארץ... זהו בערך...
*רק מציין שאני עברתי את הקטע עם ההתאבדות- לא רוצה להתאבד כבר. וכן, אני מאוד עצוב, אבל כבר לא אובדני לשמחתי*
הכרתי באומגל ילדה אחת מפינלנד, ממש רציתי חברה ממקום אחר כי אצלי בסביבה כולן ממש פרחות, אני כמעט בן 15 והיא כבר בת 16. בהתחלה היה ממש מצוין, היא גם נזרקה וככה פרקנו אחד על השניה עד שיומיים אחרי זה התחלנו ממש לאהוב. דיברנו בסקייפ כל יום והיה ממש כיף, אבל היא עשה המון *המון* דרמות מטופשות, אבל נשארתי בסדר עם זה. בקיצור, יום אחד אחרי 4 חודשים בערך היא החליטה שנמאס לה וניתקה קשר, אבל יומיים שלושה אחרי זה היא התנצלה וחזרה, ואז ממש היה לנו טוב ובקושי התווכחנו, לחודש אחד. בסוף החודש הזה היא פתאום נעלמה לי הרבה, דיברנו איזה יום והיא התחמקה ודיברה עם איזה מישהו שהיא לא הייתה מוכנה לספר לי מי הוא, ויום אחרי זה ניתקה קשר. אחרי כמה ימים כתבתי לה והתברר שהיא בגדה בי עם בן 23 גם מהאינטרנט (רק בגלל שאני צעיר ממנה בכמה חודשים!), וכאילו שזה לא מספיק היא גם נהייתה ממש ממש מגעילה! כמה שבועות אחרי זה (שבהם הייתי בדיכאון עמוק עד כדי התאבדות) היא התנצלה כי היו לה בעיות איתו, וחזרה אליי, אבל מה? הוא התנצל אחרי כמה ימים ונזרקתי עוד פעם. בקיצור אז היא נהייתה עוד יותר מגעילה, והתחילה לדבר באנטישמיות וניסתה ממש ממש להעליב. ואז אני חסמתי אותה בכל מקום וזהו. ולפני זמן מה ככה ראיתי שהיא נרשמה לאיזה אתר ושהיא מחפשת חבר וזה ממש עצבן אותי, ולפני איזה שבוע היא כתבה לראות מה שלומי, פתאום נהייתה נחמדה ואני ממש לא מבין מה היא רוצה, זה סתם העציב אותי יותר... קיצר יום אחד היא שוב כתבה לי כי ההוא זרק אותה, בהתחלה שמחתי והיא קצת התחילה איתי גם, וסיפרה שהבחור בן ה23 פגע בה וזרק אותה, ואז פתאום סיפרה שהיא איבדה את הבתולים שלה עם ידיד ושהיא אוהבת אותו ולא אותי... תכננתי התאבדות ממש רצינית, שאלתי על זה פה, ואז הפנו אותי לסה"ר והם פנו למשטרה, אבל העניין עם המשטרה התסיים, הם הבינו שאני לא חולה נפש... חוץ מזה, נמאס לי לעשות את עצמי בסדר רק כדי שיעזבו אותי בשקט... הבית הספר התחיל והאמת שלא רע שם, אז אני משתפר, אבל גם די תקוע במקום, כי בלי להכליל, ממש קשה לי למצוא בנות שאני באמת נמשך אליהן... מרגיש קצת לא שייך לארץ... זהו בערך...
המ..
היו לי תקופות של דיכאון.. תקופות שאני לא מבינה בעצם מה עובר עלי..
הכאבתי לעצמי, שנאתי את עצמי כל כך..
המשפחה שלי ואני מסוכסכים עם דוד שלי וכל המשפחה שלו..
אהבתי מישהו, שלא הבנתי מה מצאתי בו ולמה התאהבתי בו בכלל..
היינו חברים, והוא פגע בי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לאהוב שוב..
עכשיו אני מנסה להיות אופטימית..
יש לי את המשפחה שלי ואת החברות ומבחינתי זה הכלל!
הכל לטובה:)
היו לי תקופות של דיכאון.. תקופות שאני לא מבינה בעצם מה עובר עלי..
הכאבתי לעצמי, שנאתי את עצמי כל כך..
המשפחה שלי ואני מסוכסכים עם דוד שלי וכל המשפחה שלו..
אהבתי מישהו, שלא הבנתי מה מצאתי בו ולמה התאהבתי בו בכלל..
היינו חברים, והוא פגע בי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לאהוב שוב..
עכשיו אני מנסה להיות אופטימית..
יש לי את המשפחה שלי ואת החברות ומבחינתי זה הכלל!
הכל לטובה:)
אנונימי
המ..
היו לי תקופות של דיכאון.. תקופות שאני לא מבינה בעצם מה עובר עלי..
הכאבתי לעצמי, שנאתי את עצמי כל כך..
המשפחה שלי ואני מסוכסכים עם דוד שלי וכל המשפחה שלו..
אהבתי מישהו, שלא הבנתי מה מצאתי בו ולמה התאהבתי בו בכלל..
היינו חברים, והוא פגע בי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לאהוב שוב..
עכשיו אני מנסה להיות אופטימית..
יש לי את המשפחה שלי ואת החברות ומבחינתי זה הכלל!
היו לי תקופות של דיכאון.. תקופות שאני לא מבינה בעצם מה עובר עלי..
הכאבתי לעצמי, שנאתי את עצמי כל כך..
המשפחה שלי ואני מסוכסכים עם דוד שלי וכל המשפחה שלו..
אהבתי מישהו, שלא הבנתי מה מצאתי בו ולמה התאהבתי בו בכלל..
היינו חברים, והוא פגע בי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לאהוב שוב..
עכשיו אני מנסה להיות אופטימית..
יש לי את המשפחה שלי ואת החברות ומבחינתי זה הכלל!
אנונימית
חבר טוב נרצח...
מאור אלמקייס יהי זכרו ברוך
ת. נ. צ. ב. ה
מאור אלמקייס יהי זכרו ברוך
ת. נ. צ. ב. ה
אמא שלי הייתה חולה במחלה קשה, היא הייתה מאושפזת כמה שבועות בבית חולים ונפטרה שם. זה קרה לא מזמן. לא הספקתי להיפרד ממנה כמו שצריך היא הייתה הדבר שהכי יקר לי בעולם...
אנונימית
התחיל בכיתה ד
מישהי חדשה באה לבצפר
חודש אחרי היא התחילה לבקש לשמוע איתי שירים באוזניות ביחד וזה ואחרי זה זה כבר גלש ללבד.
ואז בסוף השנה יצא מצב שאני עולה להסעה מביאה לה תטלפון והולכת למקום אחר
אחרי זה בכיתה ה כל בוקר הייתי קונה לי אוכל מהמכולת שלנו ב15 שקל וזה יצא שאני פשוט קונה לה ממתקים.
היא גם איימה עלי שאם אני לא יחליף טלפון כל פעם ויגיד שזה שלה אז...
וכל פעם שהיא רבה עם מישהו. גם עם החברה הכי טובה שלי היא אמרה לי להפסיק לדבר איתה.
בחופש בין ה לו היא הכתיבה אותי כל לילה עד 4 עם זרים ואנשים שהיא רבה איתם ופשוט לדבר איתם ולריב איתם. היא גם אמרה לי לדבר כקול חרמן לחבר שהיה לי והייתי רק בת 10!
בכיתה ו היא כבר התחילה לבקש ממני (יותר נכון לדרוש) סיגריות. פעם אחת מהמכולת, וכמה פעמים פשוט לגנוב מאמא והמשפחה שלי. היא הפכה אותי לערסית פרחה זנותית
החלטתי כבר לספר הכל לאמא שלי, ואמא שלי דיברה עם אמא שלה..
יום אחרי זה היא לקחה אותי לשיחה...
היא אמרה לי שאם זה יקרה שוב היא תבוא אליי לבית ותדקור אותי והיא לחשה לי באוזן הסיוט שלך רק התחיל הסיוט שלך רק התחיל ופשוט עמדתי קפואה...
הלכתי למשטרה כי ממש פחדתי ממנה, ומאז פשוט יש עליה איסור לדבר איתי או להתקרב אליי...
אני יודעת שזה לא ממש משבר לכמה מכם אבל זה קרה שהייתי ממש קטנה תחשבו על זה אני גם מרווחת שנה אז תמיד אני שנה מתחת לכל מי שבשכבה שלי
מישהי חדשה באה לבצפר
חודש אחרי היא התחילה לבקש לשמוע איתי שירים באוזניות ביחד וזה ואחרי זה זה כבר גלש ללבד.
ואז בסוף השנה יצא מצב שאני עולה להסעה מביאה לה תטלפון והולכת למקום אחר
אחרי זה בכיתה ה כל בוקר הייתי קונה לי אוכל מהמכולת שלנו ב15 שקל וזה יצא שאני פשוט קונה לה ממתקים.
היא גם איימה עלי שאם אני לא יחליף טלפון כל פעם ויגיד שזה שלה אז...
וכל פעם שהיא רבה עם מישהו. גם עם החברה הכי טובה שלי היא אמרה לי להפסיק לדבר איתה.
בחופש בין ה לו היא הכתיבה אותי כל לילה עד 4 עם זרים ואנשים שהיא רבה איתם ופשוט לדבר איתם ולריב איתם. היא גם אמרה לי לדבר כקול חרמן לחבר שהיה לי והייתי רק בת 10!
בכיתה ו היא כבר התחילה לבקש ממני (יותר נכון לדרוש) סיגריות. פעם אחת מהמכולת, וכמה פעמים פשוט לגנוב מאמא והמשפחה שלי. היא הפכה אותי לערסית פרחה זנותית
החלטתי כבר לספר הכל לאמא שלי, ואמא שלי דיברה עם אמא שלה..
יום אחרי זה היא לקחה אותי לשיחה...
היא אמרה לי שאם זה יקרה שוב היא תבוא אליי לבית ותדקור אותי והיא לחשה לי באוזן הסיוט שלך רק התחיל הסיוט שלך רק התחיל ופשוט עמדתי קפואה...
הלכתי למשטרה כי ממש פחדתי ממנה, ומאז פשוט יש עליה איסור לדבר איתי או להתקרב אליי...
אני יודעת שזה לא ממש משבר לכמה מכם אבל זה קרה שהייתי ממש קטנה תחשבו על זה אני גם מרווחת שנה אז תמיד אני שנה מתחת לכל מי שבשכבה שלי
זה מעכשיו - ההורים שלי לא מפסיקים לצרוח עלי ולהגיד לי כמה אני טיפשה, סתומה שלא מבינה כלום ושאלך לישון בחוץ בגשם עם הכלב שלי.
עדיף שלא אפרט מה עוד אמר אמרו
עדיף שלא אפרט מה עוד אמר אמרו
אנונימית
הייתי על סף מוות אז הייתי צריכה לעבור ניתוח קשה וזאת הייתה השנה הכי קשה וכואבת שהייתה לי בחיים.
שנה ארוכה שהייתי צריכה לשקם את עצמי גם מדיכאון
שנה ארוכה שהייתי צריכה לשקם את עצמי גם מדיכאון
אנונימית
ביום הראשון שקיבלתי תגובה לא טובה על מה שאני לא עושה
אני היפוכונדר
אממ... יש לא מעט האמת.
ביום שאישתו של אבא שלי התחילה להתנהג אליי מגעיל.
אני היפוכונדר
אממ... יש לא מעט האמת.
ביום שאישתו של אבא שלי התחילה להתנהג אליי מגעיל.
אנונימי
דיי גרמתם לי לבכות פה...: (
אנונימית
באמת עצוב..
אנונימית
יש לי די הרבה אבל הכי קשה לי פחות היה ועדיין קורה..
היה לי חבר שהיה אלים כלפיי (אל תשאלו למה לא נפרדתי ממנו איך שזה התחיל כי אין לי תשובה.) וכמה חודשים אחרי שסוף סוף נפרדתי ממנו התחלתי לצאת עם מישהו חדש.. הוא מצחיק חכם חתיך כל מה שיכולתי לבקש ויותר..
שנה וחצי אחרי שהתחלנו לצאת האקס שלי (זה שהרביץ לי) וחברים שלו (בסהכ היו 6) פגשו את חבר שלי ואותי ברחוב בדרך חזרה לבית שלי אחרי מסעדה, 2 מהם תפסו אותי והאחרים הרביצו לחבר שלי בטירוף הוא שבר את האף היה לו סדק בצלעות וכו.. (יש פשוט יותר מידי אני לא יכולה לרשום את הכל) אחרי שחבר שלי היה מחוסר הכרה על המדרכה האקס שלי תפס אותי ואמר שלי שכל עוד אני לא איתו זה הולך להמשיך לקרות..
אתם צריכים להבין שאני מאוד אוהבת את חבר שלי ולכן נפרדתי ממנו וחזרתי לאקס.. נכון שאני מגיעה לבית הספר עם כחולים מידי פעם אבל פחות חבר שלי בסדר פיזית.. עברו מאז שנפרדתי ממנו חודש ועדיין הוא מגיע לבית שלי כל הזמן מנסה לבין מה קרה זה פשוט נורא (הייתי מספרת לו אבל האקס שלי אמר שמי שאני מספרת לו זה לא יגמר טוב לאותו הבן אדם)..
היה לי חבר שהיה אלים כלפיי (אל תשאלו למה לא נפרדתי ממנו איך שזה התחיל כי אין לי תשובה.) וכמה חודשים אחרי שסוף סוף נפרדתי ממנו התחלתי לצאת עם מישהו חדש.. הוא מצחיק חכם חתיך כל מה שיכולתי לבקש ויותר..
שנה וחצי אחרי שהתחלנו לצאת האקס שלי (זה שהרביץ לי) וחברים שלו (בסהכ היו 6) פגשו את חבר שלי ואותי ברחוב בדרך חזרה לבית שלי אחרי מסעדה, 2 מהם תפסו אותי והאחרים הרביצו לחבר שלי בטירוף הוא שבר את האף היה לו סדק בצלעות וכו.. (יש פשוט יותר מידי אני לא יכולה לרשום את הכל) אחרי שחבר שלי היה מחוסר הכרה על המדרכה האקס שלי תפס אותי ואמר שלי שכל עוד אני לא איתו זה הולך להמשיך לקרות..
אתם צריכים להבין שאני מאוד אוהבת את חבר שלי ולכן נפרדתי ממנו וחזרתי לאקס.. נכון שאני מגיעה לבית הספר עם כחולים מידי פעם אבל פחות חבר שלי בסדר פיזית.. עברו מאז שנפרדתי ממנו חודש ועדיין הוא מגיע לבית שלי כל הזמן מנסה לבין מה קרה זה פשוט נורא (הייתי מספרת לו אבל האקס שלי אמר שמי שאני מספרת לו זה לא יגמר טוב לאותו הבן אדם)..
אנונימית שחייבת עזרה
אני ילדה דיכאונית ואני תמיד חותכת. למשפחה שלי אף פעם לא הייתי חשובה. שהייתי קטנה לא אהבתי את אמא שלי רק את אבא שלי והם תמיד היו רבים אז הוא היה מכריח אותי לבחור צד. אמא שלי תמיד העדיפה את אחיות שלי על פניי וכל הזמן השוו אותי אליהן. יום אחד אבא שלי נטש אותנו והשאיר אותנו בלי כסף ואם אמא חולה. הרגשתי דפוקה כל השנים שרבתי עם אמא שלי ועוד בשביל מי? אבא מחורבן! נהייתי הילדה השקטה בכיתה הציונים שלי ירדו בצורה משמעותית הברזתי מהשיעורים לא דיברתי מחוץ לבית ונהייתי מסוגרת. הרגשתי כל כך לבד. לא היה לי אף אחד ואחותי הגדולה שנאה אותי כל כך והיא תמיד הייתה מרביצה לי היא הייתה חונקת אותי ועולה לי על הגב... היו לי סימנים על הצוואר ותמיד הלכתי עם סוודרים כי אמא שלי פחדה שיקרה משהו לאחותי. (שיגלו). אני זוכרת יום אחד שבכיתי לאמא שלי ודפקתי את הראש בקיר וניסיתי להרוג את עצמי אם סכין ובכיתי לה על זה שאין לי בשביל מה לחיות אז נראה לי באותו יום היא די הבינה שעובר עלי חיים חרא. הוציאו אותי מהבית לפנמייה ומה אני אגיד לי דווקא עשה טוב לצאת מהבית אני יותר פתוחה עם אנשים יש לי חברות טובות אני מקובלת מצחיקה אני עכשיו מסתדרת יותר עם אמא שלי ובאמת שאין כמו אמא... ואני אומרת את זה למרות שהייתה לי היסטוריה ולא אהבתי את אמא שלי. אני בקשר די טוב עם אחותי אני לא שוכחת לה. קשה לשכוח אבל גם לה היו חיים קשים ואני אוהבת אותה. אנחנו מדברות הרבה והיא מספרת לי הכל...
אנונימית
עצוב לקרוא הכל
אנונימית
אני עדין אוהב משהי..
אני נפרדתי ממנה אחרי שהיא שיקרה לי לגבי מספר דברים..
אני מתפלל כול לילה שלא עשתי טעות ושפעלתי נכון.
אני מאמין שפעלתי נכון אבל היא לא יוצאת לי מהראש לא מוכן לא יכול להתאהב באחרות אני עדין חושב עליה מדמין אותה כול לילה אובססיבי אליה...
והיא? היא כנראה המשיכה הלאה.. במהלך הקשר רבנו מספר פעמים ובאחת הפעמים היא יצאה עם מישהו (מריבה שכאילו נפרדנו) ואז שוב חזרנו המישהו הזה היא דיברה איתו מתחילת הקשר.. ובתחילת הקשר שראיתי אותו מתקשר אליה שאלתי מי זה? היא אמרה לי סתם מישהו.
אני מנסה כול הזמן כול רגע מתפלל לאלוקים שיעזור לי לשכוח אותה או לפחות להחזיר לי אותה אבל שלא תהיה כמו שהיא אלה כמו שחשבתי שהיא.. כמו שהיא טענה שהיא.
היתרון היחדי בכול הסיפור הזה.. שנהייתי אדם לדעתי שונה.. מסיבה כולשהי התחלתי לאחז יותר בדת.. כי ראיתי בדת צדדים יפים ונכונים יותר.
אני משלה את עצמי שהמשכתי הלאה אבל עמוק בתוכי אנ יודע שהלב שלי שייך רק לה.. לצערי...
אני נזכר תמיד בצחוקים שלנו.. בכיף.. ומבין שהכול היה סתם.. לא יכול.. לא יכול.. נזכר איך היא הייתה נעלמת לי לשירותים לשעות.. ומבין שאז היא דיברה עם אחרים.. הלוואי וזה יעלם כבר.
אני נפרדתי ממנה אחרי שהיא שיקרה לי לגבי מספר דברים..
אני מתפלל כול לילה שלא עשתי טעות ושפעלתי נכון.
אני מאמין שפעלתי נכון אבל היא לא יוצאת לי מהראש לא מוכן לא יכול להתאהב באחרות אני עדין חושב עליה מדמין אותה כול לילה אובססיבי אליה...
והיא? היא כנראה המשיכה הלאה.. במהלך הקשר רבנו מספר פעמים ובאחת הפעמים היא יצאה עם מישהו (מריבה שכאילו נפרדנו) ואז שוב חזרנו המישהו הזה היא דיברה איתו מתחילת הקשר.. ובתחילת הקשר שראיתי אותו מתקשר אליה שאלתי מי זה? היא אמרה לי סתם מישהו.
אני מנסה כול הזמן כול רגע מתפלל לאלוקים שיעזור לי לשכוח אותה או לפחות להחזיר לי אותה אבל שלא תהיה כמו שהיא אלה כמו שחשבתי שהיא.. כמו שהיא טענה שהיא.
היתרון היחדי בכול הסיפור הזה.. שנהייתי אדם לדעתי שונה.. מסיבה כולשהי התחלתי לאחז יותר בדת.. כי ראיתי בדת צדדים יפים ונכונים יותר.
אני משלה את עצמי שהמשכתי הלאה אבל עמוק בתוכי אנ יודע שהלב שלי שייך רק לה.. לצערי...
אני נזכר תמיד בצחוקים שלנו.. בכיף.. ומבין שהכול היה סתם.. לא יכול.. לא יכול.. נזכר איך היא הייתה נעלמת לי לשירותים לשעות.. ומבין שאז היא דיברה עם אחרים.. הלוואי וזה יעלם כבר.
אנונימי
אוקי זה הולך להיות ארוך.. אני נולדתי בת זקונים למשפחה המדהימה שלי אחים שלי מקסימים ואני מעריצה אחד אחד מהם ואמא שלי באמת מקסימה הכל טוב ויפה אבל הבן אדם שהכי אהבתי היה אבא שלי. אבא שלי היה האבא הכי טוב בעולם.. לא תמיד - אמרתי כבר שאני בת זקונים וההפרש שלי מאחים שלי זה הפרש של 20 שנה פלוס מינוס, ובתקופה שלהם אמא שלי יותר טיפלה בהם ולא תמיד הוא היה איתם. אבל כשאני נולדתי ככה כולם מספרים משהו בוהשתנה והוא התרכך ואהב אותי יותר מכולם הייתי ישנה איתו במיטה ואמא שלי עם אחותי הוא היה קונה לי כל מה שרציתי היה דואג לי, הייתי נסיכה והוא נתן לי את כל הביטחון העצמי שהיה לי ואהבה כמו שהייתה ביננו לא הרגשתי או ראיתי מעולם. תמיד שהיו שואלים אותי מי אני יותר אוהבת אמא או אבא ישר בלי בושה הייתי עונה אבא, הוא נתן לי הכל.. אבא מהאגדות ממש כזה שחולמים עליו.. אבל אז בגיל שמונה בערך זה קרה, אבא שלי נפטר מדום לב. השכנה שלנו ראתה אותו באוטו מעולף אני ימשיך בתגובה הבאה כי זה נתקע לי
אנונימי
אני יודעת שזה ישמע טיפשי לעומת כל הבעיות שכתבו פה אבל אני אכתוב בכל זאת.
היה ילד שאהב אותי ואני בטיפשותי לא האמנתי שמישהו באמת מסוגל לאהוב אחת כמוני, מה הוא מצא בי? אז הרחקתי אותו ממני, הוא המשיך לשלוח הודעות והתעקש ובסופו של דבר יצא מצב שדיברנו כל יום, ולאט לאט ראיתי איך הוא מאבד עניין בי, אני ידעתי שזה יקרה כי אף אחד לא אהב אותי באמת, בגלל זה מההתחלה זה היה צפוי שזה יקרה כי מי יאהב מישהי כמוני?
עכשיו יש לו חברה והוא עדיין שולח לי לפעמים הודעות אבל זה רק כשהוא מרגיש שהוא צריך שאני אנפח לו את הכבוד או כשמשעמם לו.
אני מרגישה מנוצלת על ידו אבל לא יכולה להפסיק לדבר איתו.
היה ילד שאהב אותי ואני בטיפשותי לא האמנתי שמישהו באמת מסוגל לאהוב אחת כמוני, מה הוא מצא בי? אז הרחקתי אותו ממני, הוא המשיך לשלוח הודעות והתעקש ובסופו של דבר יצא מצב שדיברנו כל יום, ולאט לאט ראיתי איך הוא מאבד עניין בי, אני ידעתי שזה יקרה כי אף אחד לא אהב אותי באמת, בגלל זה מההתחלה זה היה צפוי שזה יקרה כי מי יאהב מישהי כמוני?
עכשיו יש לו חברה והוא עדיין שולח לי לפעמים הודעות אבל זה רק כשהוא מרגיש שהוא צריך שאני אנפח לו את הכבוד או כשמשעמם לו.
אני מרגישה מנוצלת על ידו אבל לא יכולה להפסיק לדבר איתו.
אנונימית
ההמשך: בקיצור השכנה ראתה אותו הזמינו אמבולנס ואני לא ידעתי מזה כלום, סיפרו לי שהוא בהובלה מהמשפחה כי הם חשבו שהוא יבריא אבל תוך יום קבעו את מותו. אני זוכרת שילדה אחת בכיתה שלי שיש לה קשר משפחתי אליי אמרה לי שהוא בבית חולים אבל לא האמנתי, הרי המשפחה שלי, האנשים שהכי אני סומכת עליהם אמרו לי ומאז באופן כללי יש לי קטע שאם בן אדם משקר לי פעם אחת אני פשוט לא יאמין לשאר הדברים שהוא אומר. בקיצור, אני זוכרת את אותו היום שסיפרו לי שהוא מת אחותי לקחה אותי לים להסיח את דעתי ואז הם לקחו אותי לדודה שלי ושתי האחים הגדולים שלי אמרו לי שהוא מת וירדתי כל הדרך בבכי ולא האמנתי אפילו בהתחלה.. אבל הבעיות התחילו אחרי קצת זמן שעיכלתי שאין יותר אבא התחילו לצוף אצלי מלא חרדות פחדתי למות, פחדתי לקבל התקף לב, פחדתי לאכול פיצה למשל כדי לא להחנק מהגבינה חרדות שאף אחד לא ידעה עליהם ולא ידעתי איך לשלוט בהם שעד היום לפעמים באות, אני גם קלאסטרופובית אבל ממש מנסה להתגבר על זה כי זה ממש מרגיש לי מטומטם אבל אני שולטת בזה באותו הרגע זה ממש מסובך, עברתי הרבה תסביכים רגילים של מראה חיצוני בגיל ההתבגרןת ואחרי המוות של אבא שלי הנסיכה המפונקת איבדה בבום את הביטחון העצמי והיום כבר אני דיי משקמת אותו ומנסה להתגבר כי מרגיש לי שנשארתי מאחור.. בסהכ אני רק מתחזקת מכל זה.
אנונימי
למרות שאני לא אדם סקרן מטבעי, אבל סתם ככה פתאום מעניין אותי לדעת מה הייתה הבעייה של שואל השאלה?
אנונימית
זה רק חלק קטן מזה, חבל שמותר רק עד 5000 תווים
אמא שלי אומרת לי שאני הורסת לה את החיים, אבא שלי (אבא מכה) אומר לי לחזור לגור איתו ואמרתי לו שאני רוצה לחיות איתו אבל לא יכולה, כדי לא לפגוע בו ועכשיו אני צריכה כל שנייה להמציא תירוצים ללמה אני לא נוסעת אליו (לאילת), הילד שאני אוהבת שונא אותי... היה עניין מסובך שהוא ניסה לעזור לי עם החוסר ביטחון שלי, לא הצלחתי להיפתח אליו ולתת לו לעזור והוא וויתר עלי, הוא אומר שהוא לא וויתר אבל הוא אפילו לא אומר לי היי ואם כן אז זה בגלל שחברות שלי ביקשו ממנו, אחת החברות הכי טובות שלי גם כן שונאת אותי, היא אובדנית ודכאונית (אמרו לי שהמצב שלה השתפר אבל אני לא בקשר איתה אז אני לא יכולה לדעת), אני מעריצה אותה, היא מסתובבת עם האנשים הכי טובים בבית ספר והיא יפה וחכמה ובנאדם מעניין שכולם סביבה... וגם אני רוצה להיות כמוה! אני רוצה להיות היא... אני פשוט קנאית, אני לא הייתי דיכאונית ואובדנית עד שנה שעברה... ואז פתאום גיליתי את זה ונגררתי לשם! המצב שלי הדרדר במהירות! ואז יצאתי מזה בכוחותיי האחרונים, החלטתי להישאר לחיות בשביל אושר של אחרים ולא בשביל האושר שלי ובחרתי לשכוח שהייתי בעולם האובדנות הזה... הצלחתי, וכבר חשבתי שעברתי את זה וזו הייתה רק תקופה! ואז הדיכאון חזר לאט לאט כמו איזה שפעת עקשנית! חתכתי את עצמי אתמול פעם ראשונה בחצי שנה הזאת! ועד ששמחתי שזה נגמר... ): המצב שלי מאוד מתנדנד בין דיכאון ללא דיכאון, אני שבירה מאוד בכללי, ובתקופה הזאת זה סיוט! התקפי חרדה, בכי, דיכאון הולך וחוזר, בלבול וחוסר החלטיות ובעיקר קיצוניות... זה מוזר לי ואני מבולבלת לגמרי! השנאה העצמית שלי מתגברת, הדיכאון אוכל אותי, אני מושפעת מאוד ממה שאחרים אומרים, ואני פוגשת מלא אנשים שונים שאומרים עלי דברים שונים ומאבדת את זה לגמרי! אני מתחרפנת! בא לי לברוח אבל אין לי מושג לאן! שמישהו בבקשה יעצור את זה ויתן לי רק הפסקה קטנה מכל הדברים האלו! אני ממש מתחרפנת, כל עליה במצב שלי היא לצורך ירידה, זה כואב יותר בכל פעם, עכשיו אני מפתחת הפרעות אכילה ובעיות שינה... אני מוצאת עוד סיבות לשנוא את עצמי... החבורה הזאת שאני רוצה להשתלב בה ולא מצליחה אני לא יודעת אם זה בגלל שאני לא מנסה מספיק ומתביישת לדבר איתם או שזה פשוט כי אני לא צריכה להיות שם... החברה שלי שאני מעריצה אותה מודעת למצב שלי ואמרה שאני צריכה להיות באישפוז וזה יעזור לי כמו לה, אבל אני יודעת שזאת רק מסכה ואני לא באמת דומה לה, ואני לא באמת כזאת... אני לא רואה את עצמי כחלק ממשהו... למרות כל הדיכאון יש לי חברה אחת שהיא מכירה אותי בתור סמל של טוהר ותקווה... אופטימית תמימה ונחמדה... יש בי ותמיד היה בי את החלק הזה, עוד מהילדות... וגם במצב הכי גרוע חלק ממני רואה וורוד למרות שמה שיוצא מהפה שלי זה "זהו, הסיפור שלי נגמר", אני כבר לא יודעת מתי אני אמיתית... ועוד משהו שישמע מוזר, קצת שיניתי את השם שלי בין כיתה ו' לז' (לא ראשמית בתעודת זהות) מנסטיה לסטייסי (אותו השם באנגלית) ועכשיו סוג של שמתי לב למשהו... (כאן אני אדבר על עצמי בגוף שני אז.) נסטיה עברה הכול! את כל הקשיים האמיתיים בחיים שלי... אבא מכה, שש שנים של בריונות... הורידו לה את הביטחון כמה שנים טובות בכל הדרכים האפשריות והיא צפתה במשפחה שלה מתפרקת... סטייסי לעומת זאת חייה 3 שנים בלבד (זאת שנה שלישית), שנה אחת שהיא גרה אצל אבא שלה והוא פגע בה, ואז היא חזרה לאמא שלה... מאז לא בריונות ולא אלימות במשפחה לא הטרידו אותה, רק זיכרונות מהימים של "נסטיה"... והיא נשברה וחתכה את עצמה על השנה השנייה של החיים שלה... כאילו יש בי שתי אנשים, לעומת זאת... סטייסי קצת מכירה את עצמה ואת העולם יותר, נסטיה לא אבל לא הטרידו אותה מחשבות כאלה נוראיות.. גיליתי גם שכל האישיות שלי זה לא רק אני, זה סוג מאוד מסויים של אנשים שנקראים "רגישים עיונית", יש לי חשד שאני כזאת, ואם כן זה טוב! אני לא היחידה בעולם! זה די עוזר... וגם הפריקה הזאת די עוזרת... תודה לשואל\ת השאלה
אמא שלי אומרת לי שאני הורסת לה את החיים, אבא שלי (אבא מכה) אומר לי לחזור לגור איתו ואמרתי לו שאני רוצה לחיות איתו אבל לא יכולה, כדי לא לפגוע בו ועכשיו אני צריכה כל שנייה להמציא תירוצים ללמה אני לא נוסעת אליו (לאילת), הילד שאני אוהבת שונא אותי... היה עניין מסובך שהוא ניסה לעזור לי עם החוסר ביטחון שלי, לא הצלחתי להיפתח אליו ולתת לו לעזור והוא וויתר עלי, הוא אומר שהוא לא וויתר אבל הוא אפילו לא אומר לי היי ואם כן אז זה בגלל שחברות שלי ביקשו ממנו, אחת החברות הכי טובות שלי גם כן שונאת אותי, היא אובדנית ודכאונית (אמרו לי שהמצב שלה השתפר אבל אני לא בקשר איתה אז אני לא יכולה לדעת), אני מעריצה אותה, היא מסתובבת עם האנשים הכי טובים בבית ספר והיא יפה וחכמה ובנאדם מעניין שכולם סביבה... וגם אני רוצה להיות כמוה! אני רוצה להיות היא... אני פשוט קנאית, אני לא הייתי דיכאונית ואובדנית עד שנה שעברה... ואז פתאום גיליתי את זה ונגררתי לשם! המצב שלי הדרדר במהירות! ואז יצאתי מזה בכוחותיי האחרונים, החלטתי להישאר לחיות בשביל אושר של אחרים ולא בשביל האושר שלי ובחרתי לשכוח שהייתי בעולם האובדנות הזה... הצלחתי, וכבר חשבתי שעברתי את זה וזו הייתה רק תקופה! ואז הדיכאון חזר לאט לאט כמו איזה שפעת עקשנית! חתכתי את עצמי אתמול פעם ראשונה בחצי שנה הזאת! ועד ששמחתי שזה נגמר... ): המצב שלי מאוד מתנדנד בין דיכאון ללא דיכאון, אני שבירה מאוד בכללי, ובתקופה הזאת זה סיוט! התקפי חרדה, בכי, דיכאון הולך וחוזר, בלבול וחוסר החלטיות ובעיקר קיצוניות... זה מוזר לי ואני מבולבלת לגמרי! השנאה העצמית שלי מתגברת, הדיכאון אוכל אותי, אני מושפעת מאוד ממה שאחרים אומרים, ואני פוגשת מלא אנשים שונים שאומרים עלי דברים שונים ומאבדת את זה לגמרי! אני מתחרפנת! בא לי לברוח אבל אין לי מושג לאן! שמישהו בבקשה יעצור את זה ויתן לי רק הפסקה קטנה מכל הדברים האלו! אני ממש מתחרפנת, כל עליה במצב שלי היא לצורך ירידה, זה כואב יותר בכל פעם, עכשיו אני מפתחת הפרעות אכילה ובעיות שינה... אני מוצאת עוד סיבות לשנוא את עצמי... החבורה הזאת שאני רוצה להשתלב בה ולא מצליחה אני לא יודעת אם זה בגלל שאני לא מנסה מספיק ומתביישת לדבר איתם או שזה פשוט כי אני לא צריכה להיות שם... החברה שלי שאני מעריצה אותה מודעת למצב שלי ואמרה שאני צריכה להיות באישפוז וזה יעזור לי כמו לה, אבל אני יודעת שזאת רק מסכה ואני לא באמת דומה לה, ואני לא באמת כזאת... אני לא רואה את עצמי כחלק ממשהו... למרות כל הדיכאון יש לי חברה אחת שהיא מכירה אותי בתור סמל של טוהר ותקווה... אופטימית תמימה ונחמדה... יש בי ותמיד היה בי את החלק הזה, עוד מהילדות... וגם במצב הכי גרוע חלק ממני רואה וורוד למרות שמה שיוצא מהפה שלי זה "זהו, הסיפור שלי נגמר", אני כבר לא יודעת מתי אני אמיתית... ועוד משהו שישמע מוזר, קצת שיניתי את השם שלי בין כיתה ו' לז' (לא ראשמית בתעודת זהות) מנסטיה לסטייסי (אותו השם באנגלית) ועכשיו סוג של שמתי לב למשהו... (כאן אני אדבר על עצמי בגוף שני אז.) נסטיה עברה הכול! את כל הקשיים האמיתיים בחיים שלי... אבא מכה, שש שנים של בריונות... הורידו לה את הביטחון כמה שנים טובות בכל הדרכים האפשריות והיא צפתה במשפחה שלה מתפרקת... סטייסי לעומת זאת חייה 3 שנים בלבד (זאת שנה שלישית), שנה אחת שהיא גרה אצל אבא שלה והוא פגע בה, ואז היא חזרה לאמא שלה... מאז לא בריונות ולא אלימות במשפחה לא הטרידו אותה, רק זיכרונות מהימים של "נסטיה"... והיא נשברה וחתכה את עצמה על השנה השנייה של החיים שלה... כאילו יש בי שתי אנשים, לעומת זאת... סטייסי קצת מכירה את עצמה ואת העולם יותר, נסטיה לא אבל לא הטרידו אותה מחשבות כאלה נוראיות.. גיליתי גם שכל האישיות שלי זה לא רק אני, זה סוג מאוד מסויים של אנשים שנקראים "רגישים עיונית", יש לי חשד שאני כזאת, ואם כן זה טוב! אני לא היחידה בעולם! זה די עוזר... וגם הפריקה הזאת די עוזרת... תודה לשואל\ת השאלה
אני קוראת את התגובות כאן ובוכה
ואו מצמרר
אנונימי
אנשים אם אני אתייבש זה יהיה בגללכם! אני לא מפסיקה לבכות מהתגובות... לא נשארו לי נוזלים
ל- wannabe freak (291) מה זה רגישים עיונית?
ומאוד כאב לי לקרוא את המקרה שלך מקווה שתצאי מזה ותחיי חיים נורמאלים, כי מגיע לכל אחד לחיות באושר.
ומאוד כאב לי לקרוא את המקרה שלך מקווה שתצאי מזה ותחיי חיים נורמאלים, כי מגיע לכל אחד לחיות באושר.
אנונימית
אמא שלי אמרה לי למה נולדת אבא שלי חושב שאני גבר כי אני רוצה קרבי המשפחה שלי דתייה חוץ מאחי הגדול ואני גם לא הייתח עד שגילו את זה ולקחו לי תטלפון וחיטטו בו הרסתי תקשר שלי עם החברה הכי טובה שלי כי הייתי מטומטמת שלוש בנות כל הזמן משפילות אותי כל פעם שבן אומר לי שהוא אוהב אותי ואני אומרת לו לא מתחילים לריב איתי עושים עלי "חצי חרם כזה" וחבר שלי לשעבר שבשיא טיפשותי עזבתי אותו אני מאוהבת בו כבר שלוש שנים והוא לא מרגיש אליי כלום ומבקש עזרה ממני בקשר לבנות שהוא רוצה שתבינו זה שובר תלב יש לי אחות קטנה שפשוט ממררת לי תחיים אין לח כימעט חברים בבית ספר אני טיפשה רצח בקושי אנגלית בסיסית אין לי ואני שונאת את עצמי תמראה תקול את הכל פשוט בא למ למות נכון שליד הבעיות שלכם זה בדיחה אבל עדיין זה קשה
לאנונימית שכתבה שההורים שלה כל הזמן רבים... כל כך כאב לי לקרוא את הסיפור שלך ובאיזה שהוא מקום אני גם קצת מזדהה איתך.
אנונימית
כואב לקרוא את כל מה שאנשים עוברים
אנונימית
לאנונימית (שהגיבה לי)
קראתי על ה"רגישים עיונית בספר פסיכולוגיה... (אם לדייק, חברה טובה שלי סיפרה לי על זה והקריאה לי מהספר שלה) קשה להסביר אבל האנשים האלו חווים רגשות שאחרים לא... תנסי למצוא באינטרנט (אני אישית ניסיתי ולא מצאתי)
נ. ב
תודה, אבל לי דווקא לא מגיע לחיות חיים מאושרים... אם לחיות בכלל ):
קראתי על ה"רגישים עיונית בספר פסיכולוגיה... (אם לדייק, חברה טובה שלי סיפרה לי על זה והקריאה לי מהספר שלה) קשה להסביר אבל האנשים האלו חווים רגשות שאחרים לא... תנסי למצוא באינטרנט (אני אישית ניסיתי ולא מצאתי)
נ. ב
תודה, אבל לי דווקא לא מגיע לחיות חיים מאושרים... אם לחיות בכלל ):
האהבה הראשונה שלי הייתה למורה שלי לפיתוח קול. חוץ מזה שזו פעם ראשונה שהבנתי שאני נמשכת לבנות שזה כבר משהו ששינה את כל נקודת המבט שלי וגרם לי לכל מיני שאלות וסערות פנימיות, אני גם לא יכולתי לעשות עם זה כלום כי היא מבוגרת ממני, יש לה חבר והיא המורה שלי... ובמהלך הזמן הקשר בינינו התחזק ממש ובכל שיעור הייתי (ועדיין) כל כך נהנית וכל כך אוהבת אותה אבל לא יכולה לקדם את זה ליותר מזה... בעקרון זו כן בעיה ואיזשהו משבר שגרם לי להרבה סערות פנימיות ותחושות קיצוניות, אבל הוא יותר החייה אותי מגרם לי להישבר ואני מעולם לא התחרטתי על זה שהכרתי אותה ועל כל רגע שביליתי איתה, אני רק מודה על זה בכל יום... אז לא יודעת אם זה מתאים אבל שיהיה..
אנונימית
שואל השאלה:
וואו ההיענות שלכם לבקשה שלי באמת מרגשת אותי.
אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. אני קוראת תגובות ומבינה שיש אנשים עם בעיות וסיפורים הרבה יותר גרועים ושצריך להעריך את מה שיש לנו.
תודה רבה לכולם ואני מקווה שזה גם עזר לכם לפרוק ולשתף (:
וואו ההיענות שלכם לבקשה שלי באמת מרגשת אותי.
אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. אני קוראת תגובות ומבינה שיש אנשים עם בעיות וסיפורים הרבה יותר גרועים ושצריך להעריך את מה שיש לנו.
תודה רבה לכולם ואני מקווה שזה גם עזר לכם לפרוק ולשתף (:
אנונימית
ל-wannabe freak
לכל אחד ואחת מגיע לחיות חיים נורמאלים, את סתם קשה עם עצמך, אני בטוחה שאת אדם נהדר ואין סיבה שלא מגיע לך לחיות חיים מואשרים.
לכל אחד ואחת מגיע לחיות חיים נורמאלים, את סתם קשה עם עצמך, אני בטוחה שאת אדם נהדר ואין סיבה שלא מגיע לך לחיות חיים מואשרים.
אנונימית
עברתי אונס
אימו עלי בסכין
ניחטפתי במכונית כשהלכתי לבית ספר
זרקו עלי ספר מתמטיקה מול כול הכיתה (ספר ששוקל טונות.)
ועוד מלאא..
אימו עלי בסכין
ניחטפתי במכונית כשהלכתי לבית ספר
זרקו עלי ספר מתמטיקה מול כול הכיתה (ספר ששוקל טונות.)
ועוד מלאא..
אנונימית
יש לי מחלת נפש
במשך שנתיים הייתי הבו רדלי של הכיתה שלי
הידיד הכי טוב שלי ניתק איתי קשר כי הוא הומופוב
ההורים שלי מוצאים דבר רע בכל מילה שאני אומרת
יש לי סוג של הפרעות אכילה
החברה האמיתית היחידה שלי היא המחלה שלי
הקראש שלי מתעלמת ממני לחלוטין
אני לא מסוגלת לספר לאנשים שאני מכירה מה עובר עלי
אנשים מפחדים ממני כשהם מגלים שאני חולת נפש ואין לי דרך לא לספר להם כי כל בית הספר יודע
במשך שנתיים הייתי הבו רדלי של הכיתה שלי
הידיד הכי טוב שלי ניתק איתי קשר כי הוא הומופוב
ההורים שלי מוצאים דבר רע בכל מילה שאני אומרת
יש לי סוג של הפרעות אכילה
החברה האמיתית היחידה שלי היא המחלה שלי
הקראש שלי מתעלמת ממני לחלוטין
אני לא מסוגלת לספר לאנשים שאני מכירה מה עובר עלי
אנשים מפחדים ממני כשהם מגלים שאני חולת נפש ואין לי דרך לא לספר להם כי כל בית הספר יודע