אני צריכה סיפור מציאותי ומרגש עד דמעות אפילו קיצוני אבל עד גבול. מסוים.. אני רוצה לספר למישהו סיפור שכאילו ירחם עלי.. אל תשאלו למה

החרדית מאקס פקטור
,,""""""""""""

הם הגיעו הביתה באותו לילה, אשתו הגישה את ארוחת הערב, הוא לקח את ידה ואמר לה שהם צריכים לדבר... היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, הוא הסתכל עליה וראה את הכאב בעיניה כאילו היא ידעה מה רצה לומר. לא ידע איך להגיד את זה, אז פשוט אמר:? אני רוצה להתגרש.? היא הסתכלה בהלם ושאלה אותו בעצב:? למה?
" באותו הלילה הם לא דיברו.. היא רק בכתה וחיפשה תשובות, עד שענה לה עם המון רגשות אשם:? התאהבתי באישה אחרת". ביום למחרת הוא כתב הסכם גירושין וכתב שהוא משאיר לה את הבית, הרכב ו-30% מהעסק. ברגע שהיא ראתה את ההסכם היא קרעה אותו לגזרים.
25 שנות נישואין, ולפתע נראו כמו זרים. כאילו ו"בזבזו את כל השנים שהיו יחד... היא התחילה לצעוק ולבכות... למחרת הוא הגיע הביתה ומצא אותה כותבת. הוא עלה למיטה בלי לאכול ובלי לדבר. קם בבוקר וראה שהיא עדיין כותבת. היא כתבה את הסכם הגירושין עם התנאים שלה. היא לא רצתה כלום מלבד דבר אחד. היא ביקשה שישאר לחודש נוסף. חודש בו ישובו לחיות כמו בימים הראשונים של הנישואים, כאילו כלום לא קרה, כדי שהילדים לא ידעו דבר. עוד משהו היא ביקשה, היא ביקשה שבמשך אותו החודש, ישא אותה בזרועותיו כל בוקר מחדר השינה לדלת, בדיוק כמו ביום חתונתם
הוא חשב שהיא השתגעה, אבל הסכים כדי שכל תהליך הגירושים יעבור בשלום. ביום הראשון הרגיש אי נוחות להרים אותה מהמיטה לדלת, אבל ככל שעברו הימים התרגל והתחיל להיזכר ברגעים היפים שלהם... כעבור יומיים אחד הילדים ראה אותם ואמר: "כמה כיף לראות אתכם ככה!" היא לחשה לו: "אל תגיד להם כלום בינתיים, זה ישבור אותם".
הוא הנהן בהסכמה, אבל כעס. היא הלכה לעבודה והוא הלך לדרכו. לאחר שבוע היא הניחה את ראשה על החזה שלו כשהרים אותה. יכול היה להריח את הבושם שלה על הצוואר שלה. האמת שכבר הרבה זמן לא הסתכל עליה ככה. היא כבר לא כל כך צעירה, אפילו החלו לצוץ קמטים שלא הכיר. היה ברור שהיא לקחה את ההחלטה שלו בקושי רב, לרגע הרגיש חרטה.
לאחר שבוע הרגיש שהלב שלו חוזר ונפתח. האישה שנתנה לי 25 שנים מחייה, פתאום חזרה לו ללב. לאחר שבועיים היא החלה להיות קלה מתמיד. כבר לא התאמץ להרים אותה... הבחין בכך שהיא רזתה, ליטף את שערה ואחד הילדים אמר בהתלהבות: "הגיע הזמן שתיקח את אמא בזרועותייך!" זה נהפך למשהו חשוב בעיני הילדים.
הוא פחד לשנות את דעתו אבל כבר לא יכול להסתיר. הוא התאהב בה מחדש. קנה זר פרחים לאשתו וכתב לה: "אהובתי, כשהחזקתי אותך בזרועותיי, הרגשתי שאני רוצה להחזיק אותך כל החיים".
הוא רץ הביתה עם הזר ביד ובחיוך גדול רץ במעלה המדרגות. מצא את אשתו בחדר השינה ללא רוח חיים. הרופאים אמרו לו שאשתו נפטרה מסרטן. הוא היכה על חטא איך לא ידע? איך לא שם לב? כל הזמן הזה היא הלכה ואזלה לו בין הידיים... היא ידעה שנותר לה רק עוד חודש לחיות, בגלל זה היא ביקשה ממני להישאר. בגלל זה היא התעקשה שלא נספר לילדים.
עד היום חרוט בראשם שהייתי אבא ובעל מדהים שאוהב ומעריץ את אישתו... בזכותה, הכל בזכותה. היום אני מודה, היא חסרה לי ואני חושב עליה כל הזמן. בכל בוקר, אני יורד במדרגות לאט לאט, נושא אותה בליבי כל הדרך..

חתכים, הפרעות אכילה, אונס, הורים מתעללים, נסיונות התאבדות, אמא חולה נפשית, לכי על הכול מהכול

לאמא שלי הייתה רק עין אחת, שנאתי אותה.
היא הייתה כזו מבוכה עבורי.
היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד במהלך בית הספר שבו אמא שלי באה לבקר אותי, הייתי כל כך מובך, איך היא עשתה לי את זה?
התעלמתי ממנה זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.
יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צחק "אא לאמא שלך יש רק עין אחת".
רציתי לקבור את עצמי רק רציתי שאמא שלי תעלם.
כשבאתי הביתה התעמתתי איתה ואמרתי "אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו.."
אמא שלי לא הגיבה.
לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי, כי הייתי מלא זעם הייתי עיוור לרגשות שלה.
כל מה שרציתי היה לצאת מן הבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.

אז למדתי קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור.
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.
יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי.
היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה.
היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה.
אני צעקתי עליה "איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי? לכי מכאן עכשיו".
לנוכח מה שאמרתי אמא שלי הגיבה "אני מצטערת בטח קיבלתי כתובת שגויה".
ונעלמה.
אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלי בסינגפור מכתב לנשף מחזור. אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.
אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות.
השכנה אמרה לי שהיא מתה.
לא הזלתי דמעה.
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה:

"בני היקר,
אני חושבת עליך כל הזמן.
אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים.
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף, אבל כנראה שלא אוכל לראות אותך.
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות.
אבל תבין, כשהיית ילד קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין.
בתור אמא שלך לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת, אז נתתי לך את עין משלי.
כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם במקומי, עם העין הזאת.
עם הרבה אהבה, אמא"

אני יכולה לשואל למה שירחמו עליך? אולי על דיכאון או פגיעות עצמיות למרות שטיפ ממני תראי שאת חזקה