19 תשובות
שואל השאלה:
וואו כמה תשובות אני לא עומדת בעומס של ההתראות
אנונימית
כי אנחנו מתבגרים ומגלים מי אנחנו.. זו דרך הטבע
אנונימית
נראה לי שכחלק מתהליך ההתבגרות אנחנו נאלצים לחוות את כל החוויות האלה וההתמודדויות החדשות. יש כאלה שנהנים מהתקופה ויש כאלה שלוקחים את זה קשה ונכנסים לדיכאון או נהיים מופנמים יותר, כל אחד מושפע מזה באופן שונה.
שואל השאלה:
ואיך בסוך "יוצאים מזה" ומבינים מי אתה, ואתה אוהב את עצמך וכל זה?
אנונימית
אני לא יודעת: (
אנונימית הגבר
בתור אחת שסובלת מזה הרבה זמן קשה לי להגיד לך, אבל כולם אומרים שזה עובר עם הזמן וביטחון זה דבר נרכש.
כי זה הגיל שאנחנו מתחילים להתנסות בדברים חדשים. אם הם רעים ואם טובים.
וכאשר אנחנו מתנסים במשהו ולא מרוצים מהתוצאה אנחנו נכנסיפ לדיכאון.
ואז אנחנו מנסים להבין מה לא בסדר בנו ואז חושבים שהכל לג בסדר בנו ובגלל זה אנחנו שונאים את עצמנו.
אבל ככל שמתבגרים מבינים שגם אם טעינו זה לא נורא וצריך להמשיך הלאה
תשובה פשוטה, גיל ההתבגרות.
הגיל הזה שאנחנו בונים את האופי שלנו ובונים את מי אנחנו רוצים להיות ומי אנחנו באמת,
ומתנסים בדברים חדשים בין עם זה טוב או בין עם זה רע.
וכי אנחנו אולי שואפים להיות כמו המודל לחיקוי שלנו או שואפים להיות בן אדם מסויים..
כי אחרי הכל אנחנו עדיין לא כל כך יודעים מי אנחנו ובגיל הזה הכל נבנה.. (:
כי עכשיו אתה מנסה להיות המודל יופי המושלם, מה שהכי הולך בחברה
כי זה גיל ההתבגרות והגיל הזה אידיוטי ושנוא מידי
זה הגיל של השינוי שלנו. באופן פיזיקלי ומנטלי.
בגיל הזה אנחנו מפתחים עצמאות, נפרדים מההורים, לומדים את המציאות, פותחים עיניים לאנשים, מתמודדים עם קשיים שברובם אנחנו נופלים, לומדים לקום אחרי כל קושי, לומדים לא לוותר, שואלים שאלות שאין למבוגרים תשובה, מפתחים את המחשבה שלנו, מחליטים החלטות קשות..
מכשול קטן יכול להביא לתוצאות שונות בין כל בן אדם. אחד שמח שהוא עבר, אחד ממשיך לנסות לעבור, אחד נתקשה לעבור, אחד מוותר, אחד נכנס לדיכאון כי המכשול הזה בחיים שלו בכלל!
בגיל הזה אנחנו תוהים מה נעשה כשההורים לא יהיו פה, כשאנחנו נצטרך להתנהג כמוהם וכמובן, אנחנו חושבים איך נהיה כשזה יקרה.
כי אנחנו בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים מלא דברים וזה מציף אותנו ואנחנו ככה מתפרקים. זה טוב וטבעי ככה יהיה קל בחיים ונכיר את כל הצדדים
גיל ההתבגרות זה הגיל בין הילדות לבין הבגרות שאנחנו כמעט ויוצאים לחיים האמיתיים שמכילים תבא עבודה עצמאות... אבל אנחנו עדיין ברשות הורנו כל שנוצר בלבול בנוסף ההורמונים בגיל הזה משתוללים ואנחנו מתחילים להמשך ולפתח רגשות לאחרים מה שיוצר בלבול נוסף כי גיל ההתבגרות זו ההתנסות הראשונה בדברים האלה. הדרך לגלות מה טוב לנו היא להתנסות כמה שחותר ולהעז ולא להגרר ללחץ חברתי אלא להקשיב לתחושות ולרצונות שלנו
הורמונים, כל המסגרות הלימודיות והחברתיות, זה שאת גדולה מספיק בשביל לצאת לבד אבל לא גדולה מספיק בשביל להתנהל לבד, כל מיני.
כעיקרון אנחנו מעצבים את עצמינו כל החיים.
כל הרפתקה ודבר שאנחנו חווים מעצב אותנו.
בגיל הזה אנחנו פשוט חווים יותר, גם כי הגוף שלנו משתנה, המוח וכו (בגלל ההורמונים) וגם בגלל שפתאום אנחנו מתחילים לקבל עוד ועוד אחריות
שואל השאלה:
אני רוצה שזה יסתיים כבר ושאני יאהב את עצמי ויהיה עם ביטחון
אנונימית
אני למדתי לאהוב את עצמי, שום דבר לא שווה את זה, לפגוע בעצמך יותר, לשנוא את עצמך לא באמת עוזר.
את תצליחי
זה יכול להיות מהמון סיבות.. שינויים במצבי רוח, חוסר ביטחון עצמי, ביריונות ועוד הרבה. זה גיל כזה שיש מצבי רוח משתנים אני לא יודעת איך להסביר אבל זה עובר
באותו הנושא: