2 תשובות
איכות טחינה נמדדת באופן בלעדי על ידי שיטת הייצור. הקונים התמימים אינם יכולים לוודא את שיטת הייצור אלא על ידי קריאת המידע התזונתי המודפס על גבי האריזה. ההבדל המהותי בין כ ל הטחינות בעולם הוא תכולת המלח בטחינה המבוטא בתוית על ידי תכולת הנתרן (סודיום).
בטחינה מעולה תכולת הנתרן תהיה ע ד 10 מיליגרם ל-100 גרם טחינה!
ברוב הטחינות, ובכלל זה, "הגמל", "היונה" וכל הטחינות הערביות (באראכה ועוד) - תכולת הנתרן היא למעלה מ-100 מיליגרם ל-100 גרם טחינה. יש אפילו 150-200 מיליגרם. שזה המון.
וגם, מודגש, אין להוסיף מלח בתהליך ההכנה של הטחינה למאכל!
הטחינה הכי טובה היא של "אחווה", הנמכרת גם תחת מותגים שונים, כגון: "ליב", "גרין" ועוד.
תמיד תבדקו תכולת נתרן במוצר שאתם קונים!
בטחינה מעולה תכולת הנתרן תהיה ע ד 10 מיליגרם ל-100 גרם טחינה!
ברוב הטחינות, ובכלל זה, "הגמל", "היונה" וכל הטחינות הערביות (באראכה ועוד) - תכולת הנתרן היא למעלה מ-100 מיליגרם ל-100 גרם טחינה. יש אפילו 150-200 מיליגרם. שזה המון.
וגם, מודגש, אין להוסיף מלח בתהליך ההכנה של הטחינה למאכל!
הטחינה הכי טובה היא של "אחווה", הנמכרת גם תחת מותגים שונים, כגון: "ליב", "גרין" ועוד.
תמיד תבדקו תכולת נתרן במוצר שאתם קונים!
טכנולוג מזון בכיר וותיק
שואל השאלה:
תודה לטכנולוג המזון
אני מודה לך על התשובה, למרות שלא ענתה על השאלה.
אני מכיר ומוקיר את הטחינה של אלחאג' ראיק אבו חרמה ובניו מסוף שנות השישים. קיבלנו אותה מחברים של סבא שלי מכפר קאסם וג'אלג'וליה לאחר מלחמת ששת הימים. ערביי האזור והבדואים הוותיקים שבין כפר קולה לטול כרם הכיר והוכירו את סבי וקראו לא בשני כינויים שייח' אל יהוד (השייח' היהודי) וחלקם אפילו כ שייח' אל משייח' (שייח' השייח'ים). כבוד שנרכש עוד לפני קום המדינה.
את הטחינה הייתה סבתי מכינה בבית, אך מאז מלחמת ששת הימים גילינו עולם חדש של איכות במזון. גילינו יחד עם הורינו וסבינו איך להתענג על הטחינה הטובה באימפריה העות'מאנית. (שכם/נבלוס), תמרי יריחו השניים רק לתמרי הזאהדי של בגדד וממתקי שכם השנייםרק לממתקי דמשק. תמרים טובים יותר גדלים היום בבקעת הירדן ובערבה. ממתקים לא פחות טובים מיוצרים היום בנצרת ובעוד מספר מקומות, אך הטחינה של שכם (וגם בירושליים) עדיין, לצערי, לא מייצרים בטעמה בישראל.
בעבר הייתי רוכש בישובי המשולש הקטן, אך הם הפסיקו להביא. לצערי הקשרים שהיו לי הערבים הישראלים שהכרתי דרך אבותיהם ואבותי התמוססו עם השנים, ואני מצר על כך מיותר מסיבה אחת.
עדיין מחפש גישה ל טחינה של חברת אלחאג' ראיק אבו חרמה ובניו
תודה לעוזרים
תודה לטכנולוג המזון
אני מודה לך על התשובה, למרות שלא ענתה על השאלה.
אני מכיר ומוקיר את הטחינה של אלחאג' ראיק אבו חרמה ובניו מסוף שנות השישים. קיבלנו אותה מחברים של סבא שלי מכפר קאסם וג'אלג'וליה לאחר מלחמת ששת הימים. ערביי האזור והבדואים הוותיקים שבין כפר קולה לטול כרם הכיר והוכירו את סבי וקראו לא בשני כינויים שייח' אל יהוד (השייח' היהודי) וחלקם אפילו כ שייח' אל משייח' (שייח' השייח'ים). כבוד שנרכש עוד לפני קום המדינה.
את הטחינה הייתה סבתי מכינה בבית, אך מאז מלחמת ששת הימים גילינו עולם חדש של איכות במזון. גילינו יחד עם הורינו וסבינו איך להתענג על הטחינה הטובה באימפריה העות'מאנית. (שכם/נבלוס), תמרי יריחו השניים רק לתמרי הזאהדי של בגדד וממתקי שכם השנייםרק לממתקי דמשק. תמרים טובים יותר גדלים היום בבקעת הירדן ובערבה. ממתקים לא פחות טובים מיוצרים היום בנצרת ובעוד מספר מקומות, אך הטחינה של שכם (וגם בירושליים) עדיין, לצערי, לא מייצרים בטעמה בישראל.
בעבר הייתי רוכש בישובי המשולש הקטן, אך הם הפסיקו להביא. לצערי הקשרים שהיו לי הערבים הישראלים שהכרתי דרך אבותיהם ואבותי התמוססו עם השנים, ואני מצר על כך מיותר מסיבה אחת.
עדיין מחפש גישה ל טחינה של חברת אלחאג' ראיק אבו חרמה ובניו
תודה לעוזרים
באותו הנושא: