הרמב"ם אומר להגות בו יומם ולילה ומצד שני לא להתפרנס מהתורה, מישהו יוכל לעזור לי עם הסתירה הזאת?

אתה לומד לבגרות של מעגלי המשנה?

שואל השאלה:
אממ לא. סתם מתעניין.

חח אני יכולה לפרש את דעתי? "להגות בו יומם ולילה" לדעתי הכוונה לנהוג בחייך לפי התורה, לנהוג על פי ערכי המובר, הערכים והדת. ועם זאת, לעבוד ולהיות יצרני. ידוע שהרמב"ם היה גדול בתורה ועם זאת, היה רופא וחוקר וכו'.

שואל השאלה:
בסדר אבל הוא לא דוגמא, הוא היה גאון גדול, יש כאלה שמסוגלים להיות גאונים ב-4 תחומים (אפילו יותר ) ובכולם להישמע כאילו מתעסק בתחום אחד כל החיים. הוא גאון, מה מצפים מאיתנו?

אני חושב שהוא יתכוון שצריך ללכת לעבוד ובזמן שנשאר ללמוד תורה בקביעות כול יום.
השכר של מי שיש לו 5 דקות ללמוד ביום והוא לומד הוא יותר גדול מאחד שיש לו שעה והוא לומד רק 5 דקות

תורה ועבודה בעצם

צריך להגות בתורה כל זמן פנוי לא משנה אם זה ביום או בלילה
ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו.

שואל השאלה:
אוקיי מקבל, אז אם ככה למה הרבנים לא מבצעים את זה? הרי אף אחד לא חושב בהם שאינם בקיאים ברמב"ם. מעבר לזה לא רק הרבנים אלא אוכלסייה שלמה.

זה אמנם לא כתוב אצלי במפורש, אבל הכוונה "להגות בו יומם ולילה" היא שלימוד תורה זו מצווה תמידית ואין לה שיעור, ככל שתרבה בה כך יותר טוב. אך לימוד התורה צריך לבוא מתוך התחברות למקור מיים חיים, מתוך התחברות לתורה ולא לשם השגת טובות הנאה.
שימוש "בכתר התורה" לצורך פרנסה או לשם השגת כבוד הוא אסור בתכלית האיסור. זה מבזה את התורה, מחלל את הקב"ה ומביא רעה עליך. אתה תאבד את מעמדך ואת שכרך בעולם הבא.
לכן נאמר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
דרך ארץ-הכוונה פרנסה.
מדוע השילוב של שניהם חשוב?
כי מצד התורה-אתה יודע ממה להיזהר, מה אסור ומה מותר ומצד הפרנסה-אתה משיג פרנסה בצורה כשרה ולכן אתה לא צריך לחפש דרכים כאלה ואחרות להשיג פרנסה, ולא להתפרנס רק מהצדקה.
זה בגדול.

צריך לשלב ביניהם. להתפלל את כל התפילות, בשבת כל הזמן ללמוד תורה, אך מתפרנסים מעבודות אחרות, צריך איזון.