אני באמת לא מבינה איך אפשר אחרי הכאב של היום זיכרון הזה, אפשר לחגוג ולשמוח היום

גם אני לא מבין

יום הזיכרון זה כדי להזכר בחיילים שנפלו בשביל המדינה ויום העצמאות הוא לחגוג את קיומה של המדינה! אז זה דיי הולך היחד...

יש משפט שאומר ללא כאב, כיצד נדע שמחה מהי
היום המלא עצב הזה חייב להימהל בסופו של דבר בשמחה לכבודם ולכבודנו על הייותנו חיים במדינה שלנו ועצמאית שהם הגנו עליה

אני חושבת שזה רעיון טוב. מאבל לשמחה. שנחגוג את יום הולדתה של המדינה שלמענה הם נלחמו מלחתחילה.
כמובן שאבין שהמשפחות השכולות וקרוביהן לא יוכלו לשמוח במהירות, אני מבינה שקשה לשמוח אחרי כל כך הרבה זמן שהתאבלו ופתחו פצעים אבל בכללי אני אוהבת את הרעיון הזה

המשמעות של מעבר מהיר בין אבל לשמחה נועד להדגיש לנו שיום הזיכרון זה לא יום של התייאשות יש לזכור את הנופלים אבל מעבר לזה את זה שבלעדיהם לא הייתה מדינה יש לזכור את המורשת שלהם ויש קשר ישיר בין שתי הימים האלו כי "במותם ציוו לנו את החיים"