12 תשובות
אני יכול לעזור לך עם ההתלבטות תהיהי אתאיסטית
אתאיסט
אני חושב שאף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך.
זה בסדר שיהיו לך ספקות בדת, זה גם לגמרי בסדר לדעתי לחפור בספקות האלה שיש לך.
באיך שאני מסתכל על הנושא הזה אין כזה דבר נכון ולא נכון בדת, דת זאת אמונה, אף אחד לא יכול להוכיח קיום של אל ואף אחד לא יכול להוכיח אי קיום שלו, אף אחד לא יכול להוכיח שהאמונות של היהדות נכונות כולן ואף אחד לא יכול להוכיח שהן לא נכונות כולן, הכל עניין של אמונה.
אם יש משהו שאני יכול לעזור בהתלבטויות שלך או שאלות שיש לך שאני יכול לענות עליהן, תרגישי חופשי לשאול ולהתייעץ.

אגב קחי בחשבון שהאתר הזה מאוכלס ברובו על ידי אנשים מאמינים ודתיים, אז צפי להטפות מוסר בפרטי (קורה כמעט תמיד כשמישהו מדבר כאן על ספק בדת).
קארין, זה לגיטימי ואף מבורך לחשוב כפי שאת חושבת.
את כבר לא ילדה קטנה שמכניסים לה לראש כי זו חובה לציית או להאמין לזוהמה שגברים מיזוגנים כתבו בתקופות שבהן הם חיתנו בנות 3.


אל תתני לאף גבר את הכוח לקבוע מה את ומי את. בטח לא לרב או למסורתיים הערסים כאן.


את אינך "חמת מלא צואה" כפי שהדת מגדירה אותך.


את הרבה הרבה מעל מה שהדת טוענת לגבייך.
המציאות היא ההיפך מדתות השקר הממוסדות.


יהדות=איסלם=שקר השקרים.

כרגיל התשובה שלי תמחק...
אנונימית
סיפור שישאיר דמעות להרבה אנשים אז לא ממליץ למי שיש לב חלש!
הגעתי הביתה באותו לילה, אשתי הגישה את ארוחת הערב, לקחתי את ידה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר...
היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, הסתכלתי עליה וראיתי את הכאב בעיניה כאילו היא ידעה מה רציתי לומר.
לא ידעתי איך להגיד את זה, אז פשוט אמרתי: אני רוצה להתגרש.
היא הסתכלה בהלם ושאלה אותי בעצב: למה?"
באותו הלילה לא דיברנו... היא רק בכתה וחיפשה תשובות, עד שעניתי לה עם המון רגשות אשם: התאהבתי באישה אחרת".
ביום למחרת כתבתי הסכם גירושין וכתבתי שאני משאיר לה את הבית, הרכב ו-30% מהעסק. ברגע שהיא ראתה את ההסכם היא קרעה אותו לגזרים.25 שנות נישואין, ולפתע נראינו כמו זרים. כאילו ו"בזבזנו" את כל השנים שהיינו יחד... היא התחילה לצעוק ולבכות...
למחרת הגעתי הביתה ומצאתי אותה כותבת. הלכתי למיטה בלי לאכול ובלי לדבר. קמתי בבוקר וראיתי שהיא עדיין כותבת. היא כתבה את הסכם הגירושין עם התנאים שלה. היא לא רצתה כלום מלבד דבר אחד. היא ביקשה שאשאר לחודש נוסף. חודש בו נשוב לחיות כמו בימים הראשונים של הנישואים, כאילו כלום לא קרה, כדי שהילדים לא ידעו דבר. עוד משהו היא ביקשה, היא ביקשה שבמשך אותו החודש, אשא אותה בזרועותיי כל בוקר מחדר השינה לדלת, בדיוק כמו ביום חתונתינו.
חשבתי שהיא השתגעה, אבל הסכמתי כדי שכל תהליך הגירושים יעבור בשלום ובשקט. ביום הראשון הרגשתי אי נוחות להרים אותה מהמיטה לדלת, אבל ככל שעברו הימים התרגלתי והתחלתי להיזכר ברגעים היפים שלנו...
כעבור יומיים אחד הילדים ראה אותנו ואמר: "כמה כיף לראות אתכם ככה!"
היא לחשה לי: "אל תגיד להם כלום בינתיים, זה ישבור אותם".
הנהנתי בהסכמה, אבל כעסתי. היא נשארה בבית ואני הלכתי לעבודה.
לאחר שבוע היא הניחה את ראשה על החזה שלי כשהרמתי אותה. יכולתי להריח את הבושם שלה על הצוואר. האמת שכבר הרבה זמן לא הסתכלתי עליה ככה. היא כבר לא כל כך צעירה, אפילו החלו לצוץ קמטים שלא הכרתי. היה ברור שהיא לקחה את ההחלטה שלי בקושי רב, לרגע הרגשתי חרטה.. לאחר שבוע הרגשתי שהלב שלי חוזר ונפתח. האישה שנתנה לי 25 שנים מחייה, פתאום חזרה לי ללב. לאחר שבועיים היא החלה להיות קלה מתמיד. כבר לא התאמצתי להרים אותה... הבחנתי בכך שהיא רזתה, ליטפתי את שערה ואחד הילדים אמר בהתלהבות: "הגיע הזמן שתיקח את אמא בזרועותייך!" זה נהפך למשהו חשוב בעיני הילדים.
פחדתי לשנות את דעתי אבל כבר לא יכולתי להסתיר. התאהבתי בה מחדש.
קניתי זר פרחים לאשתי וכתבתי לה: "אהובתי, כשהחזקתי אותך בזרועותיי, הרגשתי שאני רוצה להחזיק אותה כל החיים".
הגעתי הביתה עם הזר ביד ובחיוך גדול רצתי במעלה המדרגות. מצאתי את אשתי בחדר השינה ללא רוח חיים.
הרופאים אמרו לי שאשתי נפטרה מסרטן. איך לא ידעתי? איך לא שמתי לב? כל הזמן הזה היא הלכה ואזלה לי בין הידיים...
היא ידעה שנותר לה רק עוד חודש לחיות, בגלל זה היא ביקשה ממני להישאר. בגלל זה היא התעקשה שלא נספר לילדים. עד היום חרוט בראשם שהייתי אבא ובעל מדהים שאוהב ומעריץ את אישתו... בזכותה, הכל בזכותה.
היום אני מודה, היא חסרה לי ואני חושב עליה כל הזמן. בכל בוקר, אני יורד במדרגות לאט לאט, נושא אותה בליבי כל הדרך.
תעריכו את החיים ואת בן הזוג שלכם את ההורים שלכם את הילדים את החברים הקרובים ואת החיים כי יום אחד אנחנו פה ויום אחד אנחנו פשוט נעלמים ולא אומרים שלום!
אנונימי
אני מציעה לך לקרא את זה
אנונימית
תקשיבו כולכם מדומיינים כדאי שתראו את הסרטון ואז נראה מה יש לכם להגיד
התורה לא הומצאה, הקב"ה הביא אותה לעולם, ויש לך נשמה קדושה בגוף ויש עולם הבא, ויש המשכיות לנשמה, ויש ניסים ויש צדיקים עם רוח הקודש ויש מוות קליני ויש אמת, בורא עולם נמצא, ויש כוח לתפילה, ויש כוח לצדקה ולכל דבר טוב קטן, והאמת היא אחת אלוקים יש אנחנו יהודים, ואם ה' ציווה אותנו ללכת בתורה מי אנחנו שלא נשמע?
לשמוור מצוות זו חובה וזכות ביחד!
מה מיוחד ומספק ומטהר בלהיות חילוני?
בשבילך!שתזכי לחזור בתשובה:)
את יכולה להתלבט, זה לגיטימי..
דת היא עניין של אמונה, ואי אפשר לקבוע אם זה נכון או לא. הכל תלוי בהשקפת העולם שלך.
הדת נותנת לאנשים זהות והשתייכות, אבל לא כולם יכולים לקבל את זה ולחיות לפי זה.
תחשבי לאיזה אורח חיים את מתחברת יותר, לחילוני או לדתי, תראי את היתרונות והחסרונות בכל אחת מצורות החיים, ואת תמיד יכולה לנסות אורח חיים מסוים ולהתחרט..
יש אנשים שניסו להיות דתיים וגילו שאורח החיים הזה לא מתאים להם, ולהיפך.
תהיי דתיה זה עדיף. אמת זה לא קל עם כל המצוות /הדינים והכל. אבל זה יותר כיף אתה גם מרגישה שלמה עם עצמך גם נאמנה ליהדותך ע"י אמונתך
אני מציעה לך לקרא את זה.
אנונימית
אם את חושבת ש"היהדות והדת שניהם לא נכונים" אז למה את מתלבטת אם להפוך לכזו? אם זה לא נכון אין סיבה שתרצי להיות דתיה..
אולי לפני שתסיקי מסקנה כזו מוחצת תבררי על זה קצת, תחקרי, תשאלי, תאמיני לי אנשים עשו זאת עוד לפנייך וככל הנראה גם יעשו. אין שום בעיה לשאול שאלות ולהגיע לתשובות כי מי שרוצה באמת לדעת מהי האמת, יחפש אחריה בכל כוחו עד שיגיע אליה ויווכח שאכן מצא אותה!
אז לפני ה"לחיות יותר בנוח" (מה שאני לא בדיוק יכולה להסכים איתו כי להיות דתי זה אולי היפך מוחלט של "נוח") באמת נסי למצוא תשובה..
אשמח לתת לך מקורות אם תרצי בפרטי:)
לפני 4-5 שנים הייתי בהרצאות, ישיבות והתחלתי ללמוד. במשך לימודי שמתי לב שיש דברים שונים ומשונים למה שכתוב בתורה שבכתב ובכלל ובתנ"ך למה שמספרים בהרצאות בישיבות שלקוחות מהתורה שבעל פה, מאותו רגע החלטתי לפתוח את ספר התנ"ך ולהתחיל לקרוא לאט
את הספר הראשון, בראשית, ולהתקדם הלאה לשאר הספרים. בזמן קריאת התורה הופתעתי לגלות שיש סתירות ותוספות בתורה שבעל פה (מה שלמדתי בישיבות ובהרצאות) לתורה שבכתב, לא הכל סותר כמובן אבל ישנו חלק נכבד שסותר ומוסף לתורה שבכתב.
מאותו רגע אמרתי לעצמי שיש פה דבר לא הגיוני:
במעמד הר סיני קיבל משה תורה אחת כתובה תמימה,
תורה כתובה זו נמסרה מדור לדור עד לימינו אנו. לעומת עכשיו אני רואה שיש תורה שבעל פה
שיש בתוכה סתירות לתורה שבכתב. זה לא יתכן שהקדוש ברוך הוא יתן 2 תורות אחת סותרת את השניה בחלקה.
וגם אני רואה שכל הנביאים שבאו אחרי משה רבנו ע"ה לא ראו ולא סתרו את תורת משה.
וגם אחרון הנביאים כתב: מלאכי ע"ה, אמר: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל
חקים ומשפטים" (מלאכי ג', כ"ב).

"וַחֲזַקְתֶּם מְאֹדלִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה: לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול" (יהושוע, פרק כג', פסוק ו')

התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי כוללים כמות עצומה של אגדות, פרושי מקרא, דרשות, דברי מוסר ומליצה, חומר היסטורי, חוכמת הטבע והבריאה וכן תוספות למצוות שנכתבו בתורה, דבר הנוגד הוראה מפורשת בתורה "לא תוספו על-הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את-מצות ה' אלוהיכם אשר אנכי מצוה אתכם" (דברים ד', ב').

אין המשנה והתלמוד תורה משמים, אלא דברי רבנים ויש לבדוק את דבריהם כל דבר בפני עצמו, אם הוא מסכים עם התורה או סותר אותה וזה כולל מצוות ופסיקות מן המשנה, התלמוד ומקורות אחרים.
לכן ישנם בתורה שבעל פה סתירות ותוספות לתורה שבכתב שזה אסור בהחלט!
החלק שסותר ומוסף לתורה שבכתב צריך להשמיט ולמחוק והחלק שחופף לתורה שבכתב זה בסדר.

כל עוד התורה שבעל פה לא סותרת את התורה שבכתב זה בסדר. אך למעשה היום התורה שבעל פה שכולם מדברים עליה יש לה תוספות וסתירות לתורה שבכתב בחלקה. הרי כתוב וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד--לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה: לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול. (יהושוע, פרק כג', פסוק ו')

"לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו--לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם" (דברים ד' פסוק ב')

אז אם נשים לב התורה שבעל הפה נוספו לה דברים שסותרים ומוספים לתורה שבכתב ולא מוזכרים כלל וכלל בתורת משה כמו:
*חג חנוכה (חג מוסף שעוד מכפיש את שם האלוהים שציווה אותנו לחוג אותו ולהדליק נרות - תפתחו את ספר ויקרא כג' ותראו את החגים שציווה אותנו לחוג אותם).
*נרות שבת - אנשים מכפישים את שמו לשווא של אלוהים בכך שהם אומרים שהוא ציוונו להדליק נרות שבת.
*תפילין (שאינו קיים דבר כזה בכלל). שהפכו את זה לדבר מוחשי שצריך לשים על הגוף וזה בכלל לא כוונה, אם תקראו את ספר דברים פרק ו' תבינו שזה צורה מטאפורית שבאה להסביר שהכוונה האמיתית היא ללמוד היטב את התורה, ולשנן אותה יום יום על מנת שתהיה שגורה בפינו, כי תכלית היא לימוד התורה ומצוותיה על מנת לקיימן. אם נלמד את התורה כי אז כל מצוות התורה יהיו בפינו ובלבנו, וכמו קשורות על ידינו ונמצאות לזיכרון בין עינינו, רק אז נגיע לתכלית הנדרשת, אשר היא לקיים את מצוות התורה ולנהוג על פיה.
אך למעשה התפילין ששמים האנשים נחשב ע"י "תורת ישראל" כ"פסל" ו/או "תמונה". לעומת זאת על פי ההלכה היהודית, הם נחשבים לקמע. היהודים החלו להשתמש בתפילין לאחר חורבן בית שני. במצדה נמצאו רק 2 זוגות תפילין השונות מאלו שמשתמשים בהם היום. התפילין נמצאים בשימוש אצל היהודים רק מהמאות הראשונות אחרי הספירה.
חכמי ההלכה חיפשו את המילה "תפילין" בתורה ולא מצאו, לכן הם החליטו שהמילה "לטוטפות". משמעותה היא "תפילין" דבר שהוא שקר במודע. הם השרישו זאת בקרב היהודים עד היום. בעוד שפרוש המילה "לטוטפות" הוא ל"זיכרון".

שמות יג, ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ.

שמות יג, טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.


בנוסף, תסתכלו מה קורה בימינו אנשים הפכו את קברי "צדיקים" כעבודה זרה מתחילים לעלות לקברים מחלקים קמעות ומבקשים בקשות, ריפוי ממחלות וכיוצא בזה. ה"חכמים" אחרי שהם מתים האנשים מכתירים אותם כצדיקים ועושים עליה לרגל אחרי שהם מתים בידיוק מה שקורה בל"ג בעומר. זו עבודת אלילים עבודה זרה.
לא סתם בני ישראל אינם יודעים את מקום קבורתו של משה וטוב שכך.

בספר דברים פרק יח פסוקים י'-יא'
" (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:"
אלוהים ציוונו לא לעשות את מעשי הגויים שהם דורשים מהמתים דברים וזה מה שקורה בימינו!