אני בת 13, אני מתכוונת לברוח מהבית... יש לי תיק עם אולר, פנס, מטרייה (ליתר ביטחון למרות שלא נראה לי שיהיה גשם), שמיכה, מחשב נייד, 200 שקל וכרטיס נטען עם בערך עוד 150 שקל, שני ספרים, קלמר, מחברת ציורים חטיף, גפרורים ואוזניות. מה עוד כדאי לקחת והאם יש חנויות שמוכנות להעסיק ילדים בגילי? תודה לעונים...

למה את רוצה לעזוב את הבית?

למה בכלל את רוצה לעזוב את הבית בגיל 13?! ואסור להעסיק קטינים אז לא יעסיקו אותך (אולי רק בבייביסיטר או דוגיסיטר). אבל למה לעזעזל שתרצי לעזוב את הבית בגיל הזה? (גם אני בגילך האמת). וסתם שאלה- מאיפה השגת אולר?

ימצאו אותך בצ'יק עם הכרטיס הנטען ועם המחשב...

שואל השאלה:
אני שונא את המשפחה שלי ואת החיים שלי... אני פשוט רוצה שינוי וזה בסדר שימצאו איתי אני לא מתכוונת להשתמש במחשב או בכרטיס לפחות בשבוע הראשון עד אז אני אחשוב על משהו. האולר לא מקצועי מצאתי אותו ב15שקל אבל הוא טוב מספיק בשבילי כרגע אני לא מתכוונת לוותר על בית ספר אולי אני אמצא משפחה אחרת אני רק יודעת שאני לא יכולה להיות כאן יותר

עדיף לך להישאר בבית ולחשוב על פיתרון אחר מאשר לברוח, את לא תשרדי בחוץ.. ומה שיש לך איתך זה כלום, תנסי להישאר אצל חברה לכמה ימים, ומה קרה בבית בדיוק?

שואל השאלה:
איזה חברות בדיוק? התרחקתי מכולם אני לא רוצה להיות קרובה לשום בן אדם והם לא מבינים אותי נמאס לי מזה.. לא נרמדתי כל הלילה ובובוקר אמא שלי ניסתה להעיר אותי וסירבתי לקום מהמיטה (מן הסתם) היא התעצבנה עלי אח שלי כמובן תפס את הצד שלה ונמאס לי משניהם ובכנות אין לי מושג למה אני עוד לא תליתי את עצמי

לפני שבועיים ברחתי מהבית לקחתי 150 שקל מחברת קלמר דורדוראנט חולצה פנס

ואז אמא שלי שכנעה אותי לחזור והם הלכו למשטרה והכריחו אותי לחזור גם לי בא עוד פעם לברוח..

אל תעודדו אותה להרוס את החיים שלה, די.
יש הרבה פתרונות חוץ מזה, היא ממש לא צריכה לעזוב את הבית ולא משנה מה קרה.
אף אחד לא אמר שהחיים האלה טובים כל הזמן, אבל אם לא טוב לה אז לא כדאי שהיא תעשה דברים שעוד יותר יעשו לה רע.

שואל השאלה:
יודעים מה אני מקשיבה לכם... איזה רעיון יש לכם בדיוק? מה אני אעשה? לברוח מהבית זה הפיתרון הכי הגיוני שיש לי כרגע מה אני יכולה לעשות כבר? (ואני יודעת שזה לא הרבה אבל הדברים האלה יכולים להספיק לי.. מגיל 7 התחביב שלי היה ללמוד איך להסתדר עם פחות..)

למחשב שלך ייגמר הסוללה תוך שבוע אם לא תקחי מטען וגם אם תקחי לא יהיה לך איפה להטעין.
חוץ מזה, לאן את מתכוונת לברוח? לא יהיה לך איפה לישון.
תראי מה שרוב הסיכויים יקרה שתוך 24 שעות יכריזו עליך כנעדרת מה שלא יחזיק הרבה זמן כי איפה כבר תוכלי להסתתר? אז בשביל מה? אם תשתמשי ברב קו כדי לצאת מהשכונה והכל יאתרו אותך עם הרב קו. זה סתם פזיז, אל תגרמי לעצמך סתם לפחד ממשוגעים ברחוב ולהתחרט על המעשים שלך..
מה שאת לא סובלת ממנו תביני שתמיד יש מישהו שסובל יותר.. יש לך אוכל, ומים, ומקום לישון בו..
יש ילדים שאין להם כלום. פשוט תשרדי ותלמדי טוב בבית ספר ובגיל 18 תעזבי את הבית.
עוד משהו, אמרת שאת לא מתכוונת לוותר על הבית ספר? את רצינית זה עוד יותר מטופש אין מצב שלא יאתרו אותך ככה

שואל השאלה:
יש לי מטען והמחשב זאת לא בדיוק בעיה והתכוונתי להירשם לבית ספר חדש, אני עדיין רוצה שייצא ממני משהו בסוף... אין לי רב קו ואני מהצפון

אני מכירה את המצב הזה. אם תברחי מהבית זה ידפוק לך את העתיד. את לא תוכלי להתקדם בחיים. את יכולה להסתפק בלנתק קשר עם המשפחה אחרי הצבא ובנתיים לנסות להיות כמה שפחות בבית. להישאר בבית הספר אחרי הלימודים ולעשות שם את שיעורי הבית במקום בבית, ללכת לכל מקום ברגל (אם את הולכת לבית הספר ברגל את צריכה לצאת הרבה יותר מוקדם הבית בבוקר), ללכת לאיזה חוג או משהו וכו... ואם את צריכה עוד משהו את יכולה לפנות אלי בפרטי:)

לברוח בגיל הזה לא יעזור אבל את יכולה אחרי החופש לדבר עם היוצעת ולדבר איתה שלא טוב לך ולעבור למשפחתון או פנמייה שם יהיה לך בית חברים מיטה ואוכל חם. ברחוב מה ישלך לעשות? הכי טוב להיות במסגרת שתעזור לך להתקדם.

א. צריך הורים וכסף כדי להרשם לבית ספר.
ב. בדרך כלל ילדים שבורחים מהבית גומרים במוסדות כאלה ואחרים ולא יוצא מהם משהו..
ג. 350 יספיקו לך אולי אולי לשבועיים וגם אז זה עם אוכל מינימלי.
ד. איפה תשני? על ספסל? את יודעת איזה יצורים יש ברחובות במיוחד בלילה?
ההורים שלך חייבים לספק לך מקום לישון, אוכל וחינוך מעבר לזה זה כבר נחשב למותרות וכמה שאת חושבת שהחיים שלך חרא, הם לא, יש הרבה יותר גרוע וגם מזה אנשים לא בורחים אלא מתמודדים.
מה שאת רוצה לעשות זה לברוח מהבעיות שלך רגשית ופיזית, זה לא יפתור אותן את צריכה לדבר עם ההורים שלך, ללכת לטיפול, לפנות ליועצת יש מספיק דברים לעשות. לברוח זה לא הפתרון. בטח שלא בגיל שלך שהמעשים שלך נובעים בדרך כלל מהורמונים והם מעשים קיצוניים (כמו בריחה מהבית או התאבדות). אל תעשי מעשה מטומטם שגם ככה תתחרטי עליו.
אני כאן בפרטי, אם תשלחי לי הודעה אשמח לעזור לך למצוא פתרון אחר שלא יסכן אותך.

שואל השאלה:
אתם צודקים.. חשבתי על זה עוד קצת אני יודעת שאנ לא יכולה לברוח אחרי כל ריב קטן עם ההורים אבל זה פשוט משגע אותי אני מרגישה כל כך חסרת אונים וחסרת ערך כשאמא שלי צועקת עלי ומוציאה עלי את כל הלכלוך מהחיים שלה שאפילו לא קשור אליי

טוב, עוד מישהי שאלה את זה וזה בדיוק מה שעניתי לה:
תקשיבי לי. את חייבת להאמין לי:
הייתי במצב גרוע ברמות. ניסיתי להתאבד וכמעט הצלחתי, אבל נשארתי בחיים. רבתי עם אמא שלי, אבא שלי הרביץ לי, ואח שלי כמעט מת בגללי. הכיתה עשתה עלי חרם.

הייתי כל הזמן בורחת מהבית.

אבל זה היה מזמן.
לפני שנה דיברתי עם אמא שלי על הברחה והניסיונות התאבדות. אני זוכרת שהיא אמרה לי:
אם את רוצה לפגוע בנו, אל תפגעי בעצמך בדרך. כשאת בורחת ומתאבדת את פוגעת בנו, אבל את פוגעת גם בעצמך.
אבל זאת היתה המטרה שלי - לפגוע בכולם.
הבנתי שיש פיתרון. אם ברחתי מהבית, זה אומר שרציתי להתרחק ממנו, ובגלל זה עברתי לפנימיה. הייתי רחוקה מאנשים שפגעו בי ושאני אפגע בהם.
אחרי שעברתי לפנימייה הבנתי שכל החיים לפני, יש לי את הדברים שאני טובה בהם ויש לי חלומות שאני אצליח להגשים אם אני אמשיך לחיות.
עם הזמן מצאתי את מי שאני אוהבת והוא עזר לי להתמודד עם העבר. לפעמים שאני חושבת על מה רבתי עם אמא שלי אני לא מצליחה להיזכר מרוב שזה היה מזמן.


לאט לאט הפצע הפתוח נסגר.

את חייבת להאמין לי.

כולם משמשים שק חבטות של מישהו..
צריך לבלוע את הרוק ולספוג את הכל, כי את יודעת מה אומרים, הכל לטובה..?

אף אחד לא צריך להיות שק חבטות של אף אחד, וזה גם לא לטובה.

את צריכה לא להתייחס אליה, שתגיד מה שהיא רוצה.. אל תראי לה שאכפת לך

כולם משמשים כשק חבטות, מה היא יכולה לעשות בנוגע לזה שאמא שלה מוציאה עליה את התסכול בצעקות? אני בטוחה שעל כולם צועקים לכולם בוכים על דברים ולחלק אפילו מרביצים. זה קורה לכולם ה"הכל לטובה...?" עם סימן שאלה מסיבה שחשבתי שהיא די ברורה.
~ראי למטה~

את יכולה בבקשה לכתוב בדיוק מה קרה עם אמא שלך? איפה אבא שלך?

שואל השאלה:
אני לא מראה שאכפת לי אני מנסה להתעלם אבל כל מילה שלה מרסקת אותי מבפנים אני יודעת כמה היא עברה ושלפני הגירושים אבא שלי התנהג אליה פחות או יותר אותו הדבר וזה פשוט גורם לי לחשוב, למה שהיא תתנהג אל ככה אם היא יותר מכולם יודעת איך זה מרגיש שמישהו שאתה אוהב מתנהג אליך כמו אל זבל.. היא עד כדי כך שונאת אותי?

יש עמותות שיכולות לעזור לך, תחפשי באינטרנט, ואת יכולה באמת לעבור לפנמייה...

סליחה על זה שאני צודקת:)

שואל השאלה:
אני יודעת לנגן בערך שלוש אקורדים בגיטרה והאמת אני לא בטוחה שזה אמור להישמע כמו שזה נשמע כשאני מנגנת... (אני כישרונית ברמות כפי שהבנתם:/)

לפמים אנשים לא שמים לב לזה שהם פוגעים באחרים, זה קורה גם לי, ההפך, את צריכה לדבר איתה על זה, לא לשמור את זה בתוכך..

שואל השאלה:
ניסיתי לדבר איתה, יותר מפעם אחת אבל זה לא עוזר היא ומרת שהיא תשים לב ואז אחרי 20 דקות מתעצבנת על משהו שאני עושה ושוכחת מכל השיחה

גם ההורים שלי מתעצבנים עלי וחופרים לי כל היום, ורק אומרים לי מה לעשות, ומבקרים אותי כל הזמן על הדברים שאני עושה, וזה מציק לי רצח.. ואני שונאת את אח שלי- לא יכולה לראות אותו לשמוע אותו, אבל אף פעם לא חשבתי על לברוח מהבית, ואני יותר גדולה ממך.. זה לא יעזור אם אני אברח, גם אין לי כסף, ואין לי איפה לישון.. אז מה אני אהיה הומלסית? עדיף שתנסי לחיות ככה, או שתנסי באמת להיות פחות בבית כמו שאמרו כבר למעלה, מאשר שתברחי לרחוב ולא תדעי מה לעשות עם עצמך.

אולי תנסי להגיד לה שאת מרגישה שהיא פוגעת בך? אל תצעקי או תגידי את זה בטון לא נעים. תדברי בטון שקט ורגוע. אפילו אם היא צועקת אסור לך לענות לה בצעקה כי:
א. כשאת צועקת עליה אחרי שהיא צועקת את גורמת לאווירה להשתנות עוד יותר לאווירה לא נעימה.
ב. היא תנסה לצעוק יותר חזק.
ג. כשאת מדברת בשקט אל מישהו שצועק, את גורמת לו להירגע ולהרגיש שהוא לא מאויים. שאת לא רוצה לצעוק. שלא באת לריב.

אני יודעת שזה קשה לבוא ולהגיד את זה לאדם כלשהו ובמיוחד לאמא שלך. זאת אני מהסיפור על הפנימייה. רק אחרי שדיברתי איתה החיים שלי הסתדרו.
ראיתי שכתבת קודם שאת לא תברחי ועכשיו אני פחות דואגת לך, אבל אני יודעת שהתחושה של המועקה תמשיך אם לא תדברי.
אני באמת מזדהה איתך. אני הייתי בת 11 כשברחתי. הפעם האחרונה שברחתי הייתה בגיל 12. תקשיבי לי: אל תתאבדי או תנסי לפגוע בעצמך.
אני מאוד מאוד אשמח אם תבואי אליי לפרטי. אם את מסכימה- תני לי לדבר עם אמא שלך.
תקראי קצת באינטרנט על בעיות בין ילדים למבוגרים אם את רוצה

תבקשי מההורים לגור בפנימייה. למה לברוח?

אח שלי הקטן ברח מהבית לפני כמה שנים.. אל תעשי את זה להורים שלך. "לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל ". ברגעים קשים, אנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות. לפני הכל, משטרה מגדירה אותך כ - "נעדרת " ואז נותנים פור של יממה בלבד - ויוצאים לחפש אותך.. אחרי שיימצאו אותך זה לא ייגמר בטוב. את תעשי את הטעות הזאת. את עכשיו מבואסת, עצובה, כואב לך.. את לא חושבת על מה שיקרה.. את חושבת מה עכשיו. המצב העכשווי, יכניס אותך למצב יותר מסובך.. תחזרי הביתה, דברי עם ההורים שלך על כל מה שקורה, עובר עליך.. הכל יהיה בסדר. למדתי שלמרות שיש הרבה קשיים, יש דבר אחד שאני תמיד אומר לעצמי בלב שלי - הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור.. בהצלחה לך! תעשי תבחירה הנכונה.

בבקשה בבקשה בבקשה תדברי איתה!
אני לא אעזוב לך את השאלה הזאת שהכל יסתדר. אני מקווה שקראת מה שכתבתי קודם שאני בפנימייה, שברחתי, שאת צריכה לדבר עם אמא שלך.
אני דואגת לך.

תקשיבי- אני כמעט הדרדרתי לסמים בגלל זה. אנשים ניצלו אותי

ושלא תעיזי להתאבד!
את לא מתאבדת!

אני רצינית, עד שלא תעני לי על זה אני לא אעזוב. תראי שאת כאן, שאת רואה את זה. בבקשה. זה מפחיד שאת לא עונה. אני מפחדת שכבר פגעת בעצמך איכשהו ואת לא כאן. למרות שאת יכולה פשוט לא להיות כאן כי הלכת לאנשהו ולא קרה לך כלום.
אם את רואה את זה תעני!

אנשים תעזרו לי לשכנע אותה שתדבר עם אמא שלה!

אני רואה שירדת מהרעיון וכל הכבוד על זה.
אני באמת מבינה אותך כי קרו לי הרבה דברים מאז שאני זוכרת את עצמי, וזה לא נפסק לגמרי.
ניסיתי אולי פעמיים לברוח אבל התחרטתי רק כי ידעתי שזה ידאיג את כולם.
כמו שאמרו, את יכולה ללכת לפנימייה, אני חושבת שאולי אפשר להשאר קצת אצל סבא וסבתא (אם זה אפשרי, אם לא אז מצטערת)
אם יש לך לפחות חברה אחת טובה, להתארח אצלה.
אם את רוצה, באמת שאשמח לדבר איתך בפרטי ולהקשיב לך.

ד"א, אנשים, המשפט " תתמודדי, לאחרים קשה יותר" לא עוזר, אין שום דבר מנחם בזה שיש עוד אנשים מסכנים בעולם.

שואל השאלה:
אני מצטערת שלא עניתי... מסתבר שלוקח לסוללה של המחשב בערך שעתיים להתרוקן (לא שבוע) ואני לא בן אדם שילך לסמים אני מבטיחה אני מתנגדת לזה יותר מכל מי שאני מכירה אני לא אתאבד והכל בסדר, אני עזבתי את הרעיון של לברוח מהבית האמת שדי שכנעתם אותי אני פשוט אתעלם ממנה... במקרה הגרוע ביותר אני אלך לסבא וסבתא שלי עד סוף החופש

ישש! סטיפס לא נותן לכתוב באותיות כפולות, אבל תדעי שאני מאושרת כרגע. (וכן, ניסיתי לכתוב באותיות כפולות, וזה לא נתן)

אני כל כך שמחה

אם זה כל כך דחוף לך לעזוב (מה שאני לא ממליצה )
תשבי עוד חודש בבית תחשבי על זה ואם את עדיין רוצה לברולח תתחילי לעבוד תחסכי כסף ואז אם את עדיין רוצה תעזבי

אם את רוצה לברוח אז לכי למשפחה. דודים/בני דודים/סבא וסבתא או חברות. ולא לשום מקום אחר! וקחי בגדים ונעליים

קראתי חלק מן התשובות ואני מצטערת שאת רוצה לברוח מהבית ועצוב שהגעת למצב הזה,
אני חושבת שאת לא צריכה צריכה לברוח מהבית,
זה יגרום לך להצטערות וגם תהיי עצובה,
ותחשבי על זה, איך תסדרי?
אני מציעה לך לדבר עם הורייך ולקחת את עצמך בידיים
כי אף אדם אחר לא יוכל להיות אחראי על האושר שלך,
רק את אחראית על האושר של עצמך,
לדעתי אם קשה לך להיות בבית תלכי לסבא וסבתא שלך,
יהיה לך שקט מן ההורים לכמה ימים ותוכלי לנוח מהשגרה.
אני בטוחה שאת נסערת כרגע אבל בעוד כמה ימים אני בטוחה שתחשבי אחרת..
זה קורה לכולם לפעמים...: ( אבל אף אחד בסוף לא מבצע את זה!:)
אם את צריכה אני יכולה לעזור לך בפרטי!
מקווה שעזרתי!

כל הכבוד לך שירדת מהעניין הזה וכל הכבוד לנ ( נה ) תיהו ממש מעריכה אותך

אני ממליצה לך להגיד לה שאת לא אבא שלך, את לא תעזבי אותה אף פעם ותיהיי שם בשבילה

למה לעזוב את הבית?! גם לאן יש לך ללכת, מה תגורי ברחוב? ועם כל הדברים האלה בתיק שלך את תתקיימי רק שבוע.
תאמיני לי, עדיף לך להישאר בבית. תיפתרי את כל הבעיות בבית, לעזוב את הבית זה לא הפתרון. תדברי עם חברות טובות..
מקווה שעזרתי ;)

אה עכשיו ראיתי שוויתרת על הרעיון! כל הכבוד, אני שמחה שאזרת אומץ ולקחת את עצמך בידיים!

החיים תמיד יהיו ככה וככה.
יהיה לך רע ויהיה לך טוב ותרצי לברוח ותרצי להישאר, לבכות ולצרוח!
אבל בסופו של דבר הדברים מגיעים לעמק השווה שלהם
אין רע מדי ואין טוב מדי
זה תמיד יהיה וככה - יתנדנד לו.
תקופה ארוכה בחיי - 3 שנים לפחות, הסתגרתי בחדר והתרחקתי מכולם - הייתי בגילך. עכשיו אני התבגרתי, מרשה לעצמי לומר שאני מבינה טיפה יותר..
אל תברחי מהבית, ואני יודעת שזה קשה לסבול את זה!
אבל תנסי להתמודד. תנסי לדבר. תנסי לעשות הכל רק אל תברחי.. אני ברחתי מספיק זמן ואני מתחרטת על זה...

איפה תחיי? ברחוב? בתור הומלסית? ממליצה לך ללכת לאיזה קרוב משפחה או חברה ולחיות שם כמה ימים עד שתרגישי שאת מוכנה לחזור או שהעניינים יסתדרו.. וסתם שתדעי שאני הכי מבינה אותך כי גם אני עברתי כמה תקופות כאלה. אם את רוצה נוכל לדבר בפרטי

אני חושבת שאת צריכה דבר ראשון לדבר עם ההורים שלך, אפילו תגידי להם ששקלת לברוח מהבית אבל שיכנעו אותך שלא. אם את לא רוצה אז תנסי את יועצ\ת בית-ספר, אולי היא תעזור. האמת שגם אני ברחתי מהבית בגיל 12 (לפני שנה) אבל אמא שלי קלטה את זה תוך חמש דקות ורצה אחרי בצרחות, האמת שאני לא זוכרת בכלל למה רציתי לברוח מהבית...

יופי מתוקה שהבנת מה שהכי טוב לך. תישארי בבית, כל עוד זה לא אלימות נפשית ופיזית הכל יחסית בסדר
החיים בחוץ זה לא כמו בסרטים. אומרת לך את זה ממבט קרוב... בחוץ יש זנות וסמים וזו העבודה היחידה שיש בחיי רחוב

אני לא חושבת שילדה בת 13 צריכה לעזוב את הבית אבל אני בטוחה שאם את מאוד סובלת (ותחשבי כמה את באמת סובלת והאם זה עובר את גבול הנורמלי) אז באמת כדאי לך לעבור. יש הרבה משפחות שמאוד קשה לגדול בהם נורמלי. אני מציעה לך לא לברוח ככה מהבית אלא להשאר בבית ולבנות לך בסיס במקום אחר ורק בעזרת כאלה שיכולים לעזור לך באמת (גורמים וכאלה) אני ממש מצטערת שאת מרגישה שאת צריכה לעזוב בית בגיל כזה אבל אני גם שמחה שאת רוצה לעזוב ולבנות עתיד טוב יותר ולא להיות ברחובות ולחפש את עצמך. בכל זאת תחשבי עוד קצת ואם את צריכה עזרה שלחי לי בפרטי ונדבר:)

דבר ראשון, אל תברחי מהבית. את תגמרי בזנות או סמים וכו'.
דבר שני, סדר העדיפויות שלך מקולקל לגמרי, איפה האוכל והמים? מה את צריכה מחשב נייד? קחי פלאפון ומטען, לא נייד כי סביר להניח שהוא ייגנב או יישבר. אולר זה טוב, פנס יש בפלאפון אז זה חוסך מקום, מטרייה זה סבבה אבל אפשר למצוא מקומות עם גגון, כסף לא יעזור לך במיוחד כי זה עניין זמני, השאלה שלי היא מה את מתכוונת לאכול ולשתות? תת תזונה והתייבשות זה לא נחמד, אפילו אם תמצאי מקום תעסוקה שיעסיק אותך כנגד החוק, ויממן לך ארוחה ביום, זה לא יספיק.
מחברת ציורים, אוזניות וספרים? מי צריך את זה כשהוא גר ברחוב? זה סתם משקל ותופס מקום.
אז יש לך סכין, בגדים - רצוי לקחת חמים אם כבר, אוכל ומים אין לך - וגם אם יש זה ליום אחד או שניים, פלאפון לא רשמת שתקחי, נעליים נוחות, גפרורים זה זמני אבל מה את צריכה אש בכלל? את בעיר את לא בטבע, כובע חסר לך.

ורק כדי להזהיר אותך, אם תלכי לגור ברחוב יש שתי אפשרויות שתגמרי בהן:
מוות, או להיות זונה מסוממת שיאנסו (ולחשוב שאת בת 13) ולגמור במוסד לעבריינים עם טראומות לכל החיים.

לא משנה כמה קשה לך בבית, אל תהרגי את עצמך. את צריכה להשאר שם ולהלחם כי העולם בחוץ הרבה יותר גרוע.

תברחי עם ארנק כסף מזומן לא אשראי אולר חטיפים וגפרורים ומצית להדליק אש בחורף שאת יודעת בחוץ שלא יהיה קר גם בגדים חמים תקחי איתך
אני מאמין תמצאי מקום שיתן לך לעבוד בהצלחה
אל תקחי פלאפון שלא יאתרו אותך...

אני מאוד ממליץ לך לקחת מוח.

אל תשכחי גם דובי

איזה אנשים דפוקים היא רוצה עצות מה לקחת איתה שהיא בורחת וכולם רושמים לה לא לברוח אף אחד לא רוצה לעזור לה?
תתנו עצות מה לקחת איתה כשהיא בורחת..

אל תברחי יש לך עוד חמש שנים בבית אולי דברים ישתנו? למה את רוצה לברוח?

אם את רוצה לברוח מהבית לא מבקרת בטוח יש סיבה טובה אבל למען הפרוטוקול - נסי לשקול את זה שוב.. (לא חייב ישר לרחוב את יכולה לחברים (אם יש לזה קשר לסיבה של הבריחה.) להתקשר לרווחה לילד..) אז לשאלה:
*נייר טואלט
*אם יש לך תרסיס עיניים (סוטים)
*כמה שיותר בגדים, אמצעי אינטרנט\קשר, כסף

מקווה שעזרתי.

הפתרון פשוט..

תלכי לפנימיה

פשוט תסבירי להורים שאת רוצה פנימיה וזהו.

..

בנוסף לכל התגובות שאם רובן אני מסכימה, אני כל כך כל כך שמחה בשבילך ומבלי להכיר אותך אני מרגישה שאת ממש מדהימה. אני ארשה לעצמי לדבר בשם כולם פה (ואם מישהו מתנגד שיכתוב) שאת יכולה לפנות פה לכל אחד מתי שתרצי לעזרה. אני מאמינה שיש פה אנשים שיכולים לעזור לך מנסיונם, אני אישית אף פעם לא חשבתי לברוח אבל עברתי דברים אחרים. אבא שלי גר ברחוב, הוא היה יתום. אני לא מציעה לך לעשות את זה או לחשוב על זה אף פעם. אם לא טוב לך בבית (שאגב מה שאת מתארת פה הייתה השגרת חיים שלי ושל חברות שלי בגיל שלך) יש פתרונות אחרים. לברוח לרחוב לא נשמע לי דבר חכם. יש משפחות אומנות, יש פנימייה, ויש את ארגון סהר שאני מאמינה שאם תפני אליהם הם יכולים לספק לך איזשהו פתרון. האנשים שם הוכשרו בשביל לעזור לך. מקווה שהחיים שלך יהיו מעכשיו קצת יותר שמחים ממה שתיארת, ואני אוהבת אותך המון.
נוי

שלום יקירה

הגעתי עכשיו - אחרי כל הדרמה.. אני מבין שהשתכנעת להישאר בבית ולא לברוח, למרות שהכוונות שלך היו ממש רציניות. ואני מבין שאת עדיין פוחדת שתצטרכי להתמודד עם המתח הזה מול אמא שלך, עם המריבות והתסכולים.. ולכן אני כותב לך - ראיתי שנוי שכתבה מעלי הציעה לך להיעזר בנו, באתר סה"ר, אז אני אספר עלינו טיפה. אנחנו באתר לא מטפלים או משהו כזה אלא מתנדבים - המטרה שלנו היא לתת אוזן קשבת, מקום לפרוק, לפעמים להוציא קיטור.. לשפוך את קצת את הלב כשאת מרגישה לבד וחסרת אונים. ואולי ברגעים כמו הערב יתאים לך לבוא אלינו, לדבר עם מתנדב או מתנדבת, לשתף בתסכול ובבדידות שאת מרגישה בבית מול אמא.. אולי נוכל קצת לתמוך ולהקל.

שמרי על עצמך - ואם תרצי, אנחנו איתך..


מתנדב סה"ר