4 תשובות
אממ לא נראה לי
לא. בברית המילה חותכים את העורלה שזה עור שעוטף את הפין, ככה שכריתה שלו לא משפיעה על גודל הפין.
כריתת הערלה, לא רק שמקטיה את גודל הפין ( בעיקר הרוחב) היא פוגעת באיזור התחושה העיקרי של איבר המין, שכן הערלה מתפקדת כמו הדגדגן. קן מקגראת, מומחה לאנטומיה, מתאר את העורלה כרקמה עשירה בקולטני חישה. העורלה מתפקדת בתור מיסב על הפין, ובלעדיה המיסב הזה לא קיים. היא גם מספקת את הרקמה הנוספת הדרושה להתרחבות, לשינויים בגודל, הפין הופך להיות גדול יותר. ואם כמות העור הייתה קבועה, הייתה נגרמת אי נוחות רבה כתוצאה מהמתיחה העצומה הנדרשת כדי לאפשר את הכפלת גודלו של הפין המתרחשת בעת זִקפה.
מר קן סבור שבעורלה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של קצות עצבים המופקדים על חישה בגופו של הזכר. ניתן לראות בדגדגן את המקבילה של הפין עצמו. גם לעורלה יש את המקבילה שלה באיבר המין הנקבי. עור הפין הולך ונרכס כלפי מעלה, בדיוק כמו ברוכסן והיא מעוצבבת להפליא. רוב הגברים מכירים את הדלתא הזאת בתור נקודת ה-g שלהם, הנקודה שהיא האזור הרגיש ביותר בפין, שיש בו אלפי קצות עצבים ייחודיים, כך שללא ספק העורלה היא אזור החישה העיקרי של הפין. כשמסירים אותה, מאבדים לפחות 50% מיכולת החישה. לפיכך, ההשפעה על יכולתו המינית של האיבר היא הרסנית. המילה, מטבעה, מסירה 50% מעור הפין, שזו פיסת עור ניכרת, בגודל של גלויה אצל אדם מבוגר.. במילה נחתכים צרורות רבים של עצבים שמוליכים אל קצות העצבים, ואז נוצרת התגובה הטיפוסית של אקסונים או סיבים עצביים חתוכים במערכת העצבים, עצמו, אשר נאלצים לנסות לעשות מעין בקרת נזק. אם חותכים אזור בעור, וחותכים דרך צרורות של עצבים, אז תאי העצבים ינסו לגשר ולחזור אל המקום המקורי שבו הם היו. תהליך זה מוכר ומאופיין היטב. במצב כזה תאי העצבים ישלחו חרוטי צמיחה מהגדם ויחפשו את המקום המקורי שבו הם היו מחוברים. חלק הזרם של העצב היורד למטה מהחתך יהיה, כמובן, מנותק מהתא, ולכן גם מהתמיכה שלו, והוא הופך לנמק, מנוטרל ומנותק ממערכת החיסון. הנימולים אינם יכולים למצוא היכן הייתה נקודת הקצה המקורית שלהם. במצב כזה, חרוטי הצמיחה יוצאים ונתקלים ברקמה הצלקתית, שאליה הם לא יכולים לחדור, ואז, או שהם גוועים לחלוטין או שהם נקלעים לסבך של חרוטי צמיחה. במצב כזה וכל מה שזה יכול לשדר זה כאב, והתופעה מכונה "כאב נוירומה של רקמה צלקתית". המילה מסירה 50% מעור הפין, ולמרבה הצער את החלק החשוב ביותר בעור, את החלק בעל התפקיד שנמצא בראש האיבר, ולא את זה שבבסיסו, והיא גם מסירה משהו גדול יותר מ-50% מקצות העצבים התחושתיים, בגלל שהם מרוכזים ברצועת הרִסנית ובדלתא של הרִסנית, שבאופן אוטומטי מושמדת במהלך המילה. לכן יהיה נכון יותר להעריך, שבעקבות המילה מאבדים כ- 80% מרקמת החישה. לפיכך, ההולכה התחושתית אל חוט השדרה ומשם אל מערכת העצבים המרכזית פוחתת באופן משמעותי. עקב כך התחושה שהגבר מרגיש היא מוגבלת. לפיכך, גברים נימולים רבים לא יודעים איפה האורגזמה שלהם, כי אין להם מספיק תחושה טרום-אורגזמית כדי לדעת איך הולכת וגוברת התחושה. האורגזמה, אצל רבים מהגברים הנימולים, מגיעה בהפתעה פחות או יותר, ואז הכאב והטמפרטורה התחושה המגוננת הפשוטה מאוד, היא די לא נעימה, בגלל תאי עצב מעוכבים בחוט השדרה. עקב כך הנימולים לא מרגישים דבר מהעטרה שלהם. אצל הגבר הנימול, כשמתרחשת אורגזמה, יש פחות מ-50% מההולכה שאמורה להיות, הולכה כדי עיכוב (התחושה) של העטרה, ואז לפתע הם מרגישים תחושה מאוד לא נעימה בעטרה והם רוצים שכל תנועה תיפסק מיד. או שהם נסוגים מבת הזוג שלהם, או, אם הם עדיין בפנים, הם אומרים: "בבקשה ממך, די. אל תזוזי. אני לא יכול לסבול את זה." וזו תופעה נפוצה מאוד אצל גברים נימולים. זה ודאי מאוד לא נעים לבנות הזוג שלהם, כשהניתוק הזה מתרחש בצורה פתאומית, בדיוק ברגע שאמור להיות המענג ביותר. יש לזה מונח, "ביאה מכאיבה" (dyspareunia), כאב של משגל. תופעה זו מתרחשת כמעט בלי יוצא מהכלל רק אצל גברים נימולים. זה אמנם קורה לעתים אצל גברים בעלי איבר מין שלם, כאשר העורלה לא ניידת במידה שהיא אמורה להיות. לעטרה אין את הציוד הנוירולוגי לשלוח שדרים של חישה עדינה, מה שאנו מכנים חישה עדינה (fine touch) היא רק מעבירה, דרך קצות עצבים שמופקדים על חישה למעשה, המקבילה הקרובה ביותר אליה היא זווית העין. אנחנו לא אוהבים לגעת בזווית העין בכלל, אבל אם נכנס לנו ריס מתחת לעפעף, אנחנו יודעים שהוא שם, אבל לא יודעים היכן בדיוק, וזה מאוד לא נעים, ואנחנו רוצים כבר להיפטר מזה. זה מה שהעטרה מפיקה. אנחנו לא יודעים את המיקום המדויק, כי זו לא מערכת המצוידת ברזולוציה גבוהה, אבל התחושה היא לא נעימה והתחושה הזו מכובה כאשר הגבר נמצא בשלב הטרום-שפיכה או בשלב הטרום-אורגזמי. אז, במילים אחרות, יש לנו בגברים בעלי איבר מין שלם מנגנון שמבטל את התחושה המגוננת הזו כשהיא לא נחוצה במהלך משגל. אבל בגברים נימולים התחושה הזו חוזרת ברגע הלא נכון.
ובכן, מטבע הדברים, כדי להימנע מנזק עצבי ואובדן תחושה והנאה ארוטית למשך כל החיים, וכדי להימנע מתופעת הכאב המיוחדת הזאת, אין לחתוך את אותם עצבים מלכתחילה. פשוט לא לגעת בהם. יש להשאיר את העורלה ולא לחבל בה.
מר קן סבור שבעורלה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של קצות עצבים המופקדים על חישה בגופו של הזכר. ניתן לראות בדגדגן את המקבילה של הפין עצמו. גם לעורלה יש את המקבילה שלה באיבר המין הנקבי. עור הפין הולך ונרכס כלפי מעלה, בדיוק כמו ברוכסן והיא מעוצבבת להפליא. רוב הגברים מכירים את הדלתא הזאת בתור נקודת ה-g שלהם, הנקודה שהיא האזור הרגיש ביותר בפין, שיש בו אלפי קצות עצבים ייחודיים, כך שללא ספק העורלה היא אזור החישה העיקרי של הפין. כשמסירים אותה, מאבדים לפחות 50% מיכולת החישה. לפיכך, ההשפעה על יכולתו המינית של האיבר היא הרסנית. המילה, מטבעה, מסירה 50% מעור הפין, שזו פיסת עור ניכרת, בגודל של גלויה אצל אדם מבוגר.. במילה נחתכים צרורות רבים של עצבים שמוליכים אל קצות העצבים, ואז נוצרת התגובה הטיפוסית של אקסונים או סיבים עצביים חתוכים במערכת העצבים, עצמו, אשר נאלצים לנסות לעשות מעין בקרת נזק. אם חותכים אזור בעור, וחותכים דרך צרורות של עצבים, אז תאי העצבים ינסו לגשר ולחזור אל המקום המקורי שבו הם היו. תהליך זה מוכר ומאופיין היטב. במצב כזה תאי העצבים ישלחו חרוטי צמיחה מהגדם ויחפשו את המקום המקורי שבו הם היו מחוברים. חלק הזרם של העצב היורד למטה מהחתך יהיה, כמובן, מנותק מהתא, ולכן גם מהתמיכה שלו, והוא הופך לנמק, מנוטרל ומנותק ממערכת החיסון. הנימולים אינם יכולים למצוא היכן הייתה נקודת הקצה המקורית שלהם. במצב כזה, חרוטי הצמיחה יוצאים ונתקלים ברקמה הצלקתית, שאליה הם לא יכולים לחדור, ואז, או שהם גוועים לחלוטין או שהם נקלעים לסבך של חרוטי צמיחה. במצב כזה וכל מה שזה יכול לשדר זה כאב, והתופעה מכונה "כאב נוירומה של רקמה צלקתית". המילה מסירה 50% מעור הפין, ולמרבה הצער את החלק החשוב ביותר בעור, את החלק בעל התפקיד שנמצא בראש האיבר, ולא את זה שבבסיסו, והיא גם מסירה משהו גדול יותר מ-50% מקצות העצבים התחושתיים, בגלל שהם מרוכזים ברצועת הרִסנית ובדלתא של הרִסנית, שבאופן אוטומטי מושמדת במהלך המילה. לכן יהיה נכון יותר להעריך, שבעקבות המילה מאבדים כ- 80% מרקמת החישה. לפיכך, ההולכה התחושתית אל חוט השדרה ומשם אל מערכת העצבים המרכזית פוחתת באופן משמעותי. עקב כך התחושה שהגבר מרגיש היא מוגבלת. לפיכך, גברים נימולים רבים לא יודעים איפה האורגזמה שלהם, כי אין להם מספיק תחושה טרום-אורגזמית כדי לדעת איך הולכת וגוברת התחושה. האורגזמה, אצל רבים מהגברים הנימולים, מגיעה בהפתעה פחות או יותר, ואז הכאב והטמפרטורה התחושה המגוננת הפשוטה מאוד, היא די לא נעימה, בגלל תאי עצב מעוכבים בחוט השדרה. עקב כך הנימולים לא מרגישים דבר מהעטרה שלהם. אצל הגבר הנימול, כשמתרחשת אורגזמה, יש פחות מ-50% מההולכה שאמורה להיות, הולכה כדי עיכוב (התחושה) של העטרה, ואז לפתע הם מרגישים תחושה מאוד לא נעימה בעטרה והם רוצים שכל תנועה תיפסק מיד. או שהם נסוגים מבת הזוג שלהם, או, אם הם עדיין בפנים, הם אומרים: "בבקשה ממך, די. אל תזוזי. אני לא יכול לסבול את זה." וזו תופעה נפוצה מאוד אצל גברים נימולים. זה ודאי מאוד לא נעים לבנות הזוג שלהם, כשהניתוק הזה מתרחש בצורה פתאומית, בדיוק ברגע שאמור להיות המענג ביותר. יש לזה מונח, "ביאה מכאיבה" (dyspareunia), כאב של משגל. תופעה זו מתרחשת כמעט בלי יוצא מהכלל רק אצל גברים נימולים. זה אמנם קורה לעתים אצל גברים בעלי איבר מין שלם, כאשר העורלה לא ניידת במידה שהיא אמורה להיות. לעטרה אין את הציוד הנוירולוגי לשלוח שדרים של חישה עדינה, מה שאנו מכנים חישה עדינה (fine touch) היא רק מעבירה, דרך קצות עצבים שמופקדים על חישה למעשה, המקבילה הקרובה ביותר אליה היא זווית העין. אנחנו לא אוהבים לגעת בזווית העין בכלל, אבל אם נכנס לנו ריס מתחת לעפעף, אנחנו יודעים שהוא שם, אבל לא יודעים היכן בדיוק, וזה מאוד לא נעים, ואנחנו רוצים כבר להיפטר מזה. זה מה שהעטרה מפיקה. אנחנו לא יודעים את המיקום המדויק, כי זו לא מערכת המצוידת ברזולוציה גבוהה, אבל התחושה היא לא נעימה והתחושה הזו מכובה כאשר הגבר נמצא בשלב הטרום-שפיכה או בשלב הטרום-אורגזמי. אז, במילים אחרות, יש לנו בגברים בעלי איבר מין שלם מנגנון שמבטל את התחושה המגוננת הזו כשהיא לא נחוצה במהלך משגל. אבל בגברים נימולים התחושה הזו חוזרת ברגע הלא נכון.
ובכן, מטבע הדברים, כדי להימנע מנזק עצבי ואובדן תחושה והנאה ארוטית למשך כל החיים, וכדי להימנע מתופעת הכאב המיוחדת הזאת, אין לחתוך את אותם עצבים מלכתחילה. פשוט לא לגעת בהם. יש להשאיר את העורלה ולא לחבל בה.
נא לעיין בפייסבוק: ''ברית מילה -כל האמת''.. השחתת איבר המין בניתוח החובבני של ברית מילה הינו מנהג פרימיטיבי וברברי, שמאפיין את הערבים המוסלמים, הבדואים ושבטים פרימיטיביים ביבשת השחורה. מנהג זה נועד לדכא את תשוקתו המינית של הגבר, כדי שלא ישחית זרע לבטלה, דהיינו, שלא יאונן, כמצוות החרדים ההזויה. העורלה אינה סרח עור מיותר, אלא מנגנון תנועתי מופלא, שנע למעלה ולמטה בעת הזיקפה, כמו בוכנה. תנועות אלה מענגות את הגבר ומסייעות לאישה להנות ממשגל נטול כאבים וצריבות. העורלה מכילה אלפי קצות עצבים שנועדו לענג את הגבר בעת המגע המיני/האוננות, כשם שהדגדגן מענג את האישה, גם בלא חדירה. כריתת העורלה = כריתת הדגדגן. גברים שכרתו את העורלה בגיל מבוגר מעידים על ירידה חדה בתשוקה המינית. כשיש עורלה, האישה אינה חשה בכאבים כאשר הפין גדול וקשיח. כמו כן כאשר הפין קטן, התנועות המופלאות של העורלה מאפילות על הגודל. במקרא נכתב: "ומלתם את עורלת לבבכם", דהיינו, יש להסיר את הרוע מהלב ולא רקמה בריאה מגופו של תינוק חסר ישע, ללא הסכמתו. לא בכדי מצוות המילה כלל אינה מופיעה בעשרת הדברות. ברית מילה היא התעללות בחסר ישע! זהו הניתוח היחיד בעולם שנעשה ללא הרדמה, ע"י חובבן שלא למד רפואה וכירורגיה, המכונה ''מוהל'', תמורת בצע כסף. הניתוח נעשה על שולחן בלתי סטרילי, באולם אירועים מזוהם, לעיני קהל רב, המצחקק על דמו של התינוק, כשהוא שבע מאכילת עופות שחוטים ולעיתים שתוי. ברית מילה היא משחטה במסווה של מצווה! אצל התינוק העורלה דבוקה לפין. לפיכך, כדי להסירה, מבצע המוהל את הפרדת העורלה המכאיבה בצפורניו המזוהמות, (= הפריעה), גם כן ללא הרדמה. עינוי זה עובר התינוק כשעה לפני טקס הברית, שבו נעשה רק החיתוך המכאיב. התינוק מגיע לטקס חסר כוחות. אם התינוק אינו בוכה, אל תשמחו, כי זהו סימן שהוא בהלם. שיא הטירוף הינו מציצת הפין המדמם ע"י פיו המזוהם של המוהל, לעיני הקהל הנבער, דבר שגורם לעיתים להרפס, נגיף שלעולם לא ייעלם מגוף הנדבק, נגיף שגורם אף לתמותת תינוקות. פעוטות רבים מובאים לבתי החולים עקב דימום יתר, חלקם אף נפטרים. מסתירים מאתנו מידע זה... בגן הילדים, בבית ספר ובצבא לא מסתובבים עירומים ולא עושים "אודישן" לפין. זו לא סיבה להשחית איבר חשוב מגוף הגבר! ברית מילה אינה מונעת איידס, על פי כל המחקרים המדעיים (יש להתעלם ממחקרים אינטרסנטיים, שמפיצים החרדים על ''יתרונות'' הכריתה הברברית). בישראל אחוז חולי האיידס הוא אדיר ונמצא בעלייה מתמדת, חרף המילה! אנו האויבים של ילדינו עקב בורות ואי קריאת החומר המדעי הרב בנושא.
באותו הנושא: