אם לא בא לי לצאת מהבית כל הזמן, ואני רק עצובה ועצבנית, וחושבת על כמה שרע לי ומרחמת על עצמי כל היום, ושונאת את איך שאני נראית, ולא עושה עם עצמי כלום.. זה אומר שאני בדיכאון רציני?

יכול להיות.
אצל כל אחד זה מתבטא אחרת.

שואל השאלה:
ואיך לצאת מזה, חוץ מלשתות כדורים?

טיפול נפשי.

שואל השאלה:
וחוץ מטיפולים גם, או פגישות עם פסיכולוגים.. הכוונה, אי אפשר לצאת מזה לבד איכשהו?

זה ממש לא דיכאון רציני. נראלי שרוב המתבגרים מרגישים ככה בשלב כלשהו בחיים

שואל השאלה:
איך לא דיכאון רציני? זה הכי דיכאון רציני שיש..
אני לא יוצאת מהבית בכלל.. אין לי חברות, אני כל היום לבד עם עצמי ועצובה, רואה סרטים וסדרות, זה לא נקרא לחיות.. ואין לי אנרגיות לעשות שום דבר או מצב רוח להתחיל לעבוד, אני גם צריכה להרזות ואני לא עושה דיאטה, אין לי מוטיבציה ואין לי חשק לחיות, ואני כל הזמן חושבת על התאבדות ועל כמה שבא לי כבר לגמור עם החיים האלה, זה לא נקרא דיכאון.? אני לא יודעת איך זה נשמע לכם מהצד, אבל אני מגיעה לפעמים למצבים שבא לי פשוט להתאבד, ואפילו להתאבד אין לי אומץ

לא כתבת את זה ככה מקודם.. בכל מקרה, אין אחד שלא תשאלי אותו שיגיד לך שהוא אף פעם לא חווה את מה שתיארת. חוץ מזה, ילדים לא יכולים להגיד לך אם זה דיכאון, לכי לרופא רק הוא יוכל לאבחן

שואל השאלה:
אולי אנשים חווים את זה מדי פעם.. אבל אני ככה המון שנים כבר.
אני לא רוצה ללכת לטיפולים.

אני לא אמרתי לך ללכת לטיפולים. אמרתי שתלכי לאבחן אם באמת יש לך דיכאון

שואל השאלה:
אני לא צריכה לאבחן את זה, אני יודעת שאני בדיכאון.. עברתי המון דברים כבר, ואני בטוחה בזה.
הייתה לי תקופה שהייתי ישנה כל היום ולא רציתי לצאת מהחדר, יש לי כל מיני תקופות מוזרות כאלה, אבל אני תמיד בסופו של דבר חוזרת לדיכאון.

זה באמת נשמע שאת במצב לא טוב
תנסי לחשוב על דברים חיוביים שיש לך בטוח שיש אנשים שאת חשובה להם גם אם את לא יודעת אני מבינה אותך אני גם נמצאת בתקופה כזו אבל אל תאבדי תקווה החיים שווים יותר זה איזשהו תקופה רעה שתעבור עצם זה שאת נמצאת בזה המון זמן זה לא טוב ( הבנתי שיש לך בעיה ללכת לדבר עם אנשים או משהו כזה אבל אני חושבת שחשוב מאד שתלכי אפילו סתם תתחילי בקטנה ) אם את רוצה מוזמנת לדבר בפרטי

שואל השאלה:
זה לא שיש לי בעיה לדבר עם אנשים, אני פשוט רוצה לצאת מזה מעצמי.. בלי לקחת כדורים, אני רוצה להתחיל לקבל אנרגיות, או שתהיה לי מוטיבציה, בלי ללכת לאבחן את עצמי, או מבלי ללכת לטיפולים, אז אני ארגיש שאני עוד יותר בדיכאון אם אני אדבר על הנושא הזה יותר מדי, זה גורם לי להיכנס לזה עוד יותר ואני ארגיש עוד יותר רע, אני שומרת את זה לעצמי, וככה זה לא נהיה גדול מדי.. אם אני אשתף יותר מדי אנשים זה באמת יחרפן אותי, אני מעדיפה לצאת מזה לבד, אני רק לא יודעת איך, ושום דבר לא עוזר לי, יש לי הרבה פתרונות שאני נותנת לאנשים שנמצאים במצבים כמו שלי, אבל אני לא מצליחה לעזור לעצמי, אני צריכה דחיפה קטנה מאנשים.. הבעיה שאף אחד לא מעודד אותי.

תנסי לשמוע שירים או לעשות משהו שאת אוהבת גם בלי רצון תחשבי על החיים שלך לעתיד ואם את ממש רוצה לקום מזה אז תתחילי לטפל בעצמך לאט לאט גם בלי רצון וכוח תתחילי בקטנה לאט תתקדמי
ומכל העצות שאת נותנת לאחרים תאמצי לך משהו אפילו בקטנה

תמצאי תחביבים, תצאי לבחוץ.. תכירי חברים, תתחילי לעבוד.. פשוט תעשי את זה, למרות שקשה לך.. תתחילי ממשהו ואת תראי שכבר יהיה לך יותר טוב
ההתחלה הכי קשה אבל זה יזרום לך

וואי גם אני ככה. אין לי חברות ובקושי יוצאת מהבית ויש לי גם חרדות. ההורים שלי בדיוק רצו שאני אלך לפסיכולוגית גם בגלל ההסתגרות וגם בגלל החרדות, ולא באלי, אבל אין ברירה

נכון שאת נמצאת הרבה זמן במצב הזה
אבל זה דווקא אמור לגרום לך לצאת ממנו כמה שיותר ולא לחכות יותר,
את צריכה להתחיל לעשות עם עצמך משהו, גם אם את לא הכי רוצה, זה הזמן להתחיל לעשות שינוי עם עצמך!
את תראי שאת רק תתחילי ואת תתמכרי להרגשה הזאת של " לחיות ". את לא מכירה את זה, אבל כשאת תכירי.. את לא תרצי להישאר יותר בבית רגע אחד, את לא תרצי לבזבז את הזמן שלך, את רק תרצי לחסוך כסף. עוד ועוד. ואת תתחילי לקנות דברים ולבלות, ואת גם תוכלי להכיר חברות בעבודה,
אין לדעת לאן החיים יובילו אותך, אבל אל תמנעי מעצמך את ההנאות של החיים! תתחילי מלעשות הליכות בחוץ, עם הזמן את תראי שהכל ישתנה לטובה. רק תאמיני בעצמך יותר. ותהיי קצת יותר אופטימית!

את שמה לב שאת מנסה לשכנע את עצמך שאת בדיכאון?
את אולי בדיכי קטן אבל לא דיכאון רציני, גם מתגובה לתגובה את מוסיפה עוד ועוד דברים שלא אמרת לפני. אז את אולי בדיכי קטן ולא דיכאון רציני. עכשיו תסבירי לי בדיוק למה את כל כך מנסה לשכנע את עצמך שאת בדיכאון?

שואל השאלה:
אני לא מנסה לשכנע את עצמי בדיכאון, אני פשוט מוסיפה עוד דברים שמפריעים לי בחיים בעוד תגובות.. אז זה אולי נראה שאני רק מנסה לשכנע את עצמי, כל מה שרשמתי זו לא המצאה וזה המצב שלי, אז איך בדיוק זה לנסות לשכנע את עצמי? אני רק מספרת לכם על מה שעובר עלי
וזה לא " דיכי ".. אני מגיל קטן בלי חברות, ואני תמיד הסתגרתי בבית, אני יוצאת מדי פעם אבל לא עם חברות, וכבר סיפרתי על הרצון להתאבד..
אז מה עדיף שאני אעשה? שאני אמכור לעצמי שהכל בסדר ושאני לא בדיכאון?
ואני יכולה לספר על עצמי עוד דברים ואז תבינו גם למה אני בדיכאון.
אבל זה לא ניסיון לשכנע את עצמי. זה פשוט להכיר במצב.

את מנסה לגרום לנו להגיד לך שאת בדיכאון. כשאמרתי שזה ממש לא דיכאון רציני שאלת איך זה לא דיכאון רציני והתחלת לנמק למה זה כן דיכאון רציני. כשאמרתי שתלכי כדי שיאבחנו אם באמת יש לך דיכאון, אמרת שאת יודעת שיש לך ושאת לא צריכה שרופא יאבחן את זה. אז לא, עד שמומחה לא רואה אותך ואומר לך שיש לך באמת דיכאון, אז אין לך דיכאון. אם את חושבת שיש לך דיכאון בשביל מה שאלת את השאלה הזאת? הרי כשעניתי שכולם מרגישים ככה אמרת שזה כן דיכאון. זה כמו שאני אקבע על עצמי שיש לי מחלה כלשהי מבלי ךלכת לרופא.

יקירתי, אל תעשי את הטעות שלי, להסתדר בזמן שהמצב מחמיר עד למצב של אשפוז.

שואל השאלה:

אני פשוט מרגישה ככה.
שאין לי כוחות להמשיך.. לא ניסיתי לגרום לכם לומר שאני בדיכאון
הסברתי למה אני מרגישה ככה, והיה לי צורף לפרט ולפרוק קצת גם בלי קשר לשאלה.
אני פשוט שאלתי אם זה נראה לכם דיכאון רציני,
ואני גם אומרת שאין צורך שאני אלך לאבחן את המצב שלי כדי שיגידו לי שאני בדיכאון, כי אני במילא בדיכאון מתמשך כבר כמה זמן.. אז זו רק תהיה סתם עוד הוכחה לזה
למשהו שאני כבר מודעת אליו.
ולמה את צריכה להתעסק בדברים האלה? מה שאמרתי או לא? מה שאני באמת צריכה זה חיזוקים ועידודים ולא שיגידו לי אם אני מנסה לשכנע שאני בדיכאון או לא..

גם אני ככה כמו שאת מתארת איך יוצאים מזה לעזאזל אני כל לילה לא מצליחה לישון אני רק בוכה לפני יומיים בכיתי שעתיים מ 11 עד 1 ואז ישבתי על המחשב עד 2 בלילה ונרדמתי

יש לי שאלה: את רוצה חצאת מהדיכאון נכון, אז למה את לא עושה שום דבר? הדבר הראישון בלצאת מדיכאון זה להתחיל לעשות עם עצמך משהו!
ואת יודעת מה הכי מוזר? הדבר המוזר הוא שאנשים שעברו טראוומות דווא לא ניכנסים לדיכאון ואנשים שהכל טוב בחיים שלהם כן ניכנסים לדיכאון

שואל השאלה:
זה לא קל.
אני לא מצליחה לצאת מזה!
אני מתה לצאת מזה, אבל אין לי מוטיבציה, אני מרגישה תקועה. את לא מבינה שאם הייתי יכולה כבר הייתי עושה משהו? אין לי חשק לחיות, פעם יש לי חשק לצאת מזה, ופעם אין לי
אז אני משאירה את זה ככה
את לא במצב הזה כדי לשפוט, את רק חושבת שזה קל ובגלל זה את מדברת ככה
ומאיפה את יודעת בדיוק שהכל טוב אצלי? למה אני בכלל כתבתי למה אני ככה? אני כן עברתי דברים קשים, ובגלל זה אני ככה. אף בן אדם לא נכנס לדיכאון סתם.
אני לא מבינה איך חשבת על זה בכלל שלא קרה לי כלום, אני לא מבינה למה את שופטת ככה. כאילו שיש לי אינטרס למכור לכם שאני בדיכאון או שאני סתם משחקת אותה

אני מצטערת אני הגזמתי בתגובה שלי... אבל ככה זה לרוב האנשים כנראה את לא ניכללת בהם... טעות שלי - סליחה

את אוהבת ללכת לים?

שואל השאלה:
אני לא הייתי בים שנים.. מגיל 12.
וזה בגלל שאני מתביישת בגוף שלי, אני שוקלת 105. והגובה 1.60.. זה גם חלק מהבעיה הגדולה שלי, אני חושבת שאם הייתי יותר רזה אז הביטחון העצמי שלי היה אמור להיות יותר גבוה בהרבה. זה גם משהו שמפריע לי.
וגם עם זה אין לי כוחות לעשות כלום, אני לא יודעת מה יש לי.. אין לי כוח או אנרגיה לשום דבר.

אז מדברת - יותר נכון מתכתבת איתך הכפילה שלך יותר נכון הייתי כפילה בקיץ הזה.. טוב שמעי את חייבת לקחת את עצמך בידיים.. ים זה מקום לכולם אז את מתביישת בגוף שלך בסדר אז תתחילי להרזות לאט לאט בלי שום צומות את רק תהרגי את עצמך פשוט תתחלי להיתאמן, לפחות לזוז קצת ככה את בחיים לא תתקדמי... את אוהבת מוזיקה? תישמעי את המוזיקה שאת אוהבת ופשוט תתחליל לעשות שטויות... להישתחרר

אני ועוד מישהי יורדות במשקל, אני מדריכה אותה, תרצי גם?
אל תדאגי, אני לא אעשה לך את התפריט הרגיל שלי (הוא לא בריא).

אוקיי נשבר לי, עשו עלי חרם 12 פאקינג שנה, החברה הכי טובה שלי התאבדה, הידיד הכי הכי טוב שלי גסס ובמזל הוא יצא מזה, הייתי שמנה ואני עדיין שמנה, ואני יכולה להמשיך ולספר לך על החיים שלי, אז אל תנסי לגרום לי להאמין לך אוקיי?! את מנסה לשכנע אותנו ואת עצמך שאת בדיכאון למרות שאת בסתם דיכי קטן!

ספאון אוף פוזשיון, אולי את לא שמה לב, אבל את כרגע בצד התחרותי של הפרעות הנפש.
תראי, זה ברצינות חרא של דבר מה שעברת, אני מופתעת שאת עדיין חיה בשביל לספר את זה.
אז נכון, אני לא סבלתי כמוך, עברתי דברים אחרים, חלקם דומים וחלקם שונים, אבל זה לא לרגע מעלים את הדיכאון או את החרדות או את הפסיכוזות.
אני גם התאפקתי לא לגעור בה שהסבל שלנו אחר, ושרק הסבל שלי נחשב.
אבל אנא ממך, שימי לב שהיא כבר מרגישה רע עם עצמה, היא לא צריכה להרגיש אשמה שהיא לא מספיק חולה.

ורק שתדעי, לי היה דיכאון קשה של שנה וחצי, עד שלא יצאתי ממנו, אחרי איבחון לא ידעתי שאני בדיכאון! משמע: כשאת בדיכאון את לא יודעת שאת בדיכאון!

אני הייתי בדיכאון, במשך שלוש שנים, אני כבר לא ידעתי מה יש ומה אין לי, לא טופלתי ולא גילו לי שאובחנתי. אני הייתי מודעת לפעמים למצב שלי.
בבקשה תפסיקי, בסדר?

אם לא היו מאבחנים אותי ונותנים לי טיפול כנראה שלא הייתי יוצאת ממנו עד עכשיו. בנוסף לדיכאון הזה היו לי עוד, ואני לא מנסה לגרום לה להרגיש אשמה שהיא לא חולה מספיק. זה פשוט מרתיח אותי שיש ילדי צומי שמנסים לגרום לאחרים להאמין שהם כן בדיכאון. זה כאילו לצחוק על כאלה כן עברו ועוברים את זה!

אני מבינה את זה, אני משתגעת מנערות שמנסות להוריד במשקל בצורה השלילית. משהו שמאפיין את המאבק התמידי שלי בשליטה, אבל ככה זה.

שואל השאלה:
תגידי לי מה את רצינית? את מתחרה איתי על מי יותר בדיכאון?
כשהייתי בת 5 אח שלי הטריד אותי מינית ( יש לו בעיות נפשיות ) והוא כל הזמן נגע בי כנגד רצוני, אני ניסיתי לספר על זה להורים שלי אבל הוא איים שהוא יהרוג אותי, בגיל כזה קטן אני לא ידעתי מה לעשות בכלל, אני הייתי תמימה ולא ידעתי אפילו אם זה בסדר מה שהוא עושה, הוא גם ניסה לאנוס אותי אבל אני ברחתי, והיום הוא בבית משוגעים, לפעמים נותנים לו לבוא לביקורים הביתה ואני לא יכולה לראות את הפרצוף שלו, עד עכשיו יש לי טראומות ממנו ואני כבר בת 18, בכל פעם שאני רואה את הפרצוף שלו אני מדמיינת את כל מה שהוא עשה לי ואני נגעלת ממנו, וגם כשהיה לי חבר, שאפילו רק התנשקנו ישר חשבתי על אח שלי ועל מה שהוא עשה לי, זה דפק לי את כל החיים.
ביסודי לא הייתי מתחברת לאף אחת, הייתי מתבודדת והייתי נכנסת לשירותים בכל הפסקה עד שההפסקה תיגמר, מתישהו פרשתי מהלימודים על טעם עצמי.. נשארתי בבית איזו חצי שנה, בסוף שלחו אלי כל מיני אנשים שיחזירו אותי בכוח ללימודים וגם עשו לי משפט על זה שאני לא הלכתי, ואמרו לי שזה או שאני אלך במוח, או שיאשפזו אותי.. בחרתי ללכת, אבל עדיין נתנו לי כדורים למצב הרוח.
בקיצור סיימתי את מה שנשאר מהלימודים
ובסוף השנה אמרו לי שאני אצטרך ללכת לבית ספר של חינוך מיוחד
וזה באמת היה בית ספר כזה, אני בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה כל כך גרוע
היו שמו אנשים עם בעיות קשות, אם זה בעיות שכליות ואם זה בעיות בלימודים
אני לא הבנתי מה אני עושה שמה.. אז רציתי לעבור בית ספר, ואמרו לי שאין אפשרות למקום אחר בגלל שהרמת לימודים שלי ירדה מאוד, וגם ככה בבית ספר היסודי הייתי מבריזה מכל השיעורים כמעט, ובגלל זה הרמה שלי הייתה נמוכה כל כך.
בקיצור נאלצתי להישאר בבית ספר הזה, לא סבלתי להיות שמה.. הרגשתי שאני הכי לא מתאימה לשמה, לא היה מי שיעודד אותי, הרגשתי שאני לבד.. גם מחוץ לבית ספר לא היה לי חברים, החבר היחידי שהיה לי זה המחשב שלי.. שהייתי נשארת בו תקועה כל היום.
בקיצור גם בתיכון אני לא התקדמתי בלימודים, למרות שביקשתי מהם שילמדו אותי רמה אחרת, הם אמרו שהם לא יכולים לתת לי שיעורים פרטיים, ושאני אלמד כמו כולם..
נדפקתי בלימודים, אני לא יודעת כמעט כלום, מתמטיקה אני ברמה של כיתה ו'-ז'
אמא שלי חולה בסכרת ואבא שלי לא עובד כי הוא משגיח עליה, היא כל הזמן אומרת שהיא רוצה להתאבד וזה מכניס אותי עוד יותר לדיכאון, ואני גם נשארת בבית כדי להשגיח עליה, היא כל הזמן מגיעה לסכרת בסביבות ה- 500 וזה כבר מגיע למצב לא טוב בכלל, אפשר למות מזה. ואני לא רוצה לחשוב על זה שאני אאבד אותה בכלל.
אני כל היום לבד, עם עצמי. משתגעת. עוד יום ועוד יום, ואני לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה ולא משנה מה ניסיתי ומה לא עשיתי, אני כבר בתוך זה עמוק. אז אל תשווי אותי אלייך ואל תשחקי איתי משחקים מי יותר בדיכאון, אני לא מבינה מה זה הטיפשות הזאת. בן אדם צריך להוכיח לך שהוא במצב קשה? מה אני צריכה לשלוח לך תמונה שלי חותכת את הורידים כדי שתאמיני לי?
ומה שסיפרתי פה זה עוד כלום.
אני לא מתכוונת להמשיך להוכיח או לספר פה את כל הסיפורים של החיים שלי
העניין הוא שאני במצב רע, אני לא מדמיינת שזה רע, ואני לא מוכרת לעצמי שזה רע. אני יודעת שזה רע, זו המציאות שלי.

אותך הטרידו מינית, ואותי אנסו בגיל 5.5! עליתי לכיתה א' בגיל 5 וילד מכיתה יותר גבוהה אנס אותי! אז את רוצה לדבר על בעיות עם בנים?! שנדבר על זה?! שנדבר על זה ש12 שנה לא היה לי אפילו חבר אחד וגם כשכבר הייתה לי חברה אחת היא גם התאבדה והשאירה אותי לבד?! בנוסף לזה ההורים שלי לא עזרו, הילדים לא קיבלו, החברה לא קיבלה, כל יום הייתי חוזרת הבית לבד וגם כשההורים כבר היו בבית היו צעקות ובלאגנים! עד שהכרתי את ידיד שלי וזה אחרי 11 שנה של בדידות ומתוכן דיכאון קשה הכרתי את הידיד הכי טוב שלי ועד ממש לא מזמן הוא שכב גוסס בבית חולים ובנס ניצל! בחצי שנה האחרונה היתה לי גם התמוטטות עצבים קשה! ומה שכתבתי פה עכשיו זה כלום לעומת מה שעברתי ועוברת, ואני בת פאקינג 15! אפילו לא חודש עבר מהיומולדת 15 שלי! אז אל תנסי לגרום לי לרחם עליך כי את סתם ילדת צומי!

את האמת... הפסקתי לקרוא את מה שכתבת הרבה לפני האמצע כי הבנתי כבר שכל מה שאת כותבת זה הכל צומי וניסיון נואש לשכנע אותך ואותנו שאת בדיכאון!

שואל השאלה:
למה לי לשכנע אנשים סתם שאני בדיכאון? למה? מה אני משועממת?! מה אני נראית לך סתם איזו ילדת צומי? די כבר להתייחס ככה לכל מה שאני כותבת, בזלזול. אני מספרת פה דברים שלא סיפרתי לאנשים שקרובים אליי, אני עדיין לא מאמינה שאת עושה השוואות מי יותר בדיכאון. זה לא משחק בשבילי, אני רוצה למות ואני לא אומרת את זה מתוך צומי או מתוך רצון לגרום לך לרחם עלי, הדבר האחרון שאני רוצה זה שאנשים ירחמו עלי. אני בסך הכל מספרת פה מה עברתי בחיים כי אתם חושבים שאני עובדת עליכם, איזה אינטרס יש לי לעבוד עליכם? למה אתם שופטים כל דבר שאני אומרת?! מה נסגר איתכם? כשאנשים מבקשים פה באתר עזרה, אני לא מתחילה להגיד להם שזה שטויות ומזלזלת בהם, אני רואה את המצוקה שלהם ומנסה לעזור להם לצאת מזה!
אם היה לי טוב בחיים לא הייתי כותבת את הדברים האלה באתר שאני לא מכירה פה אף אחד כמעט, הייתי מבקשת עזרה מהחברות שאין לי, הייתי יוצאת מהבית, הייתי רואה אנשים.. הייתי עושה עם החיים שלי משהו, עוד מעט אני צריכה להתגייס ולא התחלתי לעבוד אפילו, אני סתם מורחת את הזמן, אין לי ביטחון עצמי לדבר עם אנשים בפלאפון אפילו כדי שיסדרו לי עבודה, אני מרגישה דפוקה לגמרי. אפילו ללכת לחדר כושר אין לי כוח. ולא מתוך עצלנות. מתוך זה שאני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה שנכנסתי אליו, אני כל היום שלי תקועה בבית הזה.
ודיי כבר, אם את תמשיכי לכתוב לי עכשיו על כמה שאני ילדת צומי או על כמה שאני מנסה לשכנע שאני מסכנה אז עדיף שלא תכתבי שום דבר.

שואל השאלה:
ואל תקראי, את לא עושה לי טובה.
את ילדה מגעילה ששופטת אנשים מבלי להכיר אותם ואת מה שעבר עליהם.
את בעצמך בדיכאון ואת מנסה לגרום לאנשים אחרים שהחיים שלך הם הכי חרא.
יש עוד אנשים שעברו חיים קשים.
והגיל שלך בכלל לא משנה. זה שאני יותר גדולה זה רק עוד הוכחה לזה שהדיכאון שלי כבר נמשך המון זמן. שאני סוחבת את זה.

שואל השאלה:
ומעניין איך החלטת שאני סתם ילדת צומי מבלי לקרוא אפילו עד האמצע.
את לא יכולה לקבוע דברים על אנשים ולשפוט אותם ולהשוות את מה שהם עברו לדברים שלך, כל בן אדם עבר טראומה אחרת. ואם לא קראת שום דבר ממה שכתבתי אז את בכלל לא אמורה להגיב פה, כי את יודעת כלום.. אז מה את מחליטה עלי דברים סתם?! לא כל האנשים באתר הזה ילדי צומי ומחפשים שאנשים ירחמו עליכם, יש אנשים עם בעיות אמיתיות. ואני שיתפתי פה דברים אישיים במטרה שיגידו לי מה לעשות עם זה, ולא כדאי שיעבירו עלי ביקורת ושיגידו לי עד כמה זה גרוע. את מתנהגת בצורה ילדותית, לא אמרתי שאת לא עברת דברים לא טובים
אבל אל תשווי את זה אליי. זה לא מעניין אותי מה אחרים עברו, אני שאלתי את השאלה הזאת בשביל עצמי, ולא בשביל שאנשים יתחילו לספר לי על הבעיות שלהם

זה מדהים אני קוראת את התגובות שלך ואני רק מבינה עד כמה שאת צומי... וכל מילה אירת שלי מיותרת
את ממ ממש ממש צומי!

מה זה צומי בעיניך?
אחת שהיא לא באמת בדיכאון והיא סתם ממציאה דברים כדי שירחמו עליה?
אני לא כזאת.
עדיין לא הבנתי מה את רוצה.
החלטת שאני צומי סתם, אני לא באמת כזאת
לא יודעת איך התפרשתי בעיניכם וגם לא הכי מעניין אותי, זו הייתה טעות לשאול את השאלה הזאת. ובטח גם שזו הייתה עוד יותר טעות לכתוב את מה שעובר עלי, ואז גם לקבל ירידות ולהגיד לי שאני סתם ילדת צומי.

טוב תקשיבו אתן סתם מתווכחות וזה עושה עוד יותר רע לשתיכן. לשואלת- אם את חושבת שאת בדיכאון, ולא מצליחה להוציא את עצמך מזה, אין לך ברירה אלא לפנות למישהו שיעזור לך. לא סתם דמות שתעודד אלא מישהו מקצועי.

בגלל שהתחלתי להסביר דברים על עצמי היא קבעה שאני צומי
וגם כשסיפרתי דברים עוד יותר אישיים עלי היא זלזלה במה שאמרתי
איך אני לא אריב עם ילדה כזאת?
חושבת שהיא עברה את כל הצרות האפשריות בעולם ובאה לקבוע מי בדיכאון ומי לא
כאילו שהיא איזו פסיכולוגית, פסיכולוגית היא לא זה מה שבטוח.
סתם ילדה שחושבת כולם פה זה ילדי צומי, שתלך לחפש לה חיים אם אין לה טיפים, רק לרדת על אנשים היא יודעת. וגם בזה היא לא טובה.

אה ואני שואלת השאלה, הגבתי מסטיפס אחר שיש לי.

בסדר פשוט אל תעני פה יותר.. אם את חושבת שאת בדיכאון מה אכפת לך מה היא אומרת לך.. את צריכה לטפל בעצמך, לא היא בך. כפי שכתבתי לך, לדעתי את צריכה לפנות לגורם מקצועי שיעזור לך, כי את לא מצליחה לעזור לעצמך

לא אענה פה יותר. לא אכפת לי מכלום
שתקפוץ לי, ילדה פתטית, זה מה שהיא.

אין זה פשוט מדהים את אפילו ענית פה את רוב ההודעות באנונימי מחשבון אחר רק בשביל לשכנע אחרים שאת בדיכאון! ואני פתטית?! תגידי לי יחתיכת זבל זה נראלך מצחיק כל הסיפור הזה?! זה נראלך בדיחה?!

לכל אחד יש משהו בחיים שהוא עובר עליות וירידות אין מה להשוות בניכן אם זה ניראה לכן צומי או משנו זה לא מעניין אף אחד אנשים באמת מבקשים עזרה פה ולשחרר קצת דברים שיושבים על הלב לא מקובל עליכם אל תגיבו למה להרוס עוד חיים של אנשים ולשפוט רק כי גם בחיים שלכם יש דברים קשים ואני גם לא שופטת החיים הקשים ויש להם מלא נסיונות ומלא קשיים אבל אין מה לעשות צריך לקום להתעודד לחשוב כמה שיוצר חיובי עם כל הקושי ולעזור אחד לשני כמה שרק אפשר בכל מה שאפשר אנשים אתם מיוחדים כל אחד בני עצמו החיים יקרים אל תבזבזו אותם תתעוררו עם כל הקושי ומשם תצמחו ( אני באמתפה למי שרוצה ומוזמנים לבוא לפרטי )

אני בהחלט לא עברתי דברים כאלה.. אבל אני גם עברתי טראובמה שגם לי דפקה את החשיבה על בנים אז שתינו באותה סירה... אני יכולה לכתוב פה את כל הרשימה של הדברים הרעים שיש לי אבל זאת לא המטרה שלי... את רוצה לצאת מי זה? אם את רוצה לצאת מי זה אז את צריכה לקחת את עצמך בידיים להגיד לעצמך " מה שהיה היה, את העתיד אני קובעת ולכן אני עומדת להישתנות! "

שואל השאלה:
אני באמת לא יודעת מה יש לך.
ואיך הגעת לזה שאני חושבת שזה בדיחה, למה נראה לך שאני צוחקת על העניינים האלה?
באמת שרע לי באמת, ואני חשבתי שאני אקבל קצת תמיכה
לא הבנתי איך זה קשור שהגבתי פה מ2 חשבונות שיש לי, לזה שאני סתם משחקת אותה או שאני עושה את זה לסתם ושאין לי מטרה? באמת שקשה לי, וברגע שכתבתי את השאלה הזאת לא הרגשתי תמיכה.. את צריכה להבין שאין לי למי לפרוק, אז בגלל זה כתבתי את כל הדברים האלה. אז אולי זה נראה לך שאני סתם מחרטטת או שאני סתם צוחקת על כל זה.
באמת שאני לא, הלוואי שזה היה צחוק.. זה רציני מאוד.. ואני יכולה לשנות את זה אם אני אאמין בעצמי מספיק, אבל שום דבר ממה שכתבתי פה זו לא המצאה. הכל קרה לי. ולא משנה אם זה נראה לך חמור או לא. לי זה קשה.

שואל השאלה:
וזהו, אין לי מה להגיד לך יותר.. אבל ממציאה או צוחקת על המצב שלי אני לא.
אני עדיין לא הבנתי למה את כותבת את הדברים האלה, ולפי מה את חושבת שאני מסתלבטת? את לא רואה שכתבתי כל כך הרבה למרות שלא ענו לי אפילו? המשכתי לכתוב עוד ועוד סתם כדי לכתוב את כל מה שיושב לי על הלב, ואני פעם לא הייתי כזאת דיכאונית.. עם השנים אני הגעתי למצב הזה, בגלל שאני יותר מדי לבד. אם הייתי מוקפת בחברה והיה לי עניין בחיים, והייתי יוצאת מהבית אז הייתי יותר שמחה ובטח שלא הייתי כותבת את כל הדברים האלה למרות שאלה דברים שתמיד יפריעו לי בתור משהו שקרה לי בעבר.. אבל צריך להתנתק מזה ולהמשיך הלאה, אז בגלל זה זה סתם חבל שכתבתי את כל זה, כי גם ככה זה היה מיותר וגם ככה אנשים כמוך התחילו לתקוף ולהגיד שאני סתם משחקת אותה או שאני ילדת צומי וכל השטויות האלה. זו את ילדת צומי, משווה את מה שקרה לך אליי, ואומרת שאני צוחקת על כל זה מבלי לדעת איך אני באמת מרגישה. את צריכה לטפל בעצמך במקום לצאת על אנשים סתם.

למה אני מרגישה כאילו אני סתם מתאמצת בשבילך?

שואל השאלה:
את עזרת לי דווקא, אבל אני פשוט נתקעתי על התגובה של הילדה הזאת שאמרה שאני סתם מחפשת צומי.. אין לי מושג למה אפילו, אני יודעת שאני לא כזאת אבל זה פשוט הפריע לי

רוצה להתכתב איתי בפרטי אני אוכל לתת לך את העצות ש/לי ואת העבר שלי ויראי בעצמך מה לעשות הלאה, מה את חושבת? - תאמת לא אכפת אחרי הכל אלא החיים שלך והבחירה בידייך - אני רק נותנת לך מקום לפרוק ולקבל עצות מי מישהי בערך כמוך

שואל השאלה:
את לא מכירה אותי כדי להגיד שאני " בן אדם גועלי " רק לפי השאלה הזו את לא יכולה לקבוע איזו בן אדם אני בוודאות.
אתם פשוט לא הבנתם אותי נכון.
בגלל זה אני ממשיכה להגיד שאני לא חיפשתי שירחמו עלי, כי פשוט לא חיפשתי, הרגשתי צורך לפרוק את מה שעובר עלי
והוספתי עוד ועוד רק בשביל לפרוק כי אין לי למי לספר את כל זה, אני שומרת את זה לעצמי.. ונמאס לי לכתוב את זה על דפים, אז פשוט כתבתי במקום ציבורי, סתם כדי לחלוק ולראות אם אנשים יוכלו לעודד או משהו.
זה שאת חשבת שזה למטרת צומי זו הבעיה שלך.
את המגעילה פה, גם לא הבנת אותי נכון ואת גם לא מפסיקה לשפוט ולהחליט לאיזו מטרה כתבתי את השאלה הזו.
ועדיין לא הבנתי איך את חושבת שזה מצחיק..
וגם כתבתי מחשבון אחר כי פשוט התנתקתי מזה, והתחברתי לשני בלי קשר לשאלה הזו.. ופשוט הגבתי פה מבלי לזכור שאני בחשבון הזה ולא בחשבון שבו כתבתי את השאלה הזו, אז גם זה ללא כוונה.
אני לא ניסיתי לשכנע, אתם פשוט כתבתם למעלה שאני לא בדיכאון ושאני סתם בדיכי קטן, אז גם נתתי סיבות לזה שאני חושבת שזה יותר מדיכאון קטן, פשוט לא ניסחתי את השאלה כמו שצריך, אם הייתי כותבת אותה בצורה אחרת ופשוט מבקשת עזרה, או מפרטת את כל מה שמפריע לי בחיים, לא הייתם כותבים שאני " צומי ". דרך אגב, זו צורה ממש מגעילה להתייחס לבן אדם שנמצא במצב לא טוב בחיים שלו, גם אם את חושבת שזה לצומי,
בכל זאת אלה דברים שעברו עלי, ובעיני זה מספיק רע, וזו הסיבה שאני תקועה בחיים. אז אין לך זכות בכלל לבוא אליי בטענות ולכתוב לי את הדברים המסריחים האלה. תשמרי את זה לעצמך.
וזהו, אין לי כוח לטחון את הנושא הזה יותר
הייתה פה אי הבנה, וגם אף אחת אחרת לא אמרה לי פה שאני סתם משחקת אותה.

ואת כמובן גם לא תקראי את ההודעה הזאת
ואז תכתבי משהו בסגנון
" תקשיבי, לא קראתי את כל מה שכתבת "
אבל את פשוט ילדה דוחה! איכס. גועל נפש. מגעילה אותי, את והצומי המגעילים שלך, וואו, פשוט ילדה ללא בושה. "

ועוד זה מבלי לקרוא את כל מה שהוספתי חחח, אני מוסיפה פה דברים שאתם צריכים לקרוא כדי להבין שלא הייתה לי מטרה לצחוק על זה, או לבקש ממכם רחמים כמו שאתם חושבים.