תשובה אחת
צורת הלחימה
בקרב הפלנקס נעה כגוש אחד לעבר האויב, כאשר התנועה הסופית לקראת ההתנגשות הייתה עשויה להתבצע בריצה (על מנת להגביר את עצמת הפגיעה באויב), השורות הקדמיות החזיקו את חניתותיהן בצורה אופקית והאחוריות אנכית. מיד עם תחילת המגע לחצו השורות האחוריות קדימה על מנת לסייע בהבקעת מערך האויב מחד, ולסתום פרצות ולמנוע חדירה של האויב מאידך. הקרב בין שני מערכי פלנקס כלל הרבה דחיפות, כאשר כל צד מנסה לדחוף את הצד השני. האבדות היו בדרך כלל קטנות, בגלל השריון הכבד והעדר מרדף. אנשי הפלנקס יכלו על פי פקודה להסתובב לכל כיוון, אבל לא יכלו בו זמנית להלחם לשני כיוונים שונים.
בהתחלה השימוש של הפלנקס היה דואלי. הלוחמים התכנסו למבנה זה על מנת להילחם הן נגד חיילים רגלים אחרים ונגד הפרשים. המבנה היה יעיל במיוחד נגד פרשי האויב, כי הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם.
יתרונות
היתרון הבולט של הפלנקס על פני מערכים אחרים טמון באימון המועט שזקוק לו החייל. בנוסף, המבנה הפשוט המבוסס על גוש מרובע גרם למוגי הלב להילחם, כי הם לא היו יכולים לסגת מהמערך. בדרך כלל החיילים הוותיקים הרכיבו את שתי השורות הראשונות ואת השורה האחרונה על מנת לדחוף את הפלנקס קדימה.
יתרון נוסף שחיילים פחות מיומנים, יכלו לעמוד כנגד כנגד חיילים חזקים ומיומנים מהם, שלא היו במערך דומה, בשל המבנה העוצמתי והכמעט בלתי חדיר.
היה אפשר לעשות בפלנקס שימוש כנגד חיל פרשים, המבנה היה יעיל במיוחד נגד פרשי האויב, כי הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם. היו מספר מקרים, שבהם הפרשים הצליחו להביס את הפלנקס, אך היו אלו מקרים בודדים וברובם, הפלנקס נתפסה בקרקע שלא התאימה לצורת לחימה זו, או שהיה שיבוש השורות או איגוף.
חסרונות
לצד היתרונות היו לפלנקס מספר מגרעות שבגללן הרומאים זנחו את המערך לטובת הלגיון. הפלנקס מגושמת מאוד בקרב. על מנת לשמור על מבנה השורות, החיילים חייבים להיצמד אחד לשני והמבנה נטה להשתבש אם החיילים היו צריכים לנוע במהירות או אם הגיעו לקרקע טרשית. המערך השתבש לחלוטין אם הם היו צריכים לפעול ביערות או בהרים, או בשטחים מבותרים. במקרים כאלה, ההופליטים היו מובסים בקלות על ידי החיילים הקלים.
מגרעת חמורה נוספת של הפלנקס, שנובעת מהמגרעת הראשונה היא חשיפת האגפים. בגלל הנוקשות של המערך, החיילים היו יכולים להילחם רק נגד אויב שנמצא לפניהם והתקשו מאוד לענות לאיומים שבאו מהאגפים. כתוצאה מכך, הפלנקס הייתה זקוקה להגנה תמידית מצידם של חיילים קלים או פרשים על אגפיה, פן תתמוטט וחייליה יטבחו.
צרה נוספת, אם כי קטנה יותר הייתה במספר האנשים שהיה צריך לשלב במערך, על מנת לפרוס אותו בחזית ארוכה. בגלל העומק הרב שעמד לפחות על שמונה, שש עשרה ולעתים הגיע עד לשלושים ושניים לוחמים בטור עורפי, היה צורך באלפי ולעתים בעשרות אלפי
בקרב הפלנקס נעה כגוש אחד לעבר האויב, כאשר התנועה הסופית לקראת ההתנגשות הייתה עשויה להתבצע בריצה (על מנת להגביר את עצמת הפגיעה באויב), השורות הקדמיות החזיקו את חניתותיהן בצורה אופקית והאחוריות אנכית. מיד עם תחילת המגע לחצו השורות האחוריות קדימה על מנת לסייע בהבקעת מערך האויב מחד, ולסתום פרצות ולמנוע חדירה של האויב מאידך. הקרב בין שני מערכי פלנקס כלל הרבה דחיפות, כאשר כל צד מנסה לדחוף את הצד השני. האבדות היו בדרך כלל קטנות, בגלל השריון הכבד והעדר מרדף. אנשי הפלנקס יכלו על פי פקודה להסתובב לכל כיוון, אבל לא יכלו בו זמנית להלחם לשני כיוונים שונים.
בהתחלה השימוש של הפלנקס היה דואלי. הלוחמים התכנסו למבנה זה על מנת להילחם הן נגד חיילים רגלים אחרים ונגד הפרשים. המבנה היה יעיל במיוחד נגד פרשי האויב, כי הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם.
יתרונות
היתרון הבולט של הפלנקס על פני מערכים אחרים טמון באימון המועט שזקוק לו החייל. בנוסף, המבנה הפשוט המבוסס על גוש מרובע גרם למוגי הלב להילחם, כי הם לא היו יכולים לסגת מהמערך. בדרך כלל החיילים הוותיקים הרכיבו את שתי השורות הראשונות ואת השורה האחרונה על מנת לדחוף את הפלנקס קדימה.
יתרון נוסף שחיילים פחות מיומנים, יכלו לעמוד כנגד כנגד חיילים חזקים ומיומנים מהם, שלא היו במערך דומה, בשל המבנה העוצמתי והכמעט בלתי חדיר.
היה אפשר לעשות בפלנקס שימוש כנגד חיל פרשים, המבנה היה יעיל במיוחד נגד פרשי האויב, כי הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם. היו מספר מקרים, שבהם הפרשים הצליחו להביס את הפלנקס, אך היו אלו מקרים בודדים וברובם, הפלנקס נתפסה בקרקע שלא התאימה לצורת לחימה זו, או שהיה שיבוש השורות או איגוף.
חסרונות
לצד היתרונות היו לפלנקס מספר מגרעות שבגללן הרומאים זנחו את המערך לטובת הלגיון. הפלנקס מגושמת מאוד בקרב. על מנת לשמור על מבנה השורות, החיילים חייבים להיצמד אחד לשני והמבנה נטה להשתבש אם החיילים היו צריכים לנוע במהירות או אם הגיעו לקרקע טרשית. המערך השתבש לחלוטין אם הם היו צריכים לפעול ביערות או בהרים, או בשטחים מבותרים. במקרים כאלה, ההופליטים היו מובסים בקלות על ידי החיילים הקלים.
מגרעת חמורה נוספת של הפלנקס, שנובעת מהמגרעת הראשונה היא חשיפת האגפים. בגלל הנוקשות של המערך, החיילים היו יכולים להילחם רק נגד אויב שנמצא לפניהם והתקשו מאוד לענות לאיומים שבאו מהאגפים. כתוצאה מכך, הפלנקס הייתה זקוקה להגנה תמידית מצידם של חיילים קלים או פרשים על אגפיה, פן תתמוטט וחייליה יטבחו.
צרה נוספת, אם כי קטנה יותר הייתה במספר האנשים שהיה צריך לשלב במערך, על מנת לפרוס אותו בחזית ארוכה. בגלל העומק הרב שעמד לפחות על שמונה, שש עשרה ולעתים הגיע עד לשלושים ושניים לוחמים בטור עורפי, היה צורך באלפי ולעתים בעשרות אלפי
באותו הנושא: