2 תשובות
קרישת דם היא תהליך שבו הדם, אשר נמצא במצב נוזלי בדרך-כלל, יוצר גושים מוצקים (קרישי דם)
קרישים מורכבים מתאי דם אדומים, מטסיות דם ומסיבים של החלבון פיברין.
טסיות הדם הן אלו המאתחלות לרוב את התהליך. בכלי דם רגילים, מופרש החלבון vwf (פקטור פון וילברנד - von willebrand factor הקרוי על שמו של זה שגילה אותו) לאיזור בין האנדותל לדופן החיצוני של כלי הדם, איזור המופרד מזרם הדם התקין. כאשר כלי דם נפגע, נחשף אותו חלבון לדם ומגייס נוגדנים, קולגן וגורמי קרישה נוספים. טסיות הדם הנחשפות לקולגן נצמדות אליו. כמו כן, הן עוברות תהליך שפעול: באמצעות החלבון, מתקיימת תגובה כימית עם חלבונים בשטח הטסית. שפעול זה גורם לשחרור תוכן הטסיות: adp, סרוטונין, vwf וחומרים נוספים. שחרור תוכן הטסיות גורם למשיכה של טסיות נוספות לאזור. טסיות אלו אף הן משופעלות ע"י vwf וכך הלאה. כמן כן, תוכן הטיות גורם לעליה ביכולת ההצמדות של פיברינוגן באיזור.

(זה פחות או יותר מה שלמדתי.. הסבר קצת מפחיד.. אם תצטרכי עוד עזרה אשמח להסביר:-) )
בהצלחה
בס"ד

במערכת הדם בנוסף לדם יש נוזל קרישה, כאשר הוא בא במגע עם האוויר הוא הוא יוצר ראקציה שגורמת לקרישת הדם.

כל טוב רפאל.