היי,. אני צריכה להמציא סיפור אגדה קצר.. יש למישהו רעיון?

היה היה פעם
נסיך

והיה היתה פעם
נסיכה.

הנסיך נולד וגדל
בארצות המזרח

והנסיכה נולדה וגדלה
בארצות המערב.

ושניהם מעולם לא שמעו אחד על השני
ומעולם לא פגשו אחד את השני.

אבל
הנסיך תמיד ידע בלבו ובנפשו
שאי-שם ממתינה לו הנסיכה האחת והיחידה

והנסיכה תמיד ידעה בלבה ובנפשה
שאי-שם ממתין לה הנסיך האחד והיחיד.

יום אחד החליט הנסיך
לצאת ולחפש את נסיכתו האחת והיחידה

ובדיוק באותו יום החליטה גם הנסיכה
לצאת ולחפש את נסיכה האחד והיחיד.

קפץ הנסיך על סוסו הנאמן
והחל לדהור לעבר המערב הבלתי-ידוע

וקפצה הנסיכה על סוסתה הנאמנה
והחלה לדהור לעבר המזרח הבלתי-ידוע.

ימים ולילות, שבועות וחודשים
רכבו שניהם על סוסיהם הנאמנים
מבקרים בממלכות ובנסיכויות
בערים ובכפרים, בהרים ובעמקים
אך
מעולם לא מצאו אחד את השני.

יום אחד
בכפר קטן ונידח
פגש הנסיך בעלמה מפשוטות-העם
והנסיך החליט
כי היא-היא הנסיכה האחת והיחידה
שחיפש כל חייו.

ובאותו יום ממש
באותו כפר ממש
פגשה הנסיכה בעלם מפשוטי-העם
והנסיכה החליטה
כי הוא-הוא הנסיך האחד והיחיד
שחיפשה כל חייה.

הנסיך,
שמעולם לא פגש את הנסיכה
גם כששניהם היו באותו כפר ממש,
נשא לאישה את העלמה הכפרית
וחזר עימה לממלכתו שבמזרח.

והנסיכה,
שגם היא מעולם לא פגשה את הנסיך
גם כששניהם היו באותו כפר ממש,
נישאה לבחיר-לבה, העלם הכפרי,
וחזרה עימו לממלכתה שבמערב.

שניהם מעולם לא שמעו אחד על השני
ומעולם לא פגשו אחד את השני,

אבל
הנסיך תמיד ידע בליבו ובנפשו
שהוא מצא את אהבתו האחת והיחידה

והנסיכה תמיד ידעה בליבה ובנפשה
שהיא מצאה את אהבתה האחת והיחידה.

ושניהם חיו באושר ובעושר
עד עצם
היום
הזה

שתי צפרדעים
היה היו שתי צפרדעים. אחת עליזה ואמיצה, ואחת מוגת לב ועצלנית. יצאו שתיהן לטיול, והנה—מחסן. ובמחסן כדים רבים, ובכדים שמנת. אמרו הצפרדעים לטעום מן השמנת. עלו על שפת כד גדול ונפלו אל תוך הכד. החלו שתי הצפרדעים טובעות. דפנות הכד היו גבוהים וחלקלקים, ולא יכלו הצפרדעים לצאת מתוכו. הצפרדע העצלנית, מוגת-הלב, שהתה מעט, פרכסה מעט ואמרה בלבה:
--- בין כה ובין כה לא אמלט מפה, למה לי לטרוח? מוטב ואטבע מיד. כך אמרה הצפרדע העצלה—וטבעה.
והצפרדע השנייה, הצפרדע האמיצה –אחרת היתה. אמרה הצפרדע בלבה:
---לא, אהא, לא מותי לא יברח ממני, אך מוטב כי אשהה עוד, אפרכס, אפרפר עוד. אולי אפשר איך שהוא אמלט מפה. קשה להימלט מתוך הכד, גבוה הכד ודפנותיו חלקלקים, איך תצא מתוכו? אך הצפרדע אינה נכנעת, אינה מתייאשת.
--- אין דבר כל עוד רוחי בי, לא אכנע. הלא עודני בחיים, לכן צריך לחיות. נחיה ונראה איך יפול דבר. תוך אימוץ כוחותיה האחרונים נלחמת הצפרדע האמיצה, נאבקת בכל כוחותיה, אינה נכנעת הצפרדע, מפרכסת בידיה וברגליה, מתפתלת, ואומרת בלבה: לא לא אכנע, לא מותי שלי, יקירי שלי, לא אכנע לך ולפתע פתאום מה קרה? פתאום מרגישה הצפרדע, כי מתחת לרגליה לא שמנת כי אם משהו יציב, משהו דומה לקרקע קשה. התפלאה מאוד, הביטה וראתה: נעלמה כל השמנת שהיתה בכד ועומדת היא, הצפרדע, על גוש חמאה.
---מה זה? איך זה? קראה הצפרדע מאין באה החמאה? חשבה וחשבה והבינה הלא זו היא בעצמה בעצם כפותיה הקטנות הפכה את השמנת הנוזלת לחמאה קשה. אם תחבוט ותחבוט לבסוף תהיה השמנת חמאה
---אי, זה טוב אמרה הצפרדע מה טוב עשיתי שלא טבעתי מיד. עצרה כוח הצפרדע האמיצה, קפצה מתוך הכד נחה קמעה, ורצה הביתה אל היער הירוק. והצפרדע העצלה נשארה בכד
ואם לומר את האמת לאמיתה, הלא האשם בך, צפרדע עצלה, מפני מה נפלת ברוחך? מפני מה נכנעת?

יש בסיפור תובנה חשובה אבל זה מנוסח לא כל כך מעניין אז תשכתבי לך את הסיפור במילים שלך.
בהצלחה!