הייתי בהופעה של גאגא לפני שבוע בפראג וזה היה הלילה הכי טוב בחיים שלי ללא ספק, מבחינת אמוציות ורגשות שחלפו בתוכי באותו לילה, קיבלתי מן טראומת אושר, אני לא מרשה לעצמי לקבל שום דבר שאמור לשמח אותי רק מהדיכאון שבאלי לחזור לראות אותה ולנצל את ההזדמנות של לפגוש אותה פנים מול פנים שלא תקרה בחיים כי יש לי מלא מה לומר לה מעבר לבכי בכי בכי וגאגא איילביו, איך מתמודדים עם זה? כל דבר לא גורם לי להרגיש נחת מהאהבה האינסופית אליה שלא יודעת איפה להתפרץ ואין לי כוח לכלום מרוב שזה כואב